כך פועל חליל התקשורת ● דעה

[caption id="attachment_21434" align="alignleft" width="100%" caption="החלילן מהמלין (ויקיפדיה)"]
כך עובדת התשקורת. הצצה חביבה ועדכנית אל מאחורי הקלעים של סדר היום המוכתב לך. על המרקידים והרוקדים לצלילי התקשורת בישראל. להיווכח ולהיזכר שוב במלאכותיות הדיון הציבורי ובתמימות של הנגררים אליו.
סיקור פעילות המחאה החברתית נדם. פה ושם איזו ידיעה על הפגנה קטנה עוד זולגת אך ניכר לכל כי פעילי הצדק החברתי אינם זוכים לכותרת ראשית כבעבר, הכל עברו הלאה. כיצד זה קרה? בעקבות הפרסומים אפשר ביתר קלות להבין איך התקשורת עובדת, גם בתחומים אחרים.
ההחלטה
פורסם לאחרונה כי בעקבות המחאה הציבורית, הורידו ענקיות המזון את המחירים של מוצרים רבים על המדפים  ולכן ירדו כמובן הכנסותיהן וקוצצו הוצאות שונות של טייקוני המזון הישראליים. כתוצאה ישירה מכך חלה ירידה חדה בהיקף הפרסומות שלהם בכלי התקשורת, ומסעות פרסום מתוכננים הוקפאו. וכך, לאחר חודשי מחאה בודדים ירדו הכנסותיהם של ערוצי התקשורת עד כשלושים אחוז!
כלבי השמירה הבינו במהירות כי במקום לשים לביבי מקלות בגלגלי הקדנציה השניה הם פשוט ירו לעצמם ברגל, והיא התחילה לכאוב מאוד. זוהי עובדה מפורסמת: לאחרונה פוטרו עיתונאים, קוצצו תקציבים לתוכניות שונות, וחלומות שונים נגוזו בשל המיתון הנוכחי העמוק בשוק התקשורת שנבע, כאמור, מגל המחאה. המסקנות נלמדו ויושמו מיידית: מעכשיו כמעט אף מילה על המחאה החברתית, אין דיווחים מפנקים ולא כותרות, בהחלטה שרירותית זה נגמר וזהו. מישהו מחליט מה תשמע, כמה ומתי והוא ממש לא טורח לעדכן או להסביר.
ריקודי עם
עד כאן על איך חליל התקשורת עובד, ועל ההחלטה איזה שיר לנגן בכל יום. ועכשיו בואו ניזכר מי ומי הרוקדים. למשל, בעת ההפגנות השבועיות של המחאה החברתית צצו להם (מיוזמתם?) אישים שונים מימין ומשמאל, מרכז ושוליים, חילוניים חרדים ודתיים שהצטרפו למקהלה. רבנים דרשו בבתי הכנסת ומצאו אסמכתאות מהפרשה והוכחות ברורות שהיהדות היא בעד צדק חברתי, היא המציאה אותו, ועלינו באמת לפעול כחברתיים יותר. עלוני פרשת השבוע נמלאו דיונים קריאות ומאמרים אודות הזיקה העמוקה של הציבור הדתי ל'צדק חברתי'. עד כאן זה בסדר גמור, רק שאלה אחת: מאיפה זה בא, ולאן הלך? למה הפסקתם לדבר על החברתיות? אם היהדות היא כה חברתית, מדוע השקט היום? כיצד דילגתם אל הנושא הבא בכזו קלילות?
'רק חדשות'
כל מי שפותח רדיו או אתר חדשות, הוא לא באמת מתעדכן מה קרה, מה אירע, מה התרחש, לא. המאזין וצרכן התקשורת מחבר את עצמו באינפוזיה ומכניס לקרבו את מה שמישהו החליט שכדאי שישמע, שיחשוב, שיראה וידע. או לומר זאת כך: אינך מקבל את מה התרחש אלא את מה שהעורך רוצה שתחשוב שהתרחש. בדיוק כך. התקשורת קובעת לכל העדר מה לדבר, מה לחשוב ומה לגנות עכשיו. אין כמעט הבדל בין כלי התקשורת השונים, חילוניים ודתיים כולם במעגל נושאים זהה בדרך כלל, אולי יש קצת ניואנסים.
