בשנים האחרונות, עם התפתחות קהילת המסתננים בשכונות דרום תל אביב, סיפקה העירייה מבנים רבים לצורך מוסדות חינוך לילדי המסתננים, כמובן שכל המבנים שסיפקה העירייה נמצאים בדרום העיר. כעת בעקבות עלייה במגמת היילודה בקרב המסתננים מתכננת העירייה הקמת בית ספר למסתננים במקום בו עומד היום גן לוינסקי.
תושבי השכונות זועמים על ההחלטה והערב (ה') הם הפגינו בדרישה כי גם אם יוקם בית הספר אזי הוא יוקם מצפון לרחוב רוטשילד ולא על חשבון הריאה הירוקה של שכונות הדרום.
יש לציין כי התושבים החליטו לצאת להפגנה אעל אף שהעירייה הודיע כי נושא בית הספר יעמוד לדיון מחדש ואולי אף יוקפא. מארגני ההפגנה טוענים כי הם אינם סומכים על העירייה ולדעתם זו הודעה שנועדה למסמס את המאבק.
שוחחנו עם שפי פז, פעילה מרכזית בשכונות, שסיפרה לנו על המאבק של התושבים בהחלטה. פז מספרת כי כיום ישנם שני בתי ספר המשרתים את המסתננים. האחד מלא עד אפס מקום, ובשני, אחוז המסתננים עומד על כ90%. בשאר מוסדות החינוך אחוז המסתנים נמוך יותר. לדברי פז התכנית עלתה כבר לפני כשנתיים וכעת היא כבר נמצאת בשלבים מתקדמים של תכנון ותקציבים.
| המסתננים לא צריכים להתרכז דווקא בדרום העיר
"הטיעון שלנו הוא שבלי להיכנס לשאלה האם בית הספר בכלל צריך להיבנות, אנו דורשים כי גם אם יבנה בית הספר אזי הוא יוקם מצפון לרוטשילד,רחוב רוטשילד מהווה מעין חומה וירטואלית שמאחוריה לא גרים מסתננים ואנחנו דורשים להפסיק את ההפרדה הזו, אין שום סיבה שמאה אחוז מילדי המסתננים יתחנכו במוסדות הדרום".
פז מציינת כי תכנית בית הספר מצטרפת לתכנית נוספת של העירייה להקמת מעונות יום מסובסדים לילדי המסתננים התושבים אמנם הגישו את התנגדותם אבל נראה שבוועדה יש רוב שנוטה לאשר את הקמת הגנים. "אם כל המוסדות מוקמים בדרום זה גם יגרום לכך שהמסתננים לא ירצו לעזוב את השכונות שלנו גם בהמשך, וזה לא מקובל עלינו"אומרת פז.
יש לציין כי גם כיום גינת לוינסקי משמשת בעיקר את ילדי המסתננים ובמקום מתנהלת גם ספרייה עם מתנדבים שבאים לעזור לילדים. "יש שעות שגם גברים לא מעיזים להתקרב למקום הזה", מספרת פז, "יש שם בית כנסת שהקירות שלו כבר הפכו למשתנה ציבורית, גן לוינסקי הופקע לחלוטין מהתושבים".
תושבי השכונות סבורים כי בית הספר החדש הוא צעד נוסף לקיבוע המסתננים בשכונות הדרום. פז מציינת כי לגבי הגנים ישנן תוכניות לעשר שנים קדימה. "מדובר בתכנונים לטווח ארוך", אומרת פז, ומציינת כי כיום מצטרפים אלף ילדים זרים בשנה למערכת החינוך בתל אביב.
| הילודה כעוגן להישארות בארץ
פז מסבירה כי הילודה הגבוהה בקרב המסתננים נובעת מתיקון בחוק ההסתננות, הקובע כי אבות מפרנסים לא יוזמנו לחולות. מיד אחרי התיקון לחוק התחלנו לראות עלייה בילודה, אני לא צריכה סטטיסטיקות, אנחנו רואים את זה בעיניים", אומרת פז.
"אין מה לעשות, ציבורית הרבה יותר קל לגרש גבר רווק, מאשר משפחה עם ילדים. במיוחד כשהילדים האלה כבר מדברים עברית שוטפת, ולחלקם כבר יש שמות ישראלים. אין מה לעשות אתה רואה ילד שקוראים לו נדב, ויש לו עיניים שחורות גדולות, והלב שלך נחמץ. אבל זו השיטה שלהם, ברור לי שהגברת הילודה נובעת אצלם מרצון לקבוע עוגן בארץ".
פז מספרת כי גם בקרב ארגוני הסיוע למסתננים קיימת התנגדות למהלך. "יש פה צפיפות אוכלוסין גבוהה והגינה שתוחרב משמשת את המסתננים לטקסים, חגיגות והפגנות. חוץ מזה שמדובר בחבר'ה 'ירוקים' מאוד וזו הריאה הירוקה היחידה בדרום תל אביב".
"בנוסף גם ארגוני הסיוע מעוניינים שהמסתננים לא יתרכזו בדרום העיר כי באמת שאין פה מספיק מקום בשבילם". נראה כי גם התומכים בהקמת בית הספר מעוניינים פחות בילדי המסתננים, ויותר במציאת פתרונות שלא יפגעו בשכונות הצפוניות.
| "הלחץ הציבורי מועיל"
כששואלים אותה אם נראה לה שהפעילות שלה מועילה משיבה פז בעובדות "הסיבה שיש פה היום מאתיים חמישים אנשי חוק שמסתובבים בשכונות ולא עשרה כפי שהיה לפני שנתיים וחצי, היא לחץ ציבורי. העירייה אוכפת חלק מהחוקים שלה בזכות הלחץ הציבורי".
"יכול להיות שזה בגלל שאני מגיעה מהשמאל ושם האמונה בלחץ ציבורי היא בדי-אן-אי, אבל לדעתי רמת הביטחון האישי בשכונות עלתה בעקבות הלחץ הציבורי. לדעתי גם בניית הגדר נבעה מלחץ ציבורי".
"אני מרגישה שאם אנחנו נשב בבית לא נדאג כל הזמן להעלות את הנושא לסדר היום במדינה, שום דבר לא יקרה, אף אחד לא ידבר על זה ואף אחד לא יעשה שום דבר. לאף אחד לא מתחשק להתעסק בנושא הזה, התפקיד שלי הוא להיות היתוש שכל הזמן מזמזם באוזן", מסיימת פז.
