כתב הקול היהודי מתאר חוויות מצילום תמונה במדינה דמוקרטית

​ביום חמישי שעבר התקיימה הפגנה בכניסה לשכונת רמות ב' בירושלים. בשכונה מתגורר עו"ד שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה וראש הצוות המיוחד לאכיפת החוק באיו"ש. 

כדי להגיע לבית הורי יש צורך לעבור ברחוב אבן שמואל ולחלוף על פני ביתו של ניצן.

כשעברתי במקום הבחנתי ברכב משטרתי שבו יושב המאבטח הצמוד של עו"ד ניצן. (לפני פרשת אורי ברעם הסתפקו במשטרה בכך שניידת עצרה ליד ביתו פעם בשעה אך מאז פרשת ברעם הציבו מאבטח צמוד לביתו של העו"ד).

יצאתי מבית הורי בסביבות השעה חמש והחלטתי לצלם את הנוכחות המשטרתית ליד ביתו של ניצן, אחרי הכל אני עובד בשני אתרי אינטרנט המתעסקים רבות במעלליו של ניצן.

עצרתי את הרכב ליד בית ניצן, צילמתי תמונה אחת של רכב האבטחה ללא שיצאתי מהרכב והמשכתי בנסיעה. לאחר כמה שניות הגיחה מאחורי ניידת משטרה נוספת וכרזה לי לעצור בצד.

לצערי אני כבר מכיר את משטרתנו היקרה והבנתי מיד שיבדקו אותי (בכל זאת כיפה, זקן ופאות). אבל הנחתי שבשל העובדה הפעוטה שלא עברתי על שום חוק ושהגעתי מבית הורי הסמוך יניחו לי לאחר בדיקה "שגרתית".

שוטרת עצבנית בשם קרן יצאה מהניידת וביקשה שאציג ת.ז ושאצא מהרכב. סדר האירועים היה בערך כך:

תוך חמש דקות  הגיעו למקום מפקד התחנה קובי סוררו, קצינים, בלשים ושוטרים נוספים, סה"כ כשש ניידות. לכולם הסברתי את אותו הדבר, באתי מבית הורי הסמוך וצילמתי את התמונה החשודה לצורך עבודתי באתרי אינטרנט. השוטרים דפדפו בשתי מצלמות שהיו ברשותי בניגוד לחוק ולמרות התנגדותי.

נערך חיפוש מדוקדק ברכב ועל גופי חיפשו פעמיים! (הבלשים לא סמכו על שוטר סיור שעשה את החיפוש הראשון). שוב ושוב נשאלתי מדוע צילמתי את התמונה ועניתי את אותה התשובה. השוטרת העצבנית הודיעה לי שאני מעוכב וסירבה לאפשר לי להודיע על כך לחבר שחיכה לי בהפגנה.

ניסיתי שוב ושוב לברר האם יש חוק האוסר על צילום ניידות משטרה שחונות ליד בית של עו"ד אך השוטרים סירבו להגיב.

עוכבתי בכניסה לאחד מבתי הכנסת שבשכונה בדיוק בשעת תפילת מנחה. השוטרים דרשו שאכנס לרכב אך סירבתי. מבחינתי, כמה שיותר אנשים יראו את התנהלות המשטרה וידעו מי השכן שלהם.

בסופו של דבר נמצא תירוץ רשמי כדי לעכב אותי לתחנה, מצאו ברשותי אולר "לדרמן". אין צורך להכביר בשימושיו הנפלאים של האולר שיש בו, פלייר, מברג, מספריים, ועוד אביזרים שאני נעזר בהם ביום יום. לא ידעתי שאסור לשאת אותו אך לטענת השוטרים מדובר בעבירה של החזקת פגיון בשל הסכין המצוי בו.

לאחר כעשר דקות  הגיעה למקום הניידת שאחראית על הובלת מעוכבים ועצורים (משטרת נווה יעקב נערכה להפגנה בצורה מרשימה...) הסיעו אותי שני שוטרים לתחנת נווה יעקב.

בדרך לתחנה, כשהקשבתי לקשר בניידת התברר לי שבשל ההפגנה נפתח בקשר תדר מבצעי ורוב הכוחות הופנו לרמות ב'. זוטות כגון, שני ארועי זריקות אבנים של ערבים על רכבים בשד' משה דיין בפסגת זאב, שוד, חפץ חשוד וכד' נענו ב - "אין ניידות, מצטער". (וזה רק תוך כדי נסיעה של עשרים דקות).

