לפני כשבוע וחצי הלך לעולמו רבה של העיר רחובות הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל. במשך יובל שנים שימש הרב שמחה ברבנות העיר רחובות, וכ-25 שנה כיהן כחבר מועצת הרבנות הראשית, שנים בהם היה נתון בדאגות הפרט, דאגות העיר לצד דאגות הכלל.
הדיין הרב יהושע וייסינגר, שהיה בקשר קרוב מאד אל הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל, סיפר בשיחה עם הקול היהודי על דמותו של הרב, שבעת פטירתו, בגיל 91, היה זקן רבני הערים בישראל.
הקשר בין הרב וייסינגר, דיין בבית הדין לגיור וראש הכולל בישיבת הדרום ברחובות, לבין הרב שמחה קוק זצ"ל התחיל כבר בגיל צעיר מאד, כשאביו של הרב יהושע, זכרונו לברכה, היה לוקח אותו בכל שבוע יחד עם אחיו לומר שבת שלום לרב תוך שהוא מסביר לבניו על חשיבות הקשר עם הרב באומרו "החוט המשולש לא במהרה ינתק". ובאמת, עם השנים נוצר בין הרב ויייסינגר לרב שמחה קשר קרוב מאד, קשר שבמשך השנים הפך לקשר של לימוד בחברותא, במסגרתו הרב מסר לו מכתביו ומשיעוריו על מנת שיערוך ויסדר אותם.
"יהודי שכולו שקוע בתורה", מתאר הרב ויסנגר, "אין רגע שהראש לא חושב על עוד איזה פשט או רעיון, אבל לצד העמל בתורה והעיסוק בתורה, בצד כל דפי השיעורים שלו והסיכומים, היו מספרי טלפון ושמות של אנשים ומשימות שהיה צריך לבצע".
"אם הוא קיבל טלפון באמצע הלימוד, שצריך להתפלל על מישהו או על מישהי, אז מייד השם היה מופיע בצד הדף. אחרי עוד רבע שעה היה מקבל עוד טלפון על פגישה שיש לו, אז גם זה היה רשום. לצד הלימוד תורה תמיד היה את העיסוק בצרכי ציבור, וזה בא ביחד, שני הדברים היו חשובים בעיניו בצורה משמעותית".
הרב וייסינגר שלמד בישיבת "מרכז הרב", מספר כי פעם שוחח עם ראש הישיבה והרה"ר לישראל הרב אברהם שפירא זצ"ל על הרב שמחה קוק, והרב שפירא התבטא עליו ואמר: "זו דמות של רב אמיתי. ככה רב אמור להיראות, מצד אחד עסוק כל היום בתורה ודמות של תורה, ומצד שני אדם שעסוק בכל פרט".
"פעם", מספר הרב וייסינגר, "הרב אמר לי: אתה ואני יודעים מה אני שווה, שנינו יודעים שאני לא למדתי ואני לא יודע הרבה, לא צדיק ולא קרוב לזה; וילדים באים אלי ומבקשים ברכה, מה אני יכול לברך, איך אני יכול לברך, אני לא יודע שום דבר. אבל אם הם חושבים שאני יכול לברך, ולהם זה מוסיף ביראת שמים, אז בוודאי שאני צריך להתאמץ ללכת לברך ולהחזיק אותם, לחבק ולארח אותם, כי אם זה מוסיף להם משהו בקדושה, אז אני צריך לעשות את זה".
הרב וייסינגר מתאר כי בכל בוקר בסביבות השעה 3 וחצי לפנות בוקר, לפני הלימוד המשותף שלהם, היה הרב שמחה מתעורר ונכנס לחדר הלימוד שלו, שם היה לו ארון קודש עם שני ספרי תורה, ובארון הקודש היו פתקים עם שמות. "כל אחד שהיה מבקש ברכה, הרב היה מבקש שיכתוב את השם שלו על פתק, ואת הפתק היה לוקח ושם בארון הקודש. ובכל בוקר בשעה 3 וחצי הרב היה יושב על הרצפה מול ארון הקודש והיה מתפלל על כל שם ושם ובוכה על כל שם.
חוץ מהברכה שהרב היה מברך כל יהודי בזמן שניגש אליו לבקש ברכה, אחר כך הרב היה יושב על הרצפה ומתחנן ומתפלל על כל שם ושם, וזה העסיק אותו, ואף אחד לא ידע מזה, והיה לפעמים גם מתקשר לבדוק מה קרה בסוף, זה לא היה משהו חיצוני 'לסמן וי' שברכתי והתפללתי. זה ממש נכנס אליו לתוך הלב פנימה".
