מהו יועץ חכם? מהו מטפל גיבור? איך לעזור לאדם להיות שמח ועשיר? מה יעשה מי שמרגשי ש"לא שמים עליו"? בקטע וידאו קצר ששודר בסמינר "בוקר לנשמה" בבית ספר לתורת הנפש, לוקח הרב יצחק גינזבורג את המשנה הידועה בפרקי אבות ומבאר אותה כהדרכה ליועצים".
לקראת סמינר "בוקר לנשמה" שהתקיים בבית הספר לתורת הנפש בתל אביב ביום רביעי שעבר, הקליט הרב יצחק גינזבורג שיעור קצר (שהוקרן בכנס). השיעור ניתן על ההדרכות ליועץ הנלמדות מהמשנה בפרקי אבות "איזה חכם? הלומד מכל אדם; איזהו גיבור? הכובש את יצרו; איזהו עשיר? השמח בחלקו; איזהו מכובד? המכבד את הבריות".
תמלול הודיאו:
ארבע הוראות בפתיחת הפרק הרביעי של פרקי אבות
ברוכים הבאים לתורת הנפש. אנחנו עכשיו בהתחלת חדש תמוז, ובמשך חדשי הקיץ אנחנו קוראים ולומדים את פרקי אבות. בפרקי אבות ששה פרקים, ויש כוונה אחת שששת הפרקים של פרקי אבות הם בעצמם כנגד ששת החדשים של הקיץ. היות שתמוז הוא החדש הרביעי של הקיץ, הוא קשור במיוחד לפרק הרביעי. פרק רביעי פותח במשנה שיש בה ארבע הוראות, כל אחת מהן בסגנון של שאלה ותשובה:
· איזהו חכם? הלומד מכל אדם.
· איזהו גבור? הכובש את יצרו.
· איזהו עשיר? השמח בחלקו.
· איזהו מכובד? המכבד את הבריות.
כדרך חז"ל, על כל דבר מביאים אסמכתא, פסוק להוכחה, אבל עבורנו מספיק כעת להתבונן בארבע התשובות הללו, שהחכם האמתי הוא מי שלומד מכולם; והגבור האמתי הוא הגבור כלפי עצמו, לכבוש את היצר שלו, כלומר שהוא משעבד את היצרים למה שהשכל מנחה; העשיר הוא השמח בחלקו, אדם שמקבל את כל מה שה' נותן לו בחיים, שמח בחלק שלו ולא חומד מה שלא שייך לו; ובסוף, כל אחד רוצה שיכבדו אותו, שיהיה מכובד בחברה, בצבור, והעצה הוא שיכבד את כולם ואז הוא יהיה מכובד. "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
ארבע עצות ליועץ
כל מאמר חז"ל אפשר לפרש ברבדים שונים. יש שבעים פנים לתורה בכלל ויש אין סוף רבדים לאור של תורתנו הקדושה. בבית הספר שלנו, תורת הנפש, רוצים ללמוד על הנפש כדי שאפשר יהיה לעזור למישהו אחר, לתת עצה טובה. כתוב שכל מצוות התורה הן עצות טובות, בלשון הזהר תריג המצוות הן "תריג עיטין דאורייתא" – הכל לדעת איך לתת עצה טובה למישהו אחר. גם עצה טובה לעצמי, כשיש לי בעיות – אני עומד בפרשת דרכים, לא יודע איך לקבל החלטה – לשם כך יש תורה ומצוות. גם כאן אפשר לפרש את כל ארבע הדרגות במשנה כמדברות אל היועץ, קודם כל כלפי עצמו, ואחר יועץ שצריך לעזור למישהו אחר שבא להתייעץ איתו, שפורש לפניו את הבעיות שלו.
