פעם אחת נזדמן אצל הרב הקדוש מאפטא, בעל "אוהב ישראל", שבאו גבאי צדקה של העיר בערב פסח לגבות מצות עבור העניים, והרבנית היתה טרודה בהכנות ליום טוב, והלכו אנשי הבית לתת להגבאים את המצות, ומרוב הטרדה שכחו ולקחו את מצות השמורה, שנאפו בערב פסח לשם הרב, והיו מונחות במפה מיוחדת בחדר, ונתנו להגובים, והללו נטלו והלכו להם.
בבוא אחרי כן הרבנית להחדר, וראתה כי מצות השמורה אינן, עשתשה חקירה ודרישה, ונתוודע לה שנתנו אותן לגבאי הצדקה. ונזדעזעה מאד הרבנית, ויך לבה בקרבה, ולא ידעה מה לעשות כי יראה מלהגיד הדבר לבעלה הקדוש. נמלכה הרבנית ולקחה מצות פשוטות, ושמה במקומן בתוך המפה, ועשתה עצמה כלא יודעת מכל הנעשה. וערך הרבה הקדוש את הדסר בעל המצות הפשוטות.
לאחר חג הפסח באו לפני הרב זוג להתגרש. שאל הרב את הבעל: מה לך כי תגרש אשתך?
והשבי הבעל, כי אשתו לא רצתה לבשל בשבילו בפסח בכלים מיוחדים בלי שרוייה (החסידים ואנשי מעשה מדקדקים לבלי לאכול בפסח מצה שורייה, ונזהרים לבלי לבשל בפסח מצה במים).
אז ציוה הרב לקרוא להרבנית, ויאמר לה: הגידי נא, אל תירא. ותען הרבנית : מצות פשוטות.. ותספר את כל המעשה. ואז אמר הרב להבעל: ראה נא, בני: אני אכלתי מצה פשוטה בלילה ראשון של פסח, ועשיתי את עצמי כלא יודע וכלא מרגיש, למען לא אבוא לידי הקפדה, או ח"ו לקטטה, ואתה רוצה לגרש את אשתך בשביל שרוייה?! ועשה הרב שלום ביניהם, והלכו מאותו לשלום.
ערן שחר 1 י"ט ניסן תשע"ב 06:00 ערן שחר