על דאגתו של הרב לכל אחד ואחד מספר הרב וייסינגר, כי היה ילד קטן כבן 3, שהוריו התגיירו ומכל מיני סיבות הילד הגיע לאומנה אצל משפחה שאיננה שומרת מצוות. "הרב ביקש שהילד יגיע אליו הביתה 3 פעמים בשבוע אחרי הגן. ובאמת הילד היה מגיע אליו הביתה פעמיים - שלוש בשבוע והיו עוברים יחד על דפי הקשר של הגן, והרב היה מתעניין בשלומו ומדבר איתו על מה שהיה בגן. הקשר עם הרב נמשך לאורך השנים, וגם כשהילד גדל, הרב שמחה הגיע להשתתף איתו במסיבת החומש – הרי הוא ה"סבא". לאורך כל השנים, עד שהילד גדל היה לרב זמן קבוע, רבע שעה אחרי מנחה שהיתה מוקדשת לשיחה עם אותו ילד, עד שלדברי הרב יהושע, מבחינת אותו ילד "הרב שמחה שימש לו כדמות אבהית משמעותית מאד בחייו".
הרב וייסינגר ממשיך ומספר על פעילותו הציבורית של הרב שמחה, זאת לצד עבודתו האינטנסיבית ברחובות, ומתאר את מאבקו של הרב למען עולם הישיבות וכן בחזית הציבורית כנגד תכנית ההתנתקות.
כשהוגשה עתירה בדרישה לגייס לצבא את כל תלמידי הישיבות, מספר הרב וייסינגר, הרב הכין גלובוס, ובכל מקום שהיה יישוב יהודי עם בית מדרש או ישיבה הרב סימן אותו עם דגלונים ירוקים. ובמקומות שהיה יישוב יהודי אבל לא היה שם בית מדרש, או ישיבה או כולל, עשה הרב סימן שטוח בצבע כחול. לאחר שגמר להכין את הגלובוס, ממשיך הרב וייסינגר, בא הרב לדיון בג"צ ואמר להם בבכי: "תראו את הגלובוס הזה, כל מקום שהיה מקום תורה, המקום הזה נותר עד היום הזה, כל קהילה ששמה במרכזה מקום תורה אז הוא החזיק מעמד, ובכל מקום שלא היה מקום תורה - לא החזיק. מה אתם רוצים פה במדינה שלנו שהמקום יחזיק מעמד? ההיסטוריה עושה את שלה".
התייצבות נוספת של הרב שמחה קוק בבג"צ שזכתה לפירסום ועליה מספר הרב וייסינגר, היתה בעתירה כנגד הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף במסגרת תכנית ההתנתקות. הרב שמחה נאם נאום ארוך חוצב להבות מול שופטי בג"צ במהלכו הוא זעק כי אף אחד לא האמין אי פעם שיבוא יהודי ויחריב במו ידיו בתי כנסת.
בנאומו זעק הרב "כאן כלל ישראל מוטל על כף המאזניים. תרחמו על עצמנו, תרחמו על העם הזה, כל אדם שיושב בקצווי תבל יראה שבולדוזרים עם סמל של מדינת ישראל הורסים בתי כנסת? איך ניראה בעיניי כל העולם? מדובר כאן בתקדים שלא יכול לקרות. לא היה בארבעת אלפים שנות קיומנו. האם רק בגלל טענות פרוצדורליות אנו צריכים לעשות את הדברים האלה?!"
בשתי הופעותיו של הרב מול בג"צ, אלו שנכחו ושמעו את מה שאמר סיפרו כי ניכר היה שהדברים שאמר עשו רושם כביר אצל השופטים, ודבריו היוצאים מן הלב נכנסו אל הלב.
"בליל שבת פעם הרב קרא לי להגיע אליו, וביקש שאתלווה אליו למועדון", מספר הרב וייסינגר. "ליל שבת במועדון, שירים, ריקודים, מוזיקה, אלכוהול, אפשר לדמיין מה יש במועדון בליל שבת, עשרות אם לא מאות אנשים, והרב אומר לי הולכים למועדון.
כשהגענו למועדון, הרב נכנס ונעמד באמצע רחבת הריקודים. הרב נעמד על כיסא ועצר את כולם, כולם מסתכלים עליו, הרב מבקש בקבוק יין וגביע ועושה קידוש לכולם".
