המקום שבעלי תשובה עומדים בו - בלי להתכופף

[caption id="attachment_25375" align="alignleft" width="300" caption="עירד דיין ואביו. ''אנחנו קו התפר''"]
 

עיתון בעלי התשובה 'אדרבה' עוסק מבלי למצמץ בסוגיות הרגישות הכרוכות בתהליך התשובה שלעולם לא מסתיים. ריאיון עם עורך אדרבה, עירד דיין. "אנחנו לא שטח הפרדה אלא קו תפר".

"העיתון החל בתור הכפפה הראשונה שהורמה כתוצאה מעשית מכנס של בעלי התשובה במושב בית מאיר לפני כשלוש שנים", מספר עירד דיין, עורך ומעצב הירחון במחצית השנה האחרונה. "זו היתה הפעם הראשונה שבה התכנסו בעלי תשובה ממגזרים שהם כביכול מרוחקים – ברסלב, ליטאים, חב"ד וכיפות סרוגות. הפעם הראשונה שזה נעשה עם הרבה אהבה וכבוד", הוא מתקן.
"המפגש הוליד הבנה שיש פה איזשהו מגזר, איזה שבט חדש שצריך התייחסות לכל מנעד החיים, בגלל שיש לו צרכים ואפיונים משלו. בשלוש השנים בו יוצא העיתון אדרבה, אנחנו עוסקים בסוגיות שמעסיקות את בעלי התשובה בכל המגזרים, אם זה התמודדות עם חינוך ילדים, זוגיות או איך לדעת ללמוד גמרא", מסביר דיין. "נותנים תשובות כשיש, ולא מתביישים לשאול שאלות".
לעריכת הירחון דיין הגיע בכלל מעולם האמנות. בין השאר הוא אחראי לעיצוב וציור אלבומו המצליח של אביתר בנאי, עוד שם חזק ומוכר משבט בעלי התשובה. דיין, יליד קיבוץ עין השופט בצפון הארץ, גר במצפה רמון למעלה מעשרים שנה, וממקימי הקהילה הוותיקה של בעלי התשובה במקום, אחת מרשת הקהילות 'נטיעות'.
 
אמן, תחזוקן, כדורגלן
דיין עוסק באומנות מגוונת, מציור וגרפיקה, ועד גרפיקה ועיצוב. הוא מספר בפשטות כי לפרנסתו הוא משמש כאב בית של בית ספר התורני במצפה רמון, מעביר חוג כדורגל לילדים, ומעצב לעת מצוא. "הגעתי לכיסא העורך כמעט בטעות", הוא צוחק. "לדידי העבודה באדרבה, כמו שאר הכותבים בעיתון, היא שליחות. כמעט התנדבות".
בחודשים האחרונים עבר 'אדרבה' מתיחת פנים מחמיאה. העיצוב המוקפד זכה להידוק נוסף, על ידי שימוש בתכנים רלוונטיים. "החלטנו להכניס את תמונות הכותבים שניתן יהיה להכיר את הפנים שמאחורי המילים, ולהוסיף את המייל האישי שלהם כדי שהקוראים יוכלו להמשיך את השיח עם הכותבים", מדגים דיין.
גם התוכן בעיתון כבר איננו כבעבר. בתקופה הראשונה שימש 'אדרבה' מעין פורום שכלל הרבה דעות של אנשים וגם במה ידידותית להוצאת קיטור רותח על קשיי ההסתגלות. "כיום אנחנו מנסים יותר להתאים את התכנים לקוראים ומייבאים כתבות צבע עם אנשי מעשה בעולם התשובה – אם זה בחינוך, תרבות, מוזיקה ועוד".
 
"אנחנו עדיין צברים"
אהוד בנאי ויעל דיין (אמו של יובל דיין, בעלה של נועה ירון דיין, 'מקימי') הם רק חלק מהשמות החתומים על הפינות הוותיקות והפופולאריות בעיתון. הטורים של בנאי עממיים ומתוקים עם נגיעות של עצב, ממש כמו השירים המוכרים. דיין, חילונית מוצהרת, משתפת בחוויות נעימות ופחות נעימות, כיצד זה להיות אם לילדים שחזרו בתשובה, וסבתא החילונית לנכדים מסולסלי פיאות ושחורי כיפה.
"זה חלק מהעניין. יש פה קריאה לחזרה לשורשים מהם ינקנו בעבר, ואליהם אנחנו מחוברים גם היום, לא לבית גידול בו הוצבנו עם חזרתנו בתשובה", מסביר עירד דיין ("לא קרוב ליעל דיין למיטב ידיעתי").
"אנחנו צברים עם הקוצים ועם הטעם המתוק. גם אם היינו רוצים, לא נוכל להתנתק מעולמנו הישן, שהשארנו בו הרבה מאוד דברים טובים – שאנחנו גם רוצים לבוא ולהתחבר אליהם שוב כיום ממקום בריא ומבורר".
החיבור עליו מצביע דיין איננו נסיגה כאובה של בעלי התשובה מהעולם הדתי והחרדי אליו הגיעו. "יש לנו חיבור שורשי עם העולם שהשארנו מאחורינו, גם מהבחינה האישית עם החברים והמשפחות וגם על הרקע התרבותי והחברתי".
"אנחנו יושבים על הגדר של קו התפר בדרך של לכתחילה, של אדרבה", משתמש דיין במושג משירות המילואים. "להסביר אותו זה אומר להפוך את קו התפר הזה לכביש, להפוך את איזור החיץ לשטח הידברות".
 
גם דתיים צריכים תשובה
נראה כי הפרויקט המבטיח של קו התפר עליו חולמים באדרבה, עדיין בתחילת דרכו, משום שישנם החוששים להכניס את העיתון הביתה, בגלל תכנים או איורים שהם יצטרכו להסביר לילדים. "לך תסביר להם מי זה טרזן, או טור שמותח ביקורת נוקבת על העולם בו הם מנסים להיטמע. "אנשים כאלו מעדיפים לקרוא אותו בכולל או בעבודה. הם מחוברים לנושאים, זה בשבילם חמצן", מציין דיין. "אני לא מאמין בחשש הזה, הילדים שלי לא חיים ככה".
בעידן האינטרנט, לא קל להחזיק מגזין כרומו צבעוני, לא למשפחות מוזס ודנקנר, ובטח לא למיזם התנדבותי. דיין וחבריו חולמים על הרחבה של שורות החשיפה, שתגביר את הידע והאינטראקציה בעולם התשובה וסביבותיו.
כיום תפוצת הירחון עומדת על כאלפיים עותקים, המופצים גם בבתי כנסת וישיבות לצורך היכרות וחשיפה. זה אכן הצליח במקרה של כותב השורות שהציץ, נפגע ומצא מגזין מרתק גם לשומרי מצוות מבטן ומלידה, שחייבים לעצמם תשובה או שתיים בזה העולם.