"הלומד מכל אדם" – על היועץ ללמוד מהבא ליטול ממנו עצה
דבר ראשון, פשוט שהיועץ צריך להיות חכם, ו"איזהו חכם? הלומד מכל אדם". דבר ידוע שיועץ טוב, כאשר מישהו בא להתייעץ, לפרוש את הבעיות שלו, הוא צריך להקשיב – צריך חוש הקשבה מאד עמוק. כלומר, הוא צריך לבטל את עצמו כדי להקשיב באמת לזולת. כאן כתוב יותר מזה, שלא רק שצריך הקשבה עמוקה, אלא שצריך ללמוד מהזולת, גם מדברים שנראים לא טובים. הזולת בא להתייעץ, אז אתה אמור להיות כאן המשפיע והוא המקבל. אבל המשפיע האמתי צריך גם ממש ללמוד משהו מהמקבל – לקבל איזה מסר בחיים, או מסר אישי עבור עצמו או מסר כללי של חכמה. היועץ צריך ללמוד מהזולת, להבין שהאדם שבא לשאול אותי, יכול להיות במדה מסוימת גם רב שלי, לא רק מטופל שלי... בכלל, אחד היסודות שלנו שאנחנו לא כל כך אוהבים את הביטויים מטפל-מטופל, כי הביטוי מטופל קצת משפיל את הזולת שיושב כאן. אדרבא, אמנם על מנת למלא את התפקיד שלי עכשיו אני צריך לעזור לו, לתת לו עצה טובה, אבל צריך כל כך הרבה שפלות וענוה, לדעת שלא רק שאני מקשיב טוב-טוב למה שיש לו לומר, אלא אני יודע שעלי ללמוד ממנו משהו. "איזהו חכם? הלומד מכל אדם", והפירוש עבורנו כעת הוא שאני לומד מאדם זה שבא להתייעץ איתי.
"הכובש את יצרו" – לא לענות מהשרוול
אחר כך, הדבר השני גם נוגע אלי, כמי שאמור להיות היועץ כאן: "איזהו גבור? הכובש את יצרו". מה אומר ליועץ "הכובש את יצרו"? כמה שאדם חושב שפינה מקום פנימי לשמוע ולקלוט את מצוקת הזולת שיושב כאן, בא לו לומר משהו, ספונטאני. לפעמים ספונטאני יכול להיות דבר טוב, לא שאוטומטית לא טוב, אבל הרבה מאד פעמים כשבא לי לומר לך משהו אחרי ששמעתי אותך, הרצון בא מצד יצר הישות שלי. יש הרבה פנים לכיבוש היצר, בגבורה-איפוק, אבל כאן נפרש לענין של יועץ ומתיעץ – שעלי לכבוש תגובות ספונטאניות שלי, שבעצם באות ממני, ולא מאיך שאתה משתקף באמת בתוכי. אם כן, יש כאן המשך להוראה הקודמת – קודם עלי להקשיב כל כך טוב עד שאני גם לומד ממך איזה מוסר השכל בחיים. ולאחר מכן עלי גם להתאפק, לא לענות סתם 'מהשרוול', כמו שאומרים, כי בעצם תשובה זו היא הישות שלי. בלשון הבעל שם טוב, אני צריך לחשות ולשתוק עד שאני כורת את הישות שלי, על מנת שאוכל לומר דברים שבאמת שייכים לך, דברים מאירים באמת, שעוזרים לך לפתור את הבעיה.
"השמח בחלקו" – ללמד איך לשמוח גם בתוך הבעיה
אם כן, שתי ההוראות הראשונות הן עבור מי שאמור להיות המשפיע. אחר כך שתי ההוראות הן מה אני באמת אמור לתת לך ולשדר לך. אחרי שתי ההוראות הראשונות באה ההוראה "איזהו עשיר? השמח בחלקו". אלה כללים, וכמובן כל מפגש דורש התייחסת לפרט, אבל בכללות יש לשדר לזולת שמחה. הפסוק שהוא אולי הכי חשוב בכל התנ"ך בנוגע ליעוץ אומר "דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה", כלומר, כל אדם שבא להתייעץ אומר את כל ה"דאגה בלב איש" שיש לו, והיועץ צריך לומר לו דבר טוב שישמח אותו, שימלא אותו שמחה. יש מאמר חז"ל ש"אין עשיר אלא בדעת ואין עני אלא בדעת" – צריך מודעות שתשמח את נפש האדם. איך אני משמח אותו? קודם השתמשנו בביטוי שחושבים שבאמת תפקיד היועץ הוא לפתור בעיות, כמו שבאים לכל יועץ בעסקים – יש בעיה בנפש (כמו בעיה בעסק), ובאים לברר מה הפתרון. בנפש לא כל כך פשוט שאפשר לסלק את כל הבעיות שיש ולחיות במנוחה. יש פעמים שאפשר לפתור בעיה מן היסוד, מה שנקרא טפול שרש, אבל ברוב הפעמים לא בדיוק אפשר לפתור, אלא ללמוד איך לחיות עם המצב, איך לשפר את המצב, וגם איך תוך כדי המצב הנתון לא להיות עצוב ממנו. זה נקרא "איזהו עשיר? השמח בחלקו". זו דעת עשירה. צריך להסביר לך איך אתה, עם כל הבעיות שלך, יכול להיות שמח. יש לך חלק שהגיע לך מה', וצריך ללמוד איך להתמודד עם הקים, והעיקר איך לשמוח. אם אתה שמח ואתה גם מתמודד הבעיה תפתר, עד כמה שבאמת היא ניתנת להפתר, והכל יהיה טוב, אבל קודם כל, מרגע זה והלאה, תהיה שמח. אל תבוא עם פנים נפולות ועצובות, כמו שה' אמר לקין "למה חרה לך ולמה נפלו פניך" – צריך לקבל את המצב בשמחה (הנובעת מאמונה שהכל מה' הטוב וממילא הכל לטובה).
