חשבתם שחיפה היא מופת ל"דו קיום"? תשכחו מזה

[caption id="attachment_26642" align="alignleft" width="158" caption=""מי שמספר על דו קיום - שוטה". מסגד בחיפה על רקע מגדל בעיר."]










כתבה שפורסמה השבת בעיתון "זמן חיפה" מעלה כי תקיפת החיילים בשבוע שעבר בעיר על ידי ערבים היא רק קצה הקרחון: משפחה נאלצה לברוח מביתה לאחר שבנה הותקף קשות, יהודים פונו לטיפול בבית חולים לאחר מכות שספגו ודגלי ישראל הוצתו. לטענת התושבים המשטרה אינה עושה דבר.
כתבה מתוך העיתון "זמן חיפה"
בשבוע שעבר רעשו כותרות העיתונים ומהדורות החדשות, לאחר שמשטרת חיפה עצרה ארבעה צעירים ערבים תושבי קרית אליעזר, בחשד שתקפו צעירים, חיילים בחופשה, סמוך לכניסה לבית החולים רמב"ם.
הדי המקרה מסרבים לדעוך, וכעת מבינים רבים מתושבי העיר, את מה שתושבי שכונות בת גלים וקרית אליעזר הבינו כבר מזמן. בראיון מיוחד ל"זמן חיפה" חושפים תושבי שתי השכונות הוותיקות, שהורגלו לחיות כל השנים בשלום לצד שכנים ערביים, כיצד התהפך הגלגל.
שתי השכונות השקטות, הפסטוראליות, שהילדים גדלו לצד הטיילת של חוף בת גלים, ואילו ילדי קרית אליעזר, נהגו לבלות בשעות אחר הצהריים על המדשאות שבכניסה לבתים, הפכו כבר מזמן למקום מאיים ולא בטוח עבורם ובמיוחד עבור ילדיהם.
"איזה הורה שפוי ייתן לילד שלו להסתובב בשעות אחר הצהריים בחוץ, כשהערבים משליכים אבנים לכל כיוון", שואלת השבוע ינינה קוקלין, שנאלצה לעזוב את השכונה, לאחר שבנה בן ה-7 נפצע כתוצאה מיידוי אבנים של שכנים ערבים.
בשיחה פתוחה, כנה וקשה, מספרים תושבי קרית אליעזר ובת גלים, על הפחד המתמיד, האיומים, האלימות הבלתי פוסקת והוונדליזם, שאינם פוסחים על אף שכבת גיל. החל מילדי הגן ועד למבוגרים שביניהם.
נוטשים את השכונה
"הדיבורים על דו קיום לא קיימים כאן בפועל, הם רק בגדר דיבורים", אומר עובד רפאל, תושב השכונה כחמישים שנה. "מי שמספר סיפורים על דו קיום - הוא שוטה".
במה זה בא לידי ביטוי?
"הם מבקשים לפגוע בנו היהודים בכל הזדמנות. הם שרפו לי את דגל המדינה שהיה תלוי בכניסה לבית שלי, מיידים אבנים, קוראים קריאות וגם לא מכבדים את החגים שלנו.
"אפילו ביום כיפור, כשיצאנו מבית הכנסת, הם עסקו בעבודות שיפוץ, בבניין שמול בית הכנסת, צעקו והשמיעו מוסיקה רועשת בכוונה. למרות שפניתי אליהם, וביקשתי בדרכי נועם שיפסיקו או ינמיכו את הטונים - הם סירבו. ולא הסתפקו בכך, אלא התנפלו עליי ובעטו בי".
אבל הסיפור של רפאל לא הסתיים בפניה אל שכניו הערבים, שלא ירעישו דווקא ביום כיפור. לדבריו, קבוצת צעירים יצאה לקראתו מהדירה ששופצה, דחפה אותו ארצה, שברה את משקפיו, בעטה ופצעה אותו. "שכן שראה את המרחש הזמין מייד ניידת, אך לצערי השוטרים שהגיעו היו גם ערבים, ואמרו שאין הוכחות לדברים, למרות שהיו עדים למקרה ונתנו עדות במשטרה".
שוטר ערבי - בעד הערבים
בעקבות התלונה שהגיש במשטרה, קרה בדיוק ההיפך ממה שתכנן רפאל, והרישיון לאקדח אותו נשא שלושים שנה נלקח ממנו. "היה לי רישיון לאקדח, מאז ששירתתי במשטרה בתקופה בה הייתי סטודנט בטכניון".