לאחר הקידוש ממשיך הרב וייסינגר ומספר "הרב התחיל לשיר כמה שירים כמו 'כל העולם כולו גשר צר מאד, שירים שגם הציבור הלא דתי מכיר, ואז הוא הוסיף משפט אחד בסוף: "כולנו אחים פה, כולנו בני איש אחד אנחנו, אני אוהב אתכם אחד אחד, אני מבקש שתהיו חברים שלי ואני מזמין כל אחד מכם לבוא אלי לסעודת שבת מחר בבוקר או בשבוע הבא, אתם לא צריכים להגיד מאיפה באתם, פשוט תבואו לרחוב שמעוני 4".
"כשיצאנו מהמועדון", מספר הרב וייסינגר, "ביקשתי מהרב להבין מה מיוחד במועדון הזה ומה הרקע למה שהיה שם.
ואז הרב אומר לי, הבוקר קיבלתי טלפון ממנהל המועדון שעכשיו נמצא בתהליך התחזקות, וביקש שאבוא ואעשה קידוש. הוא יודע שהוא לא יכול עכשיו לעמוד בניסיון ולסגור את המועדון בשבת, אבל בכל זאת הוא ביקש שהרב יבוא ויעשה קידוש".
"ובאמת", מספר הרב וייסינגר, "שבוע אחרי זה באו 3 אנשים לסעודת שבת, אחרי שבועיים באו 10 אנשים לסעודת שבת, 10 אנשים בלי להודיע מראש, ואחרי חודשיים המועדון הזה נסגר בשבת".
הרב וייסינגר מוסיף ומספר על הנהגה מיוחדת של הרב שמחה, שאמנם לא רבים ידעו עליה, אך הוא, כתלמיד קרוב לרב, הכיר אותה. "במסגרת הפנימית של המשקפיים בקצה העליון", אומר הרב וייסינגר, "היה פתק קטנטן, שבפתק היה כתוב "שויתי ה' לנגדי תמיד". כל מקום שהוא היה מסתכל תמיד היה "שויתי ה'" ודרך המשקפיים האלו הוא היה מסתכל על כל דבר".
הרב וייסינגר מוסיף ומספר על הנהגה מיוחדת של הרב שמחה אותה קיבל מאביו הרב רפאל קוק זצ"ל ששימש כרב העיר טבריה, ביחס לכבוד "המרא דאתרא". בכל מקום שהיה הולך לדבר או למסור שיעור, בין אם זה קהילה או בית כנסת או בית ספר, הוא היה רבע שעה לפני כן, עולה אל הרב המקומי ומבקש רשות, האם הרב מאפשר לו לדבר באותה העיר.
בסיום השיחה מספר הרב וייסינגר על שתי דרשות מיוחדות שהרב נשא במשך למעלה מ-40 שנה בשבת הגדול ובשבת תשובה - "בזכות שתי שבתות ישראל נגאלין", וכל דרשה היתה שונה מחבירתה לחלוטין. בבית הכנסת התאספו מאות אנשים, גברים ונשים, וכשהרב היה מגיע היה מתעטף בטלית, ועולה על הדוכן, בהתחלה הרב היה מפלפל בהלכה כדרכו, ואז אחרי כרבע שעה או 20 דקות, הרב היה עובר לדברי התעוררות והשתפכות הנפש, מכסה את ראשו בטלית ומתחיל לבכות ולעורר את הציבור להתפלל על השכינה ועל בניין בית המקדש, וכך, יחד עם הציבור כולו היה מתחיל לשיר שירי התרוממות וכולו התרגשות גדולה.
"שאלתי אותו פעם", מספר הרב וייסינגר, "על מה הוא חושב בזמן הדרשות".
"הרב אמר לי, באותם הרגעים אני מדמיין את הפנים של אבי, ככה אבא היה עושה בדרשות שלו, והוא היה מספר שכך היה עושה גם מרן הרב זצ"ל (הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל). זה דרשה שכולה התרוממות שהגיעה מהלב, ויש מקום שהלב מדבר והציבור כולו מתרומם עם זה, כך במשך 40 שנה, כל שבת תשובה וכל שבת הגדול, התרוממות מיוחדת במינה".
"איבדנו איש אשכולות - איש שהכל בו" אומר הרב וייסינגר, "תורה בתפארתה, חסד ועין טובה, אדם שליבו נתון לדאגות הכלל והפרט, איש על העדה. היום, לא זכינו למי שימשיך בדרכו. אבל חובה עלינו להמשיך לדרוש וללמוד ממעשיו. להמשיך לאור דרכו. "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבא-ות הוא".
