לבוא באמצע הלילה להשחית רכוש של אחר זו בריונות

א
לבוא באמצע הלילה לשטח פרטי ולהשחית רכוש זו בריונות שפלה. אין מילה אחרת. גם אם היא מכוסה בלבוש אידיאולוגי, גם אם היא נעשית כי חושבים שזה טוב, זו בריונות שפלה.זה מה שצה"ל בתחילת שבוע שעבר במגרון כאשר נכנס באמצע הלילה לשלשה בתי קבע פרטיים והרס אותם.וזה לא משנה באיזה צידוק אידיאולוגי או איצטלא משפטית הוא יעטוף את זה. אסור היה לצה"ל לעשות זאת, ואסור היה לחיילים להשתתף בפעילות הזו – כך פסקו גדולי הרבנים במספר פסקי הלכה ברורים. ולכן זו בריונות.בלהתנהג כמו בריון בלילה זה מבייש ביום. מי שמתנהג כך, משתדל שלא ידעו על זה השכנים. לכן אם שואלים אותו מה הוא עושה, הוא יעדיף לשקר להם ולספר שהוא עושה דברים טובים.זה מה שעשו אלוף פיקוד המרכז, האוגדונר והמח"ט לפני ההרס במגרון: כשראש מועצת בנימין שאל אותם מה עושים הכוחות באזור, הם העדיפו לשקר ולומר שזה תרגיל לקראת ספטמבר. כמה שעות בלבד לאחר מכן התבררה התרמית. שקר נאלח, וגם לא חכם במיוחד. הוא שאמרנו, בריונות שפלה.גמי שנפגע מבריונות כזו, אם הוא אזרח מהוגן, לא אמור להשיב בבריונות משלו. הוא אמור לפנות לבית המשפט ולדרוש צדק.אבל, מה עושים כאשר אין אמון בבתי המשפט? – נזכיר כי מחקר של אוניברסיטת חיפה שסקר בין השאר את אמון הציבור בבתי המשפט קובע כי ישנה מגמה של ירידה באמון בבתי המשפט, כאשר בשנת 2009 המצב הוא כבר שרוב הציבור היהודי בארץ אינו חושב שבתי המשפט הוגנים. בקרב ציבור המתיישבים, אלו שנפגעו מהבריונות הזו, מדובר בשמונים אחוזים. ובכלל, בכל המגזרים יש ירידה באמון בבית המשפט, כך מספר המחקר, חוץ ממגזר אחד – המגזר הערבי. שם יש עליה באמון. מעניין למה.אז מה עושה מי שאיננו מאמין בבית המשפט?ובכלל, במקרה הזה המצב עוד גרוע יותר. כי התהליך המשפטי הוא זה שדחק את צה"ל ואת הממשלה לבצע הרס שמלכתחילה לא תכננו לעשות. אז על אחת כמה וכמה שבית המשפט לא מהווה פתרון. את התסכול של מי שעומד מול המצב הזה, של הרס בחסות החוק, קשה לתאר.דאז מה היה לנו? - צבא שפועל כמו בריון, בית משפט שמגבה אותו, בניגוד לצדק וליושר, ולא נשארה כתובת שאפשר לפנות אליה. למציאות הזו קוראים – אין דין ואין דיין. אין דין, כי הדין מעוות, ואין דיין כי אין למי לפנות.כשאין דין ואין דיין, אז כל אחד מנסה לעשות מה שהוא מבין. יש כאלו שמנצלים את ההזדמנות כדי לפעול למען אינטרסים אישיים, ומוסיפים רשע, ויש כאלו שמנסים לתקן את המצב.בכל מקרה, כל אחד פועל כפי שהוא מבין, ואין לציבור הנהגה או מסגרת מחייבת.
במילה אחת קוראים לזה: אנרכיה. זה מה שצה"ל ובתי המשפט יצרו.המה אפשר לעשות במצב כזה? – הדבר הנכון לעשות הוא להתאגד ולקבוע כללים מוסריים אמיתיים. במקרה הזה למשל, אם כל ההתיישבות היתה מתאגדת ודורשת סירוב פקודה מכל החיילים, אז לא היה הרס ולא היה עוול, וגם האנרכיה הייתה קטנה והחוק והסדר היו גוברים.אבל כשבמקום זה לא מוכנים לדבר ברור ולומר מהו צדק ומהו עוול, ולכן לא מוכנים לקרוא בקול גדול לסירוב פקודה, אז התוצאה היא שאיש הישר בעיניו יעשה. כל אחד מחליט איך הוא רוצה להלחם בעוול לבדו. אני, למשל, חושב שהכי חשוב זה לכתוב מאמר שיסביר למה כדאי לקרוא לסירוב פקודה ולמה מה שצה"ל ובתי המשפט עושים זו אנרכיה. זה מה שאני עושה כעת.ויש אחרים שחושבים שמה שצריך לעשות זה לפנצ'ר גי'פים. אפשר להגיד שהם טרוריסטים, כמו שכתבו בעיתונות, אפשר להגיד שהם אנרכיסטים, ואפשר להגיד שהם מוחים, כמו שהתייחסה העיתונות לאלו שנהגו באלימות כלפי שוטרים בהפגנות מחאת האוהלים. אם צה"ל, וגם נציגי התיישבות כמו מועצת יש"ע, היו מתייחסים אליהם כאל מוחים כואבים ולא כאל אנרכיסטים, אז הם היו מרגישים שיש מי שרגיש לכאב שלהם. אבל כשקוראים להם טרוריסטים רק מגדילים עוד יותר ועוד יותר את התחושה שאין דין ואין דיין, ורק מגדילים עוד יותר את האנרכיה, ואת הציבור שחושב שצה"ל ובתי המשפט אשמים באנרכיה הזו.זהאמת היא שלא צריך להסתפק רק בכתיבת מאמר. כי למחות, גם אם המחאה מדויקת ויעילה, זה לבד לא מתקן את עוולות השלטון. לכן אני גם חבר בתנועת דרך חיים, שמבקשת ליצור שלטון יהודי מתוקן. אבל על זה בע"ה אכתוב במאמר נפרד.

למאמרים נוספים בנושא:

'בזווית חדה' – מי אשם באלימות?

'בזוית חדה' – מי רוצה אנרכיה?

בזוית חדה – בגלל זה יש תמיכה של חצי מדינה בתג מחיר

תגובות ניתן לשלוח למייל [email protected]