בשבוע שעבר הוא הגיש עתירה לבית משפט השלום בעיר, נגד המשטרה, על מנת שזו תשיב לו את הרישיון לנשק. "אני בטוח שאילו השוטרים שהגיעו ביום כיפור היו יהודים - הכל היה מסתיים אחרת", הוא טוען, ומספר על חיי היום יום בשכונה: "המצב די רע. יהודים נאלצים למכור את הדירות שלהם בסכומים מגוחכים, רק כדי לברוח. הם עושים לנו את המוות, עד שאנחנו נכנעים ועוזבים. זה מה שקרה לבעל הדירה הקודם שלי, אחרי שהם מיררו את חייו בבניין".
רפאל וינינה, אינם היחידים שחשים מאוימים. גם סוניה ובוריס היו מאוד רוצים לעזוב את השכונה, אך מצבם הכספי אינו מאפשר להם זאת. לפני מספר חודשים הוכה בוריס במוט ברזל, על ידי אחד משכניו הערביים, כשטייל עם כלבו. "המשטרה לא עושה כלום. חלק גדול מהשוטרים הם ערבים, ובדרך כלל שולחים אותם לכאן כשיש תלונה על אלימות באזור הזה. אז מה הפלא שהם מטשטשים את הדברים?".
ב"זמן חיפה"וב-nrg מקומי פורסם לפני שבוע, כי השכונה סובלת ממעשים של וונדליזם ופריצות לכלי רכב, אשר נתגלו בסופו של דבר כאלו שבוצעו על ידי בני מיעוטים. "הבעיה הגדולה שלנו היא בני הכפרים שהגיעו לעיר, על מנת להשתלט על דירות זולות ולהביא לכאן את כל המשפחה שלהם", מספר אחד מתושבי השכונה, "החיים שלנו הפכו לבלתי אנושיים", מוסיף יוסי, תושב אחר.
"לאן שאנחנו הולכים שומעים רק ערבית, והשכנות המכבדת של פעם כבר לא קיימת, כיוון שאם בעבר היו שכנים ערביים נוצריים - יכולנו לחיות עם זה בשלום. הם היו תרבותיים, ופחות עוכרי ישראל. השכנים החדשים הם בעיקר מוסלמים, שונאי ישראל, שאינם מתביישים להודות בכך.
תקיפת החיילים - קצה קרחון
[caption id="attachment_25899" align="alignleft" width="240" caption=""תקיפת החיילים - קצה קרחון". החריטה על ראשו של אחד החיילים"]
"המקרה עם החיילים בליל שבת, הוא רק קצה הקרחון. אם משהו לא יתעורר, ומהר, נעמוד בפני שוקת שבורה, ולא נצליח להתמודד עם האסונות שיפלו עלינו. הם כבר שולטים כמעט בכל הבניינים בשכונה. כל בניין שמתפנה דירה - היא נרכשת על ידי ערבים, כך שנוצר מצב לפיו בכל בניין יש משפחה יהודית אחת, בעוד שבעבר זה היה הפוך".
"המצב של היהודים בשכונה לא טוב", מוסיפה ינינה קוקלין. "אחרי שמחשיך מסוכן לצאת מהבית, מכיוון שכולם פוחדים. לילדים הקטנים גונבים טלפונים סלולאריים, ופשוט נוצרה אוירה לא נעימה ולא בטוחה. עשיתי כל מאמץ על מנת לעזוב את השכונה, למען הבן שלי".
וקוקלין בהחלט עזבה את השכונה, לאחר המכה בו הותקפו בנה ובעלה. "זה קרה כשהוא טייל עם בעלי ברחוב, בשעה לא מאוחרת", היא מספרת. "מישהו זרק אבן לכיוון בעלי, אשר פגעה לבן שלי בבטן. זה גרם לו לפריצת טחול, בעקבותיה הוא היה מאושפז שבועיים בבית חולים".
ויודעים מי עשה את זה?
"קבוצה של נערים בני 16-17".
ומה עשו להם?
"כלום".
הבן שלך דיבר על המקרה, על התחושות שלו בעקבותיו?
"לפני שעברנו דירה הוא מאוד פחד. עכשיו הוא מזכיר את זה לפעמים, אבל תודה לאל שזה מאחורינו כבר".
גם יגה יאנג, מי שהיה יו"ר שכונת בת גלים, אינו מרוצה ממה שקורה בשכונה שלו, שהייתה סמל לפסטוראליות. זה נכון שכאן, שלא בדומה לקרית אליעזר, החלו מחירי הדירות לעלות, מאז נכנסו משקיעים רבים מחוץ לעיר, שרכשו דירות לאורך הטיילת.
"אין לנו כלום נגד אלה שמגיעים על מנת לנפוש", אומר יאנג, "הבעיה שלנו היא עם אותם ערבים מוסלמים, שמנפצים במכוון בקבוקים על מנת שאנחנו היהודים ניפצע כשנרד למים". יאנג מפנה אצבע מאשימה כלפי המשטרה דווקא, אשר לדבריו אינה עושה דבר על מנת למגר את האלימות.
