חנוך בר ניצן, הוא תושב רחובות החבר בהתארגנות משותפת 'קואופרטיב רחובות', בה רוכשים מספר תושבים ביחד מוצרים אקולוגיים ומחלקים בין המשפחות החברות בהתארגנות. מטבע הדברים, נעשה הקואופרטיב מין קהילה קטנה שבה גם לומדים יחדיו, מעלים דיונים ומבלים.
בתקופה האחרונה, הבחין בר ניצן כי בתקנון הקואופרטיב ישנו סעיף שקובע כי הקואופרטיב מחרים "מוצרים מהתנחלויות". בר ניצן, שהוריו מתגוררים בבקעת הירדן, החליט לפתח דיון בנושא בתוך ה'קהילה' ולדון האם יש צורך בקיומו של הסעיף המחרים.
"אני בעצם בקשתי להעלות את נושא החרם שבימינו בה לידי ביטוי, במסגרת שבה מותר להעלות פניות אישיות בכל נושא בקואופרטיב. נתקלתי מיד בהשתקה. הטענה של האחראית על ניהול הבקשות הייתה שאין מקום לדיון כי הקואופרטיב הגדיר את עצמו כמחרים התנחלויות. הדבר עלה לצוות ההיגוי ומשם חזרה אותה תשובה. מה שמאוד הפריע לי שהקואופרטיב מצד אחד מסכים לדיונים בכל הנושאים ומצד שני ברגע שאני בקשתי להעלות דיון משותף שהוא לא ברוח של חלק מאנשי הקואופרטיב נתקלתי בהשתקה ואסרו עלי לפרסם את הפניה לדיון. בנוסף, רמזו לי שממליצים לי לעזוב את הקואופרטיב. זו ממש דריסה של חופש הביטוי".
בעניין החרם כנגד מוצרים מהיישובים, ובכלל כנגד מדינת ישראל, אומר בר ניצן כי לדעתו "החרם על ישראל הוא חרם שהמניעים שלו הם שטות גמורה. החרם החל הרבה לפני מלחמת ששת הימים. כולנו זוכרים בתור ילדים שהיו מוצרים שלא היו מגיעים לישראל. בעצם החרם על ישראל התחיל הרבה לפני שהיו מוצרים מההתנחלויות. הוא חרם שמגיע מאנטישמיות ישנה ולא מתופעה שבאה לתקן משהו". לדבריו, הוא באמת לא מבין איך אדם שמוחרם בעצמו על ידי העולם מסוגל להחרים מוצרים מאדם אחר ביישובים ביהודה ושומרון.
היה חרם ערבי מקיף על ישראל. טויוטה ומקדונלדס החרימו 1 כ"ג סיון תשע"ה 10:56 מיכאל בן חורין