תיאטרון 'אל-מידאן' בחיפה, התיאטרון הערבי בחיפה, הוקם לפני כ-20 שנה ביוזמתה של שרת החינוך והתרבות דאז, שולמית אלוני, ובסיועו של ראש העיר חיפה דאז, עמרם מצנע. במשך השנים ההצגות שהוצגו בתיאטרון היו רק בשפה הערבית, והוא ניזון מתקציביהם הנדיבים של משרד החינוך והתרבות, ושל עיריית חיפה. עם השנים, פחת חלקו של משרד התרבות בתקצוב ועלה חלקה של עיריית חיפה. לפני חמש שנים, נקלע התיאטרון למשבר כלכלי ועמד בסכנת סגירה בשל אי העברת תקציבים ממשרד התרבות. תיאור היסטורי זה מלמד כי מדובר על תיאטרון שכל חיותו היא אך ורק תקציבי המדינה.
לפני כשנתיים הועלתה הצגה בתיאטרון בשם "הזמן המקביל" המתארת את 'חוויותיו' של הרוצח וליד דקה, המרצה מאסר עולם בשל רציחתו של החייל משה תמם בשנת תשמ"ד, לפני יותר מ-30 שנה. הנושא המרכזי בהצגה התמקד ב'אדם שבאסיר'. לאחר שהתברר כי ההצגה אמורה לעלות במסגרת אירועי 'יום האסיר', פנו בארגון אלמגור לשר החינוך בנט, שמיהר לכנס את 'ועדת סל-תרבות ארצית' שלא חשבה שיש טעם לפגם ברעיון, והמליצה להמשיך ולהזמין הצגות נוספות. בנט השתמש בסמכותו וביטל הזמנות של הצגות נוספות.
לאחר פרסום העניין, התעורר לחץ כבד מאת משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה, להפסיק את מימונו של התיאטרון לאלתר. עיריית חיפה הקימה וועדה שהחליטה להפסיק למעשה את מימון התיאטרון. משרד התרבות שלח למקום את ד"ר חיים פרלוק, יו"ר המועצה לתרבות ואמנות ישראלית, שבדק וגילה אי-סדרים רבים כספיים, כמו גם שיחה עם מנהל התיאטרון שלא חשב לרגע שיש צורך להסתיר משהו והבהיר כי התיאטרון שלו הוא 'פוליטי', כמו גם במאי המחזה שהסביר כי הוא שואב את מקור השראתו מהרוצח וליד דקה. בעקבות כך ופרשיות נוספות, החליטה שרת התרבות מירי רגב, להפסיק את התקצוב של אל-מידאן.
ובכן, במסגרת תהליכי הבדיקה המרובים שעבר התיאטרון הסתבר כי בין השאר הוא משכיר את אולמותיו עבור מפלגות חד"ש ובל"ד, עבור ארגון של 'האגודה למען האסיר' (שהוצאה מחוץ לחוק), ניסיון קיום אירוע לזכרו של גורג' חבש – רוצח מפורסם, מנהיג 'החזית העממית', שלא יצא לפועל בשל התערבות למשטרה. אך הדובדבן שבקצפת הוא: הכרטיסים להצגת 'הזמן המקביל' היו עם הלוגו של מפלגת בל"ד וחברי הכנסת הערביים לקו חלק בהצגה. משמעות הנתונים הללו, כי חברי הכנסת הערביים מצאו דרכים רבות לסייע לרוצחים הכלואים בבתי הכלא: הברחת מסרים ופלאפונים אך גם הכשרת הלבבות ל'אנושיות' של האסיר ולסבלו הרב.
סביר מאוד שכל מי שמזדעזע מעבירותיו הביטחוניות של ח"כ ג'אטס, יבין שזוהי בסך הכול אחת מהדרכים שלו לסייע למחבלים מרצחים. הדרך האחרת היא הרבה יותר שתקנית ויש לה מסווה מאוד 'תרבותי'.
