"מתחרט שלא רתמתי חיילים נוספים לסרב לפקודת הגירוש"

הטלטלה בעקבות גירוש גוש קטיף יצרה שבר גדול, אך גם הביאה רבים לחשיבה מחודשת והולידה יוזמות מקוריות של פעילות ועשיה • פרוייקט מיוחד בקול היהודי במלאות 7 שנים לגירוש. 

7 שנים אחרי, חוזר הרב עמיטל בראלי אל התקופה בה שירת כרב צבאי באוגדת עזה, עד ליום בו קרא לחיילים לסרב ליטול חלק בגירוש מגוש קטיף, והושלך לכלא. בראיון לקול היהודי משדר הרב בראלי אמונה ושמחה על כך שזכה לעמוד בניסיון, ואומר כי הוא מתחרט רק על דבר אחד, שלא רתם חיילים נוספים לסרב לפקודת הגירוש.

אחת השאלות הקשות שמלוות עד היום את הצלחתו המהירה של המבצע לגירוש יהודי קטיף, היא שיתוף הפעולה הכמעט טוטאלי, של אלפי החיילים בני הציונות הדתית. יותר משתרמו אותם חיילים את מרצם וכוחם למשימה, היווה שיתוף הפעולה כעין תעודת הכשר דתית ומוסרית למהלך, שרבים, בצבא ומחוצה לו, חשו כי אינם מעוניינים ליטול בו חלק.

 אחד מאלו שהיוו סמל באותם ימים אפלים, של מי שלא הסכים לפעול בניגוד לאמונתו, ואף הסכים לשלם על כך מחיר אישי, היה הרב עמיטל בראלי, שהתמנה כשנתיים קודם לכן לרב החטיבה הצפונית באוגדת עזה.

שמו של הרב בראלי, קצין בדרגת סגן, עלה לכותרות, לאחר שצולם בידי מצלמות ערוץ 10 במחסום כיסופים כשהוא קורא לחיילים שמנעו מתושבים להיכנס לגוש, שלא לשתף פעולה עם פקודות שכאלו.

בראלי נשפט לארבעה חודשי מאסר, והורד לדרגת טוראי.

\
r\n[caption id="attachment_39060" align="aligncenter" width="553" caption="הרב עמיטל בראלי מקבל תעודת 'גיבור ישראל' מהמטה להצלת העם והארץ (ארץ ישראל שלנו)"]

בראיון לקול היהודי חוזר הרב בראלי שבע שנים אחורה, לתקופה שהיוותה לדבריו אירוע מכונן בחייו.

"כשהתחילה להתגלגל תכנית הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, ביקשו ממני ברבנות הצבאית להכין תכניות לקראת משימת הגירוש. משימות כגון פינוי בתי הכנסת, עקירת המזוזות ולקיחת תשמישי הקדושה של המגורשים. אני סירבתי, ופניתי לרבנים הממונים עלי וביקשתי שישחררו אותי מהמשימות האלה", מספר הרב בראלי, שהשמיע דברים דומים גם בפורומים נוספים, מה שהדליק נורה אדומה אצל הנציגים  הבכירים של הרבנות.

"נקראתי לשיחת בירור אצל הרב הפיקודי ואמרתי שאני לא מתכוון לקחת כל חלק בשום צורה שהיא בתכנון או בישום של הגירוש", מספר הרב בראלי.

"המשכתי לבקש מהממונים עלי שישחררו אותי מהמשימה הזאת, ואז נקראתי לראיון אצל  הרב הצבאי הראשי", הרב בראלי נזכר בפגישה לה "זכה" עם הרבצ"ר דאז, הרב ישראל וויס.

"אמרתי גם לו בצורה ברורה שאני לא מתכוון ליטול חלק בכל הפעילות, וביקשתי ממנו כמה פעמים שיעביר אותי מהתפקיד. הוא הבטיח לי שבאמת כך יעשה ושאני לא אצטרך לקחת חלק כלשהוא בפעילות הזאת", אומר בר אלי.

למרות ההבטחות, בשטח לא השתנה דבר ונראה כי ברבנות קיוו שמדובר במשבר חולף, ושבסופו של דבר הרב בראלי יישר קו עם התכנית בדומה לשאר הרבנים הצבאיים. אך הפעם - הם טעו.