"המכבד את הבריות" – לאהוב כל אחד
ההוראה האחרונה היא "איזהו מכובד? המכבד את הבריות". אפשר לחשוב שאם אנחנו מדברים כל כך הרבה על שפלות ובטול, למה צריך להיות מכובד? אבל הביטוי מכובד בחז"ל מלמד על יחס תקין בין אדם לחברו, והאמת שכל אחד מכבד את עצמו. כתוב שתלמידי רבי עקיבא מתו כי לא כבדו אחד את השני. צריך לדעת איך לכבד את השני באמת, להתייחס בכבוד ואהבה לזולת. כבוד הוא אהבה. בן אדם בא ושואל אותי: מה אעשה? שלום הבית שלנו הוא על הפנים, אשתי לא מכבדת אותי בשום דבר. מה אני צריך לומר לו ככלל? לא רק שעליך לכבד את אשתך, וממילא היא תכבד אותך, אלא יותר מזה: אם אתה סובל מצורה של אי-כבוד, צורה של פגיעה (פוגעים בי, לא מכבדים אותי מספיק), יש בכך גם הוראה עבורך, שעליך לשים לב, לא רק לאשתך שאתה טוען עליה, אלא לכל מי שצריך כבוד וכו'. צריך להיות "מכבד את הבריות", גם מי שהם רק "בריות", אנשים נחותים. אם תעשה כך תראה שגם אשתך והילדים יהיו מכבדים ומכובדים. תהיה "שמח בחלקו". להיות מכובד אין פירושו להרגיש גדול וגבוה, אלא פשוט להרגיש אהבה גלויה. זה דבר טוב שכל אחד צריך להרגיש, שאוהבים אותי באמת – בכך מכבדים אותי. אני צריך לאהוב גם אותך וגם, קודם כל, לאהוב את כולם. הכלל הגדול בתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", כך אומר רבי עקיבא שתלמידיו מתו כי לא כבדו אחד את השני. זה ה"איזהו מכובד. המכבד את הבריות". ו"נעוץ סופן בתחלתן" – אם למדתי ממך אפילו דבר אחד קטן עלי לכבד אותך מאד, כמו שכתוב בפרק האחרון של פרקי אבות (לומדים זאת מדוד מלך ישראל).
סיכום
אם כן, לסיכום, אמרנו שבמשנה הזאת של תחלת פרק ד בפרקי אבות, שהוא כנגד חדש תמוז, יש שתי הוראות כלפי היועץ, ושתי הוראות שגם נאמרות ליועץ, אבל הן בעיקר השדר שהוא צריך להעביר למי שבא להתייעץ איתו, מתוך כך שהוא מקיים את ההוראות כלפי עצמו. קודם כל אתה היועץ צריך להיות חכם, וגם תלמד – לא רק תקשיב – מכולם, כל מי שבא אליך (ואז גם תכבד את מי שבא לקבל ממך עצה). שנית, כשאתה היועץ הולך עכשיו להשיב דבר – אז שהתשובה שלך תבוא מתוך סוד החשמל, קודם חש (שתיקה והכנעה פנימית) ורק אחר כך מל (דבור). חש היינו "הכובש את יצרו", עד שהדברים יצאו ברורים ושמחים. זה כבר מעבר לדבר השלישי – לשדר לזולת "איזהו עשיר? השמח בחלקו". זה נקרא סוד החשמל, קודם חש ואחר כך מל. החש הוא כובש את יצרו, ואז הוא מסוגל להעביר מסר חיובי ושמח לזולת – "ודבר טוב ישמחנה". "איזהו עשיר? השמח בחלקו" – לשדר שמחה גם במצב הנתון. ואחרון-אחרון חביב, לשדר ולהרבות אהבת ישראל בישראל ובכל העולם כולו, לכבד את הבריות. אם אתה
מרגיש פגוע עליך רק לשפוך הרבה אהבה לכל הבריות שיש בעולם.
עוד בנושא:
"להתחבר למקום הטהור בנפש" – פסיכולוגיה על פי החסידות
