ביום כ"ב אייר, מלאו 77 שנה למותו של מפקד האצ"ל דוד רזיאל בפעולה בעיראק.
הרב משה צבי סגל, התוקע המפורסם ומפעילי ומקימי האצ"ל וברית החשמונאים, מתאר בספרו "דור ודור" את שהותו לצד דוד רזיאל בבית הסוהר, הפילוג באצ"ל, הפעולה בעיראק ממנה לא שב רזיאל, ועל הבאת ארונו מקפריסין.
הרב סגל מתאר כי רזיאל נעצר בחודש אב תרצ"ט, והצטרף לרב סגל שכבר ישב במאסר עם עצירי אצ"ל נוספים בכלא המרכזי בירושלים. הרב סגל מתאר את הקפדתו של דוד רזיאל על הכשרותף על אף שלא יכל בגלל מגבלות שונות של הבריטים, לקבל חבילות אוכל מן החוץ.
"הייתי מתחלק איתו במזון שקיבתלי מביתי כי גם הוא סירב לאכול את המזון בבית הסוהר ולא סמוך על כשרותו אף כי הטבח היה יהודי, וקבלן נאמן מטעם הרבנות סיפק את הבשר", תיאר הרב סגל.
בהמשך מתאר הרב סגל את הפילוג באצ"ל. רזיאל כידוע תמך בשיתוף פעולה עם הבריטים כנגד הצורר הגרמני, וכך גם מצא את מותו בפעולה נועזת מעבר לקווי האויב בעיראק.
הרב סגל, שניסה במאמצים לאחות את הקרעים בין יאיר שטרן ותומכי מדיניותו לבין דוד רזיאל ואנשיו, מספר מנקודת מבטו על שהתרחש באותם ימים.
"בשנת תש"א נוצרו קשרים בין חלק מחברי מפקדת אצ"ל להאינטליג'נס של הצבא הבריטי לשיתוף פעולה נגד הגרמנים במזרח התיכון", כתב הרב סגל. "אני התנגדתי לשיתוף זה וכל כן העלימו ממני כל מידע על כך.
באחת ההתייעצויות הללו הוחלט על מבצע נועז מאחרי קווי האויב בעיראק, ששיתפה פעולה עם הגרמנים ובגדאד היתה בשליטתם. האינטליג'אנס הטיס את דוד רזיאל ז"ל ויבדלו לחיים יעקב מרידור, יעקב סיקא והנער יעקב תרזי לעיראק, ושם, בלבוש ערבי, שסיקא ותרזי הדוברים ערבית רהוטה ומכירים את מנהגי הערבים ייצגו את הקבוצה המסווית.
בתום המשימה הוחזר יעקב מרידור לחבניה בנפרד ודויד ויעקב סיקא בנפרד, ברכב הנהוג בידי קצין צבא. ביום כ"ב באייר תש"א, בדרכם מצאו עצמם מופגזים ממטוסי האויב שפגעו בדויד רזיאל ובקצין הבריטי. יעקב סיקא לא נפגע. כך הגיעו אנשי הקבוצה למפקדה הבריטית בחבניה, נדהמים מן האסון, ממות מפקדם הדגול.
המפקדה הבריטית מילאה את כל דרישותיהם. גופתו הושמה בתוך ארון מתכת סגור, ובנוכחותם נקבר בחלקה צבאית, עד ההזדמנות להעביר ארצה את גופתו לקבורה בארצו האהובה, אשר למענה הקריב את חייו הצעירים. אבלים ומיותמים חזרו ארצה".
הרב סגל אף הצטרף למשימת העלאת עצמותיו של דוד רזיאל, לאחר שממשלת עיראק הסכימה להעביר את ארונו מחבניה שבעיראק אל קפריסין. בשנת תשכ"א הסכים נשיא קפריסין סקריוס להפצרותיו של שגריר ישראל זאב לוין להעברת הארון לארץ ישראל.
וכך כתב הרב סגל בפרק בספר שהוקדש לנושא:
"המשפחה ביקשה ממני להצטרף למר קצנלבויגן ולגברת שושנה רזיאל ולסייע בהעברת הארון תוך שמירת המסורת וכבוד המת. נעניתי לבקשתם וביום כ"ה באדר תשכ"א יצאנו במטוס משדה דב והגענו לניקוסיה.
בשדה התעופה המתין לנו השגריר שלנו זאב לוין. הוא דאג לאכסוננו המכובד במלון. למחרת גייס פועלים יוונים שבאו איתנו לבית הקברות היהודי הישן של קהילת יהודי קפריסין, הסגור זה שנים בגלל אי הימצאה של קהילה יהודית במקום.
איש זקן יליד אודסה, בעל משק חקלאי גדול, השריד האחרון של קהילה זו, שמר על מפתחות בית העלמין האמור. הוא פתח לפנינו את השער ולאחר עבודה מאומת הוצא ארון המתכת ממעמקי האדמה.
בינתיים הגיעה קבוצה דולה של אנשי האצ"ל. קיימנו מסדר אבל. מול הארון נישאו דברים קצרים, קריאת פרק קמ"ד מתהילים": "לדוד ברוך ה' צורי וגו'" ואמרתי קדיש ותפילה א-ל מלא רחמים לעילוי נשמת דוד, גיבור ישראל.
מסע הלוויה הגיע לשדה התעופה, חזרנו לתל אביב והמשכנו דרכנו אל הר הרצל, מקום מנוחתו האחרונה על אדמת המולדת אשר למענה לחם ונפל. יחי זכרו לעד".
מתוך דבריו של הרב סגל על דוד רזיאל לאחר מותו:
"בתורת ישראל ומצוותיה הגה תמיד. ידע לקבוע עתים לתורה במצבים הקשים ביותר. כשחפשתיו בענין דחוף מצאתיו יושב בחברת בן תורה מובהק ועוסק בפלפולא דאויירתא כאחד מבני הישיבות. לתפלה קבע זמן גם בהיותו בשבי המאסר, ואת התפילין לא שכח גם כאשר טס לנקום נקמת ישראל. מרגלא בפומיה: 'כל התקנות והחוקות שלנו חשובות מאוד. אבל אין הן מבטלות את עשרת הדיברות ותרי"ג המצוות שנתנו מסיני".
עלינו ללמוד מדוד רזיאל חירוף נפש ואהבת העם והמולדת, שאיפת החרות והנכונות לקרב, שמירת כבוד האומה ואצילות הרוח, עמידה במבחן והתרחקות מן הכיעור, אהבת הפעולה והחריצות למופת, הערצה לתורת אבות ושמירת פקודיה, אהבת רעין ודאגה לזולת. כל אלה חברו בו יחדו כשהם משולבים באידאל הגדול של חידוש מלכות ישראל".
יפה מאוד. מרגש. 1 כ"ג אייר תשע"ח 22:54 יהודי