"הייתי נכון באותו רגע לאבד את הכל"

פסיקת בג"ץ לפיה על המדינה להחריב את היישוב עמונה עד לחג החנוכה הקרוב הולידה פעילות מחאה עניפה בקרב ציבור המתיישבים. רוב הפעילות של מטה המאבק מנותבת לקידום פיתרון של הסדרה ליישוב בדרכים כאלה ואחרות, אך יש מי שחושבים שכדאי ונכון יותר להתמקד דווקא בפנייה לאנשי מערכת הביטחון בקמפיין לעידוד סירוב לפקודת הרס יישובים יהודיים.

פעילים בשומרון הוציאו לאחרונה סטיקר שכבר חולק באלפי עותקים ועליו הכיתוב: "אסרב לפקודה הנוגדת את התורה".

בעיני נריה אופן, תושב יצהר, סוגיית הסרבנות לפקודות הנוגדות את התורה ראויה להעלות על נס גם סביב סוגיית הרס עמונה, כפי שהיה בימי הגירוש מגוש קטיף. אופן עצמו ישב בתקופת הגירוש במעצר מנהלי של ארבעה וחצי חודשים לאחר שהוביל את קמפיין "יהודי לא מגרש יהודי" שקרא לאנשי כוחות הביטחון לסרב לפקודת גירוש היהודים מבתיהם.

בשיחה עםהקול היהודימספר אופן את הסיפור האישי שלו כשסרב פקודה בימי שירותו ביחידת דובדבן לפני 25 שנה. "אדם משקיע המון בשביל להיות ביחידה טובה, עם כל המסלול המפרך עד שהוא מגיע ועושה הכשרה, אני ספציפית הייתי בתפקיד של צלף טרור".

"מדובר בימים של לפני אוסלו", מספר אופן. "היחידה לקחה על עצמה לאבטח את טקסי חג המולד בבית לחם. מדובר באירוע בינלאומי, יש הרבה פוליטיקה מסביב, ולכן צה"ל שהיה אז אחראי על הביטחון שם אבטח אותו. האבטחה הייתה צריכה להיות מצד אחד של צה"ל אבל הגורמים של הכנסיות שם לא אהבו את חיילי צה"ל או כל סממן כיבוש גלוי, לכן דובדבן היו מאבטחים את האירוע בלבוש אזרחי".

"צה"ל הקצה בזמנו תוספת לבוש שכל המשתתפים הלכו לקנות חליפות. אני ניסיתי להשתחרר מהעניין הזה דרך הרבנות, אבל הודיעו לי שזה פיקוח נפש כי אני מאבטח גם את החברים שלי. אז החלטתי שאמנם אין לי ברירה אבל אני אתמקד באמת במה שהוא פיקוח נפש, לכן נעדרתי מהחלק של קניית החליפות. באותו זמן שקנו חליפות אני הייתי באיזה משהו בחברון, הגעתי ישר משם ליום האירוע עם ג'ינס מנומר וחולצה פרחונית של פליט... הייתי עם כיפת צמר ענקית, מאוזן לאוזן. התייצבתי באירוע. התפקיד שלי בתור צלף היה להיכנס עם תיק עם ציוד כבד יותר בפמליית הכבוד. הפמלייה מלווה יחד עם הפטריארך והצוות הבכיר של הכנסייה, אני הייתי צריך ללכת כמה מטרים לפניהם ולתפוס טריבונה למעלה".

"בכניסה לכנסייה בא אליי אחד הנזירים ואמר לי בעברית להוריד את הכיפה. ניסיתי להתעלם ממנו פעם ועוד פעם, אחר כך קיבלתי הודעה בקשר מאחד הקצינים שליווה אותי שם, כשמאחוריי צועדים שלושה קצינים בכירים כולל אלוף הפיקוד ומפקד האוגדה שאגב היה בוגי יעלון. הסתכלתי אחורה ואמרתי 'לא מוריד את הכיפה', אז הם אמרו שיישב בצד ושאף אחד לא יראה אותו, שלא יהיה בלאגן".

"באותם הימים 'ותהי חיתת אלוקים על פניהם' - היה ברור לי שאני אעוף מהיחידה וכלא וכו' אבל בגלל שאמרתי לעצמי בצורה פשוטה שהדבר הזה של להוריד שם כיפה זה סוג של ייהרג ואל יעבור ולא משנה מה המסלול שעברתי וכמה אלונקות סחבנו וכמה ההכשרה מענינת והשירות עוד רק באמצעו. בכל אופן הייתה סיעתא דשמייא ולא עשו לי שום דבר, אבל הייתי נכון באותו רגע לאבד את הכל".

אופן מסביר שהרס עמונה הוא באופן פשוט עבירה על "לא תחונם" ולכן נכון להעלות נושא הסרבנות בעת הזו. "התפיסה שלנו היא שגם אם הייתה מדינה שמתנהגת לפי התורה ורק פה ושם הייתה זליגה שהיא לא על פי תורה, אז לפי לשון הרמב"ם אנחנו מסרבים פקודה. אלו האיזונים, אפילו עם מלך. את ההלכות האלה לומדים מדוד המלך, שאפילו שממלך היינו מצפים שיהיה צדיק, גם במקרה הזה כשעובר על דברי תורה, או על אחת מדברי התורה כמו 'לא תחונם' אין שומעין לו".

"ברור שהמאבק על עמונה הוא מאבק על סוגיית 'לא תחונם'. גם אם ראש הממשלה היה נפתלי בנט לדוגמא והוא היה חושב שצריך לפנות את עמונה לטובת כל מיני גוים שגוזלים את אדמותינו, הקרקע הזו היא ארץ ישראל, הקב"ה קבע שהיא שלנו".