"לאחר זמן, כשהם הבינו שאני רציני, ביקשו אנשי הרבנות הצבאית רשות להעביר אותי לתפקיד אחר, אולם האחראים סירבו", מספר הרב בראלי. "הם טענו שזה יגרום חולשה כשיראו שמעבירים את הרב שאחראי על הגירוש מהאזור שלו לאזור אחר, ואמרו שזה יכול ליצור חולשה בכל המערכת ולכן הם מתעקשים שאני אשאר בתפקיד".

למרות העובדה כי הוא מסרב להשתתף בכל מה שקשור לתכנית הגירוש, נשאר הרב בראלי בתפקידו, אולם לא לאורך זמן.

"יום אחד הלכתי לבקר ביחידה שהייתי אחראי עליה באיזור כיסופים", משחזר הרב בראלי. "כאשר הגעתי למחסום כיסופים ראיתי רכב פרטי שרצה להיכנס לגוש קטיף, והחיילים סירבו לתת לו להיכנס. זה היה בתקופה שהגוש כבר היה סגור למבקרים".

"מאוד קומם אותי שלא נותנים להם להיכנס", בקולו של הרב בראלי נשמע שהתחושות שבות ועולות בו מחדש.  "יצאתי מהרכב ואמרתי לחיילים שלא יחסמו את הרכב. אמרתי להם שהנחיות ופקודות כאלו שנוגדות את התורה ואת הציונות ואת כל המטרה שלנו כאן כצבא, אי אפשר לבצע. הסברתי להם שהם התגייסו כדי להגן על התושבים ועל עם ישראל, ולא כדי לגרש אנשים מאדמתם".

האירוע תועד בידי צלמי הטלויזיה ששהו באותו זמן במחסום, ופורסם בהרחבה. מהר מאוד נעצר הרב בראלי בידי המשטרה הצבאית ונשפט לארבעה וחצי חודשי מאסר בפועל והורדה לדרגת טוראי. עם תום המאסר שוחרר הרב בראלי מהשירות בצה"ל.

\
r\n[caption id="attachment_39186" align="aligncenter" width="528" caption=""איך יכולתי להשתתף בדבר כל כך מזעזע?" - חיילים מתפללים כמה שעות לפני הגירוש מנווה דקלים (דובר צהל)"]

איך היתה ההתמודדות שלכם כמשפחה עם ההחלטה והמאסר?

"אנחנו כבר היינו ברוך ה' משפחה עם 4 ילדים, וכל התהליך כמובן לא התבצע לבד. זו החלטה עקרונית והבית כמובן קיבל את ההחלטה הזאת, כי לא ראיתי את עצמי בשום מצב לוקח חלק בכל העניין המזעזע הזה של הגירוש", אומר הרב בראלי.

"להגיד שהיה קל למשפחה זה לא נכון, אבל מצד שני ההזדהות והתמיכה היו גדולים מאוד. אני יכול להגיד במבט של 7 שנים אחורה, שאצלינו בבית זה היה אירוע מכונן לחיוב. אני חושב שהילדים בסופו של דבר קיבלו שיעור בחינוך, ולמרות שבאותה תקופה היה להם קצת קשה, הם מאוד שמחים ומאושרים מהדרך שאבא שלהם נהג, כך שכל התקופה הקשה הזאת מתגמדת לעומת הטווח הארוך והמסר החינוכי שיש בזה".

יש לך רגשי חרטה על כל הסיפור הזה?

"יש לי רגשי חרטה על כך שאולי הייתי צריך לרתום עוד אנשים נוספים, ולא לעשות פעילות יחיד", אומר הרב בראלי, ששבע שנים של קסאמים וטרור, רק חיזקו את עמדתו.

"אני רואה את כל האנשים שכן לקחו חלק בעניין הזה, ואת הקושי שלהם ביום יום כלפי המשפחה שלהם וגם כלפי עצמם. אני שמח ומאושר שהקב"ה סייע בידי לעשות את הצעד הנכון, ולעמוד בניסיון שרבים לא עמדו בו", הוא אומר.

שאלה היפוטתית, מה אתה חושב שהיה קורה עם היו עוד סרבנים בגירוש?

