ביום שישי, י' אלול, יהיה יום ההילולא של רבי פנחס מקוריץ, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. 
רבי פנחס מקוריץ היה אחד מגדולי תלמידי הבעל שם טוב. לכל צדיק יש מדה מיוחדת בה הוא מצטיין במיוחד – ואצל רבי פנחס היתה זו מדת האמת.
פעם אחת הגיע רבי פנחס לעיר אחת, ובאותה עיר היתה בצורת: לא ירדו גשמים, לא היה לאנשים אוכל לאכול ואנשי העיר היו רעבים וצמאים.
אנשי העיר ידעו שרבי פנחס הוא צדיק גדול שתפילותיו מתקבלות ובקשו ממנו להתפלל עבורם. רבי פנחס שמע את בקשת אנשי העיר, יצא לרחוב העיר, ושם – באמצע הרחוב – התפלל לה' שירד גשם.
תוך כדי שרבי פנחס התפלל, פתאום נפתחו השמים וירד כל-כך הרבה גשם עד שרבי פנחס בעצמו נרטב מאד. רבי פנחס נרטב כל-כך עד שתלמידיו היו צריכים לנגב אותו ולעזור לו להתייבש.
כאשר רבי פנחס נכנס חזרה לבית הוא הסביר לתלמידיו: "הייתי יכול להתפלל גם בבית ולא ברחוב, ואז לא הייתי נרטב. אם כן, מדוע יצאתי להתפלל דווקא ברחוב? –אם הייתי מתפלל בבית אז אנשי העיר לא היו רואים איך מיד כשאני מתפלל הגשם יורד. רציתי שכל-אנשי העיר יראו שמיד, ברגע שאני מתפלל, אז ה' מוריד את הגשם. למה חשוב שאנשי העיר יראו זאת? – כדי שיבינו שככה יבוא המשיח, פתאום. יהודים יתפללו באמת מעמק לבבם לה' – ומיד, באופן פתאומי המשיח יבוא."
סיפור זה מזכיר לנו מאד את מה שהרבי אומר – שאם היינו צועקים ומתפללים לה' באמת – רבי פנחס היה איש אמת – והיינו צועקים "עד מתי" באמת, אז ממש באותה שניה היה בא משיח.
חז"ל אומרים שירידת גשם זה כמו ביאת משיח, כמו שהמשיח בא. רבי פינחס רצה שיראו שכמו שלמישהו יש מדת האמת, ומתפלל בשביל עם-ישראל במסירות-נפש, אז מיד יורד גשם – כך לגבי משיח. רק שצריך להתפלל באמת, ככתוב "קרוב הוי' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת", מי שמתפלל מנקודת הלב הפנימית.
[ע"פ כינוס ילדים ז' אלול ה' תשס"ז]
