אלאור אזריה: "לא מתחרט"

בראיון לעיתון 'ישראל היום' שפורסת הבוקר מדבר הלוחם אלאור אזריה על מה שעבר בשנתיים האחרונות, על חיסול המחבל הפצוע, האם הוא מביע חרטה ומה הוא חושב על המערכת. 

בראיון קובע אזריה כי לו היה חוזר לאותה סיטואציה בה עמד מול מחבל בחברון היה נוהג בדיוק כפי שנהג אז ומחסל את המחבל.

''אני שלם עם עצמי לגמרי. פעלתי כמו שצריך. הלכתי עם האמת שלי. פעלתי הכי נכון, ולא היה צריך לקרות שום דבר מכל מה שקרה. אין בי שום חרטה. אין בי שום ספק. תחזירי אותי עכשיו לאותן שניות באירוע בחברון - אני פועל בדיוק אותו דבר. כי ככה היה צריך לפעול", מצהיר אזריה.

"ראיתי שיש לו (למחבל) מעיל מנופח, שחור, והיו צרחות, 'שמישהו יעשה משהו'. היתה סכין, מונחת מרחק נגיעה ממנו. אני הייתי בשטח, אני ראיתי את המרחק של הסכין.

הכל ביחד הוביל לאינסטינקט של רגע. הכל התחבר, ופעלתי בדיוק כמו שחינכו אותי מתחילת ההכשרה כלוחם. אני זוכר שדרכתי את הנשק, צעקתי למ"פ ולמ"מ 'זוזו, זוזו', יריתי לו לעבר הראש - ופה זה נגמר.

יריתי ירייה אחת. הראש של המחבל היה האיבר החשוף היחיד, ואני למדתי בקורס חובשים שכשהראש נפגע, זה משפיע על כל הגוף", נזכר אזריה.

"אני יודע שאני זכאי ושפעלתי כמו שצריך. עובדה, אחרי האירוע המשכתי לאבטח את העדלאידע בחברון במשך ארבע שעות, עם נשק ומחסנית ב'הכנס'. אומרים שזה ירי לא כמו שצריך? הקצין בשטח לוקח את הנשק, פורק אותו ומרחיק אותך מהנשק".

"החוקרת ישבה מולי ואמרה לי, 'תקשיב, אתה מואשם ברצח פלשתיני'. הייתי בהלם. אמרתי 'מה רצח? איזה רצח? מה יש לך? ואיזה פלשתיני? זה מחבל'. גם לראש צוות החקירה היה קשה לשמוע את האמת שלי. אחר כך הבנתי שהם רצו ללכת על פי מה שבכירי המערכת כבר הצהירו בפני התקשורת.

נחקרתי ב־18:00 או ב־18:30, וכבר שעתיים קודם בוגי יעלון, שר הביטחון – ברוך ה' לשעבר – יצא בהודעת גינוי לתקשורת, וגם הרמטכ"ל. כביכול, אחרי חקירת מצ"ח ותחקיר מבצעי. איפה ההיגיון, אם אני נחקרתי רק אחרי שעתיים? שהעם יחליט מי משקר. דובר צה"ל יצא בהודעה עוד לפני החקירה שלי, שהרמטכ"ל רואה את הדברים בחומרה.

לא היה קורה כלום אם הכל היה הולך ישר. אם לא היו עושים עיוות דין, וכל מיני בכירים לא היו פותחים את הפה שלהם ואומרים שטויות", הוא אומר ומוסיף: "עד עכשיו אני לא מעכל את זה. אני יודע שפעלתי כמו שצריך, לא יעזור לאף אחד. לכן הלכתי עד לערעור. כמה שניסו להוריד אותי מזה, לא ויתרתי. אמת יש רק אחת, ואני הולך איתה עד הסוף ובראש מורם. ניסו להגיע איתי להסדר, שאני אביע חרטה ואודה. אמרתי, שום דבר.

'אין לי על מה להתחרט. אף אחד לא יכול להיכנס לשיקול דעת של לוחם בזירה מבצעית בשטח עוין. אני לא מודה ואני לא מביע חרטה, ואני יודע שפעלתי כמו שצריך, ובמשפט צדק אני אצא זכאי לגמרי, ולא מעט אנשים יצטרכו להשפיל את המבט שלהם".