במקום חיילים מול אזרחים, יעמדו יהודים מול ערבים

גם היהודים יודעים לצעוד בספטמבר, כך טוענת תנועת ישראל שלי.  "נצעד ונגן יחד על ישראל ועל חיילינו", קוראת איילת שקד, יו"ר התנועה, כמה ימים אחרי קריאה דומה של ח"כ בן ארי. ומה באמת יקרה במפגש הצעדות? אזרחים מול אזרחים, נדמה שהמדינה הולכת ומאבדת את כוחה

[caption id="attachment_14399" align="alignleft" width="100%" caption="מצטרפים לצעדות המגן - ישראל שלי"]
ספטמבר הגיע, ואיתו מתגבשת ההבנה שיותר מהסכנה שיש לישראל ממה שיקרה באו"ם, יש סכנה מוחשית הרבה יותר – הצעדות האזרחיות שמתכננים הערבים.
אפילו ברמה הבינלאומית החשש מהצעדות הללו גדול יותר מאשר החשש מהצהרות האו"ם. מראות קשים של אזרחים המתעמתים עם חיילים עשויים להזיק בדעת הקהל העולמית, להחליש את עמדת ישראל ולגרום נזקים בשטח.
אבל היהודים התחילו להפנים, שלצעוד גם הם יודעים, לא רק הערבים. את ההודעה הראשונה הוציא ח"כ מיכאל בן ארי: יש "לצאת נערים, ילדים, נשים וזקנים (בסיוע כוחות תגבור של לוחמים) ולהעמד אל מול הצעדות שהערבים ייזמו... ילדים מול ילדים, נערים מול נערים, נשים מול נשים – כך נהרוס את אפקט ספטמבר ונשנה את המשוואה בשטח".
אל ח"כ בן ארי מצטרפת היום גם תנועת ישראל שלי , היוצאת ביוזמה משלה – גיוס ל"צעדות המגן". "זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה, בה נדרשת מעורבות ושותפות פעילה של הציבור הישראלי במערכה מדינית, כשהפעם הקרב הוא הסברתי-תעמולתי. לא נעמוד מהצד ונביט בפלסטינים כשהם עושים שימוש מעוות בתקשורת העולמית ככלי ניגוח בחוסנה של ישראל. נצעד ונגן יחד על ישראל ועל חיילינו", כותבת איילת שקד יו"ר תנועת ישראל שלי בהודעה לציבור.
"לקראת ההצבעה באו"ם בסוף החודש, מתארגנות קבוצות של פלסטינים למלחמת תעמולה חריפה נגד מדינת ישראל, במטרה לפגוע במעמדה הבינלאומי. הנשק העיקרי של אותן קבוצות יהיה, ככל הנראה, צעדות אזרחיות "בלתי אלימות" לעבר ירושלים וערי ישראל בתוך הקו הירוק ומחוצה לו. זאת, במטרה לייצר תמונות פרובוקטיביות של "ערבים הרוצים בשלום" מול "קלגסי צה"ל", ולהפיצן בכל העולם", כך מתארת תנועת ישראל שלי את האיום.
כנגד האיום הזה, יעמדו אזרחי ישראל להגן, גם הם "באופן בלתי אלים", על מעמדה הבינלאומי של ישראל.
מה בדיוק יקרה שם, כאשר יפגשו הצעדות, ומה המטרה שביקשו להשיג, את זאת שאלנו את איילת שקד:
ש: האם זה לא תפקידה של המדינה להגן עלינו מפני הערבים?
ת: "לא, זה בדיוק העניין. הפלשתינים רוצים ליצור תמונות של חיילי צה"ל מכים ילדים בצעדות שלום. אז אנחנו אומרים, שאם רוצים צעדות שלום, אז גם אנחנו יכולים. יעמדו אזרחים מול אזרחים במקום חיילים מול אזרחים".
ש: מה אתם חושבים שיקרה, כאשר הצעדות משני הצדדים יפגשו?
ת: "זה יהיה כמובן בתיאום עם צה"ל, ואם תהיה אלימות מהצד השני, צה"ל יטפל בזה. אבל אם לא  אז יהיו כאן תמונות של אזרחים מול אזרחים ולא של חיילים מול אזרחים. למשל, אם הערבים יעלו על אריאל, תהיה שרשרת אנושית של אזרחים שתגן על אריאל.
הרבה יותר קל להם להפגין פרובוקציות מול חיילי צה"ל, מאשר מול אזרחים. זה לא טוב להם תקשורתית, ותקשורת היא כל המטרה שלהם כאן".
ש: במקרה שהאלימות תפרוץ, כשההפגנות יפגשו, זה לא יהיה קצת מאוחר מדי להתערבות של כוחות הבטחון?
ת: "אי אפשר לדעת. אבל אני חושבת שלא צריך לשבת בית במקרה כזה, של אינתיפאדה לא אלימה. לא צריך להפקיר את המרחב התקשורתי רק בידיהם. אני חושבת שלא תהיה סכנה".
ש: זה לא קצת מצב הפוך, שהאזרחים מגינים על החיילים? ובמקום מסוכן?
ת: "המטרה היא לא להגן על חיילינו אלא להגן על המדינה מהבליץ התקשורתי שהיא חשופה לו בשנים האחרונות. לא להפקיר את המרחב הזה לפלשתינים. כל עוד זה לא אלים הציבור יכול להיות מעורב, אם זה מתפתח למשהו אלים אז כוחות הבטחון יטפלו בזה".
ש: זו התאוריה, אבל במציאות זה נראה לא פשוט כל כך. לצה"ל קשה לעמוד מול אזרחים, ולכן זה נראה כמו קריאה - לא בכוונה, אבל דה פקטו -  למלחמת אזרחים?
ת: "זה לא הכיוון. התקשורת הזרה תגרום להם להירתע מלפתוח באלימות כנגד אזרחים. בניגוד למצב בו הם עומדים מול מחסום של חיילים ואלפי אזרחים שוטפים מולם, שאז הם מרוויחים מפרובוקציות, כאשר אותם אלפים עומדים מול אזרחים, אין להם מה להרוויח מהעימות.
נקווה שלא נגיע לזה, יכול מאד להיות שספטמבר הוא בלון אחד גדול, ולא יקרה כלום. אבל אם יקרה משהו, אנחנו צריכים להיות שם".
האם האמונה בכוחו של צה"ל לעצור כל עימות בזמן אמת היא הערכת מצב סבירה או משאלת לב? ימים יגידו.
איילת שקד חושבת שאנחנו צריכים להיות שם, ומקווה שצה"ל ידע לשמור על האזרחים מפני אלימות שאולי תהיה.
בשלב זה כלל לא ברור מה יקרה בשטח, לא מהצד היהודי ולא מהצד הערבי. מה שכבר ברור הוא שהנכונות של האזרחים להעמיד עצמם במצבים לא ברורים גדלה והולכת. פחות ופחות נשענים על הצבא, יותר ויותר לוקחים אחריות ציבורית.  התהליך כבר ברור, נשאר רק לראות מתי וכיצד הוא ימשיך.