הטרמפיאדה בצומת תפוח הבוקר (הקול היהודי)מוצאי שבתהנרות והבשמים להבדלה מוכניםהאם אני מוכן אני שואל?ממש לא ממהר להדליק את הטלפון, לחתוך בסכין את השקט המדומה שסיפקה לנו שבת המלכה שקט שאין רועש כמהו.הלב שרץ כבר מרתון מאז אותו ליל חמישי ארור, כואב כל כך, הבטן שכבר כואבת מרוב ניסיונות לקחת נשימות ארוכות להירגע, להרגיע.
כמה אהובה היא ארצנו, כמה נדיר הוא חבל הארץ בו זכינו לגדול, ילדי האדמה, ילדי יהודה ושומרון ובמילים אחרות שאולי צורמות לחלק מבולבל מהעם שלי אך אומר אותם בראש מורם וללא שמץ של גמגום: מתנחלים בני מתנחלים!!! השואבים חיים וערכים חן ויופי שאין כל יריעה וסך מילים לתאר זאת. כמה משיבה לנו האדמה מחבקת ומעצימה מבגרת, מלמדת ובו בעת לוחשת לנו את כאבה, מבקשת שנהיה חזקים ומאמינים למענה.
קצב הלב הפועם ביהודה ושמרון מוכר היטב לשוכנים בו, לצומחים בתוכו. מן מתח בלתי נראה של חיים ומוות הכנה מתמדת למסור את הנפש עבודה ללא פשרות על אומץ ובטחון בה', כוננות כזאת שאתה נולד איתה, מן חוש מתנחלי כזה,העיניים הסוטות כמעט באופן אוטומטי לעבר מבתרי ההרים לראות שאין איזה אבן שמבקשת להרוג, רגל דרוכה על הגז ומוח המצייר אלפי סיטואציות וכיצד יהיה נכון לנהוג בכולם במטרה אחת, להישאר בחיים, להישאר חזק וכל זה בינך לבין עצמך כי כאשר יש אנשים נוספים באוטו הכל מתגדל לתחושת אחריות גדולה ואף לפעמיים פה ממלמל: "שיהיה זה אני ולא ילדי הרך היושן את שנתו מאחורי".
באותה נשימה אנחנו חיים שיגרה, פותחים חלונות, נוסעים באטיות מבקשים לחטוף מאין סוף המרחבים הנפרשים לפנינו אך בעיקר שומרים על שמחה ושפיות בתוך מציאות שרחוקה מלהיות שפויה, אז לכל השואל איך ילדים תופסים טרמפים בשטחים? ואולי השאלה מתחילה איך ילדים גרים במקומות שכאלה?והתשובה כה פשוטה שגורה בפי כל תינוק של בית רבן: זה הבית שלנו!! זו הארץ שלנו!!! חונכנו שאנחנו כאן מתוך בעלות ולא מתוך התנצלות, אנחנו כאן מתוך בהירות ולא מתוך טשטוש אנחנו כאן והכאן זה אנחנו, עם ישראל!!
אז אכן הנערים המתוקים האלה עשו דבר שהוא פשוט להם כמו שפשוט שיום הוא יום ולילה הוא לילה אך מה קורה כשהרופא אינו מאמין ברפואה? כשמדינה אינה מאמינה בקיומה באמת?
מדינת ישראל שוב מגלה שאין לה פנים שזהותה דוהה ונמחקת מיום ליום, האור לגוים שאמורה המדינה לשאת ולתת לעולם הפך לאור עששית קטן המאיים לכבות של מדינה המגששת דרכה באפלה ומציירת לעצמה פחדים דמיוניים כילד המצייר שדים ודרקונים וציורו הופך למציאותו.
אז הדיון המתחמק הוא על טרמפיםאך הדיון האמתי הוא כוח ההרתעה של צה"ל ולא פחות חשוב "הגב" שמעניקה המדינה לחייליה (ראו ערך דוד הנחלאווי)אז הדיון המתחמק הוא ריסוס גרפיטי או סכנת הטושים בכיסיהם של ילדים בגילאי העשרה אך הדיון האמתי הוא מענה ברור לטרור! להחלטה נוקבת בעניין מחבלים עם דם על הידיים (כן, כן, הוצאה להורג. פרימיטיבי, נכון?) הדיון האמתי הוא תפיסת רוצחי של שלי דדון הי"ד (זוכרים אותה בכלל?).
נוער יהודה ושומרון אינו נוער לא אחראי, הוא נוער שממשיך להאמין במה שהמדינה שלו הפסיקה להאמין כבר מזמן ואולי מעולם לא , מין חלום ורוד ותמים כזה של "להיות עם חופשי בארצנו".
ידוע תדע אדון ביבי נתניהו וכל הכוכבים בקרקס הנראה לעינינו,אנחנו נמשיך לנסוע בטרמפים בכל שעה ביממה, נמשיך לטייל בכל מעיין ושביל להתרחב, להעמיק להתמודדובמילים פשוטות יותראנחנו נחיה!!!!
"כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי"
בלב תלוש וכואב
אך מצפה, מאמין, מתפלל לחזרתם של אחים שלי\\שלנו
במהרה ללא פגע ואובדן
ובהתעשתות זריזה של מדינתי
אלישוב ציון הר שלום
תהילים 3 כ"א סיון תשע"ד 16:33 תהילים
יוסי 2 כ"א סיון תשע"ד 13:10 יוסי
ברסלב 1 כ' סיון תשע"ד 07:23 ברסלב