דעה: הצעידה הרגלית לשכם - להבת האהבה לעיר הברית

העמדת אוטובוסים רבים לא הועילה לכבות את להבת האהבה הגדולה של הציבור לשכם והרצון להיכנס אליה בהליכה כבני חורין ולא כחיות בכלובים עלובים.

מתגעגעים ובאים.

האלפים שפקדו אמש את ציונו של יוסף הצדיק בעיר הקודש שכם, לא באו רק לשטוח תחינתם לרגל יום 'יסוד שביסוד' בספירת העומר. באנו אל יוסף לשכם כי לא שכחנו את ההפקרות, כי חורה לנו עדיין מכירת יוסף המתמשכת, כי נמאס לנו מהחרפה בה יהודים עומדים מחוץ לשכם ומצביעים מרחוק על מיקום קבר יוסף משל היינו בגולה.

צה"ל מופקר

צה"ל מתקשה לעכל את התמיכה הציבורית הנרחבת בשיבה למתחם קבר יוסף בשכם, ומהלך בכבדות אט אט. רק השבוע הכיר משרד הביטחון בחברינו בן יוסף לבנת הי"ד כנפגע פעולות איבה. חודש לקח למפקדי צה"ל לעכל כי הידידים הגדולים אינם אלא מחבלים. בחודשים הבאים נראה כמה זמן יקח לצבא להבין שעם מחבלים לא עובדים בשיתוף פעולה בטחוני. מה שמבין כל ילד, כל יהודי פשוט, כל אזרח נורמלי – קציני עטורים באותות הצטיינות מתקשים להבין. 'תפיסה בטחונית' קוראים לבערות השלטת על אנשי הבטחון שהמיטו את שואת אוסלו על יושבי ארץ ישראל וממשיכים כשדם על ידיהם לתאם כל פעולה צהלית עם חבריהם המחבלים הרוצחים הארורים.

כן, עד כדי כך

כל עוד תפיסה בטחונית אווילית זו שולטת במערכת מצבו של עם ישראל נתון בידיים שאינם אחראיות כלל, ואין כל סיבה לסמוך עליהם. כן, אתה ואת מבינים בביטחון הרבה הרבה יותר מקצינים מופקרים אלו. מה, זה לא פשוט?? פשוט להביט, כל מילה מיותרת.

הבריחה מקבר יוסף מסמלת, כמו דברים רבים נוספים, את החולשה הישראלית הנוכחית. עם ישראל החזק, המאמין מתנהג כמו אריה מנומנם, אריה מבולבל, אכול שכחה עצמית המפסיד בקרב מרוב היסוס.

איך לתקן?

מידת היסוד היא היכולת לרכז את הכוחות כולם ולהתקשר ולהדבק במשהו שמחוץ לאישיות, השפעה והתקשרות בין אישית למשל. לדוגמא: בהתקשרות אל הצדיק מתחברים ומקבלים תחילה מן הצדיק ואח"כ נולדת יכולת להשפיע זאת אל המציאות. ההתקשרות החשובה לארץ ישראל גם היא ממידת היסוד ויש לשמור עליה וזוהי 'שמירת הברית' עם הארץ הטובה, ארץ ה' הטוב לכל. התקשרות אל גורמים זרים מפריעה והורסת את המערכות כולן, המחשבה מאבדת את קו ההיגיון הפשוט, ואז בלבול וטשטוש הדעת הורס את יכולת ההתקשרות ומסרס את יכולתה להשפיע אח"כ. ולעומת זאת התחושה של 'לאהוב את ההתקשרות' המיועדת והמתאימה, להתחזק בה, לכסוף ולהתקרב עוד ועוד אל ראשית נקודת האמונה והחיבור החזק ועד ליציאה לפעילות – היא (לפי אחד ההסברים) מידת יסוד שביסוד, ההתקשרות שבהתקשרות. לאמץ את הקשר את החשיבה ואת האמונה, את הדבקות ואת ההתנחלות בארץ עד בלי די, ללא כל חציצה ומפריע ואז ההתקשרות תוליד שפע והרחבה לישראל.

עם ישראל חי ובריא

בעם ישראל יש היום כוחות בריאים רבים כל כך, בכל רחבי הארץ יהודים ישנם רבים אוהבי ה' המחכים לישועתו ונכונים לפעול למענה. בשנים האחרונות הגיעו ב"ה עד לרחוב הישראלי תובנות הגיוניות בריאות של רצון לעמידה יהודית איתנה ומאיסה ברפיסות מול הגויים מבחוץ ומבפנים, אך אל קציני הצבא טרם הגיעה משב רוח זה בעוצמה הרצויה, ממש לא. אך אין בנו כל יאוש, להיפך: ניכרת מאוד תשובה יהודית ההולכת וגדלה. בשכם קיבלנו את הערבות ההדדית עת עמדנו על ההרים בשני צידי ארון הברית והכהנים, ערבות זו קושרת (גם היום) את כולנו יחדיו. כל התקשרות של יהודי לתורה, למצוות, לאמונה, לארץ ישראל לתקומת עם ישראל ללא בילבולים – מחזקת את ידי האחים כולם להמשיך לפעול והצליח את רצון ה'.

תכל'ס, מתקדמים.

אנו ערבים אחד לשני, ועם ישראל כולו ערב ליוסף הצדיק, לא שוכח ולא מוכן לוותר. מעבר לחלומות הגדולים, שלמדנו מיוסף לפעול הרבה להתגשמותם, יש לנו יעדים קטנים יותר, טווח קצר, טקטיקה. אין שום סיבה בעולם שקבר יוסף לא יזכה לנוכחות יהודית קבועה. עשר שנים אנו אומרים זאת, כמעט אין מי שחולק על כך. קציני הצבא מפנימים זאת בקצב איטי, אך גם הם מתקדמים בהחלט. הלילה נכנסו למעלה מחמש מאות איש בהליכה רגלית פשוטה ממחנה חורון עד הציון עצמו. כוחות צה"ל התייאשו מלנסות לחסום לעצור ולהפריע ובסופו של דבר פשוט ליוו את הצועדים, התקשרו אל המתקשרים ופסעו רגלית סמוך למחנה הפליטים בלטה עד למתחם קבר יוסף. גם הגדלת אשרות הכניסה של הצבא, והעמדת אוטובוסים רבים לא הועילה לכבות את להבת האהבה הגדולה של הציבור לשכם והרצון להיכנס אליה בהליכה כבני חורין ולא כחיות בכלובים עלובים.

תפילה פועלת

כיפת הציון כבר שנים לא זכתה למנין תפילת שחרית על ראשה לאור יום, בעוד השמש מפציעה ושולחת קרניה אל בין הר גריזים לעיבל. ב"ה זכינו היום לקורטוב שמחה והתקשרות עם העיר שכם ועם מידתו של יוסף הצדיק, נמשיך הלאה בכל רחבי הארץ לעודד את עם ישראל להיזכר במהותו, ליישר היטב את הדעת, לדבר ולפעול בשם ה' אלוקינו, לדבוק בו וממילא להשפיע. האריה אמנם טרם נעור לחלוטין מרבצו, אך ניתן לראות בתחומים שונים ומגוונים סימנים חביבים של פקיחת עיניים, והתבוננות נכוחה במציאות, וזהו הצעד הראשון כאמור. אז אין שום יאוש כלל ובשם ה' נעשה וה' יצליח בידנו!