בתחנת המשטרה המתנתי כשלוש שעות שלאחריהם הכניס אותי לחדרו חוקר חובש כיפה בשם מני. מני אמר לי שהוא קיבל הוראה לתשאל אותי ללא פתיחת תיק או חקירה ואם אני לא מסוכן הוא ישחרר אותי.

שאלה: מדוע צילמת את הבוטקה של השומר של שי ניצן? תשובה: לא צילמתי שום בוטקה.

החוקר התבלבל לרגע ולאחר שבדק ללא רשות את התמונות שאל מדוע צילמתי את רכב המשטרה.

חזרתי שוב על אותה הגרסה, הורים, אינטרנט, מצלמה, מדינה דמוקרטית? וכו'.

שאלה: מה יש לך משי ניצן?

אמנם הרגשתי ברוסיה אך לא היה לי כח לריב עם החוקר ועניתי שלדעתי שי ניצן מבצע אכיפה סלקטיבית נגד מתיישבים יהודים. לאחר מכן שוחררתי ואף את הלדרמן החזירו לי.

חזרתי לרכב שהשארתי ברמות תוך שאני מקווה שלא יעכבו אותי שוב בטענה שחזרתי לזירת הפשע...

לאחר מכן התעדכנתי ששני חברים שלי לא הצליחו לתפוס אותי בטלפון ונסעו לכיוון בית הורי כדי לבדוק מה איתי. מיותר לציין שהם עוכבו מספר דקות בכניסה לרחוב אבן שמואל...

חמש בנות נוספות שהשתתפו בהפגנה התקרבו לרחוב אבן שמואל ועוכבו אף הן לתחנת המשטרה.

בקיצור, התרשמתי עמוקות מערכי הדמוקרטיה של משטרת ישראל. אינני רוצה לחשוב מה היה קורה לו נניח היה מתגלה ברכבי עותק של הספר תורת המלך או מספר הטלפון של מוקד עבודה עברית הגזעני...

לתומי חשבתי שהחוויה הסתיימה אך לאחר כמה דקות כשאני כבר נוסע בשדרות בגין צלצל הפלאפון. אני נהגתי וחברי ענה לחוקר מני ממשטרת נווה יעקב. השיחה נשמעה כך:

החוקר מני: תביא לי את אלחנן.

החבר: הוא נוהג, תתקשר עוד חמש דקות.

החוקר מני: זה דחוף, שיעצור בצד.

החבר: אנחנו בבגין, אי אפשר לעצור.

החוקר מני: זה דחוף! שיעצור גם באמצע בגין!!!

החבר: אולי תספר לי מה כל כך דחוף?

החוקר מני: יש פה חמש בנות שמסרבות להזדהות! כל התחנה על הרגליים! אנחנו משתגעים! שאלחנן יבוא לפה ויסביר להם שרק יגידו את השמות וישתחררו!

החבר שלי ביקש לדבר עם אחת הבנות שהסבירה כי מאחר והשוטרים עצרו אותם באמצע הרחוב ללא שעשו דבר, דחפו אותן באלימות והעלילו עליהן עלילות, הן מסרבות להזדהות.

הסיפור עוד המשיך כשעתיים, רק נספר שמני החוקר התקשר לאחר כמה דקות שוב כשהוא נשמע כמה רגעים לפני התמוטטות עצבים. הסברנו לו שאנחנו לא אחראים על הבנות אך לבקשתו הגענו לתחנת המשטרה וצפינו בשוטרים ובבלשים "מטפסים על הקירות" ומתחרטים על הרגע שהם עיכבו חמש בנות בנות שש עשרה שהעזו להסתובב בשכונה שבה מתגורר עו"ד שי ניצן. בסופו של דבר הבנות נזרקו מהתחנה ללא חקירה...

ונסיים בבדיחה לכבוד חודש אדר - שני בחורים הולכים ברחוב במוסקווה. לפתע ניגש אליהם שוטר.

השוטר: תעודות בבקשה.

הבחורים: השתגעת? אנחנו סתם הולכים ברחוב! מה זה פה ישראל?