"אני לא ממש יודע לענות, אבל ראיתי איך המערכת כל כך נבהלה וממש היתה בהיסטריה מאדם בודד, שבסך הכל אמר שהוא לא מוכן לקחת חלק בעניין וקרא גם לאלה ששומעים אותו לא לקחת חלק בעניין", אומר הרב בראלי, "אז אני יכול לשער שאם היו רבים כאלה אז ההשפעה היתה רבה יותר".

אולם בעניו של הרב בראלי שאלת ההצלחה היא משנית. "אני חושב שנקודת המוצא צריכה להיות ערכית, ללא קשר אם זה ישיג את התוצאה או לא", הוא אומר. "כיהודי מאמין אני יודע שדבר ה' קודם לכל גזירה של שלטון כזה או אחר, ואם יש התנגשות אז צריך להיות ברור איך אנחנו נוהגים ואיך אנחנו מכוונים את הדרכים שלנו. התורה לא מתגמשת לפי הצרכים או הרצונות, אלא לפי מה  שהקב"ה מכוון אותנו".

"אני ממליץ לחיילים לברר עוד טרם הגיוס את הסוגיות האלו. כיון שהלחצים הם מאוד כבדים ומאוד קשים, בשעת מעשה זה מאוד קשה לקבל החלטה אם אתה לא בא מגובש מראש, עם גבולות גזרה ברורים".

\
r\n[caption id="attachment_39188" align="aligncenter" width="461" caption=""חלק עשו את זה עם לשם יחוד ושטריימל" - אנשי הרבנות הצבאית לאחר עקירת הקברים בגוש קטיף"]

"היו רבנים שביצעו את הגירוש עם לשם יחוד ושטריימל"

במהלך הראיון נזהר הרב בראלי מלהזכיר שמות של רבנים, אולם הוא אינו מסתיר את הביקורת והצער שיש לו על השתתפותם של אנשי הרבנות הצבאית בגירוש.

"נפגשתי עם הרבה רבנים בשטח, גם של הצבא וגם של משטרה ומג"ב", אומר הרב בראלי. "אתה רואה שהיו כאלה  שעשו את זה בלב כבד עם הרבה קושי ויסורי מצפון, אבל לא  רצו לוותר על הפרנסה ועל המעמד".

"אבל היו גם כאלה, שאולי קשה להאמין, אבל עשו את זה עם 'לשם יחוד' ושטריימל, שהנה אנחנו מקיימים את מצוות השלטון. זה עיוות מוחלט שקשה לתפוס", אומר הרב בראלי בצער.

לדבריו, היו גם כאלה שנהנו מהעובדה שמייחסים להם חשיבות, כשמה שעמד מול עיניהם זה הקידום. "הם אמרו 'הנה סוף סוף מתייחסים אלינו ברצינות', 'נוכל להוכיח את הנאמנות שלנו', והיו כאלה שראית שעשו את זה עם המחשבה על איך הם יתקדמו במערכת, ע"י שהם יהיו נאמנים ויגלו את ההתלהבות שלהם למשימה".

"אבל אני חושב שרוב הרבנים עשו את זה כמי שכפאו שד, ולא עמדו בקושי של הדורסנות של המערכת", אומר הרב בראלי. "עד שלא חווים את הדורסנות הזאת מאוד קשה להבין מול מה אדם מתייצב. אלו גם הגורמים המקצועיים של הרבנות שמכשירים את השרץ, וגם המפקדים של המסגרות האחרות של  הצבא. כולם מפעילים לחצים מאוד כבדים, ולמי שיש משפחה וילדים ועול של פרנסה, הניסיון הזה לא קל".

כיום עובד הרב בראלי במכון התורה והארץ שהיה בעבר בכפר דרום, מתגורר בעיר באר שבע ושותף לקהילת הגרעין התורני בית מוריה של הרב שמעון כהן. לכל אורך הראיון משדר הרב בראלי שמחה ואמונה ובעיקר שלמות עם מה שעשה. לדבריו, מאז השחרור מהכלא הוא רואה רק ברכה.

"אני מרגיש סיעתא דשמיא גדולה מאז שהשתחררתי ועד היום", הוא אומר בחיוך. "אני לא יודע באיזו זכות לתלות את זה, אבל אין לי ספק שגם הזכות הזאת כנראה עמדה לי, שהקב"ה גלגל אותי תמיד בדרך  הטובה ביותר".