הוא טוען, כי מזה שלוש שנים הוא נמצא במגעים עם העירייה, על מנת שזו תתקין מצלמות אבטחה לאורך טיילת בת גלים וליד הפיצוציות, אך עד כה לא נעשה דבר. "עכשיו אני מקווה שהמקרה האחרון, ביום שישי עם שני החיילים, יגרום לעירייה להתקין את המצלמות. אולי עכשיו הם סוף סוף יתעוררו".
מה כל כך מפריע לך מצד האוכלוסייה הערבית בשכונה?
"דבר ראשון אני מבקש לעשות אבחנה, בין ערבים נוצרים למוסלמים. כיוון שגם הערבים הנוצרים מתלוננים על המוסלמים, שפוגעים להם באיכות החיים בשכונה. אותם תושבים מוסלמיים, שמגיעים לרוב מהכפרים - הם מסוממים ועבריינים, שמאוד קשה להתמודד מולם.
"המשטרה נמנעת מלהגיע לכאן, משיקוליה היא, כך שרק הסיירת העירונית נותרה עם העבודה הקשה. אני מבקש לציין את עבודתה של הסיירת העירונית, אך זה לא מספיק, כיוון שבחודשי הקיץ היא סיירה בשכונה ולאורך הטיילת כל הזמן, ואילו בחורף היא ממעטת לסייר".
למה לדעת הם מגיעים לטיילת?
"הם מגיעים אך ורק על מנת להציק ליהודים, לשם עבריינות ובריונות. אם יהודי היה עושה את מה שהם עושים בכפר ערבי - הוא לא היה יוצא משם חי".
אז למה לדעתך המשטרה לא פועלת באזור?
"ידי השוטרים כבולות, לפי דעתי מכיוון שהם חוששים למעמדם וקידומם. יש כאן קריסה מוחלטת של אכיפת החוק, במיוחד בשתי השכונות הללו".
ורד חנין, יו"ר וועד שכונת קרית אליעזר, מסכמת: "אני מודעת לשינויים שחלו בשכונה, אבל בריחת תושבים אינה הפיתרון. רק מאבק משותף של העירייה והמשטרה - יוכל להציל את השכונה, מהמצב אליו נקלעה.
"אני  קוראת למשטרה להגביר את הסיורים הרגליים בתוך השכונה, כולל רחוב אלנבי שהפך להיות מערב פרוע. כמו כן אני פונה לעירייה לתגבר את סיורי הסיירת העירונית, שהחלה באקורדים גבוהים אשר נחלשו עם הזמן. אני מקווה כי בעקבות האירועים האחרונים, הם יחזרו לתגבר את פעילותה בשכונה".
[caption id="attachment_26653" align="aligncenter" width="300" caption="הרכבל בחיפה"]
משטרת חיפה: "לא מכירים את התופעה"
ממשטרת חיפה נמסר: "במשטרת חיפה פועלים אל מול תופעות פשיעה ואל מול תלונות או קריאות אזרחים. שכונת בת גלים וקריית אליעזר זוכות לתשומת לב משטרתית כמו כל שכונה אחרת בחיפה וניידות המשטרה מסיירות בשכונות הנ"ל באופו ייזום ובאופן תגובתי על פי קריאות. משטרת חיפה לא מכירה תופעות רחבות של ונדליזם או אלימות חריגה בשכונות אלו יותר מתופעות דומות באזורים אחרים.
"רק בשבוע שעבר לכדה המשטרה עבריין אשר פרץ למכוניות בשכות קרית אליעזר כאשר הוא נתפס על חם וציוד החשוד כגנוב נמצא ברשותו. ארוע האלימות שהתרחש בסופ"ש אכן ארוע קשה וחריג בעוצמתו והמשטרה חוקרת אותו ומציבה את החקירה בראש סדר העדיפויות שלה וכבר עצרה 10 חשודים במעשה שמעצרם הוארך בחמישה ימים והמשטרה תדרוש שוב את הארכת המעצר על מנת לסיים את החקירה ולמצות את הדין עם המעורבים .
"המשטרה פועלת באופן מקצועי ואחראי וחשוב כי הארוע האלים בסופ"ש לא ישמש כמנוף להידרדרות מערכת היחסים בין התושבים בשכונות הנ"ל וכאן נדרשת גם אחריות מצד התושבים. בכל מקרה משטרת חיפה תמשיך לעשות על מנת לספק לתושבים את תחושת הביטחון לה הם זכאים בדרך של שיתוף פעולה מול תושבי השכונות ונציגיהם".

הכתבה פורסמה בעיתון "זמן חיפה"