יהודים תמימים רבים נופלים ברשת ורוקדים לצלילי החליל ובכך הם למעשה המחיים אותו. הדיווח אינו עומד במציאות לכשעצמו מלבד האמון של הקוראים בו. התקשורת איננה מדווחת אלא פועלת ודוחפת את הקהל לכיוון בו היא חפצה. לדוגמא: איציק אלרוב, מי שנחשב אבי מחאת הקוטג', פתח קבוצה בפייסבוק והצליח, לפי השמועות,  לגייס עשרות חברים לקבוצה, זה הכל.  בשלב הבא אתרי חדשות החליטו ללכת על המהלך בגדול ונתנו פרסום רחב ובמה, ואז הצטרפו אלפים למחאה העממית הספונטאנית כל כך, והיא נהפכה כביכול לעובדה מוגמרת.
יש לציין כי לא כולם שבויים לצלילי החליל, אבל כמעט. זהו ההבדל בין מי שהתנגד לארגוני השמאל מאז ומעולם, לאלו שרק הצטרפו לתקשורת שרמסה את השמאל אחרי הגילויים האופנתיים של  'אם תרצו'. בין מי שמוקיע תדיר את נוער הגבעות (סגנון חיים נבון) למי שפתאום התעוררו להתייצב ולגנות בלי שום קשר לעובדות. בין מי שעסוק תדיר בסל התרופות למי שבמשך חודשיים דרש פתאום על צדק חברתי עד שעבר הלאה, בלה בלה בלה והדרת נשים. ומה הנושא הבא? נדמה ממש כי פעם בְּ- ה'דִי גֵ'יי' מחליף דיסק, והופה! כל צרכני התקשורת משנים כיוון ורוקדים לצד שני על פי ההנחיות. איך צעק התקליטן באולם ורסאי ז"ל: 'קדימה חבר'ה, קדימה! איפה אתם'?
גמילה
איך יוצאים מהמעגל? פשוט מאוד מכַבים ומתנתקים. ואם אי אפשר, לפחות אל תהיה פתי. אז לא באמת אבדוק במו עיני האם מגדלי התאומים נפלו, אבל לסנן, לא להאמין אוטומאטית. וכך ה'חמסין המבהיל' הוא בסך הכל קצת חם, ה'טרור היהודי' הוא לא אלים יותר ממשחק כדורגל ממוצע וה'מחאה החברתית' היא גימיק יזום של סטונדטים ממומנים + כמה הופעות חינם במוצ"ש. זה הכל.
המערבולת הוירטואלית נוצרת כאמור רק בזכות צרכני התקשורת: אתה, את, אני והוא. הבלון הולך ומתנפח מכוחנו והצלחתו המעשית לבסוף היא שמקבלי ההחלטות פועלים באופן שונה בעקבותיו. כך זה עובד, ותודה לכולנו.
חושים
לנצור את הפה מלשון הרע זה עיקר היהדות ממש, להקפיד מה אני מוציא. אבל בלי לשמור גם על האזניים, מה נכנס אלי, אנו בסכנה גדולה ונופלים בשבי.  בדרך דרשה ומליצה ניתן אולי לומר כי חושים בן דן לא היה חרש רגיל. אלא הוא פשוט לא שמע רדיו, ולא הבין את התסבוכת המדומיינת. עומדים בחצר מערת המכפלה ומסתבכים: שטרות? סיבוך משפטי? לרוץ למצרים? מה הסיפור? הוא לא הבין על מה המהומה, הוא לא שמע עליה, ובפשיטות פתר את הבעיה... אפילו יעקב אבינו קם לחייך!