אנו ממשיכים לעסוק בדברים הפשוטים ביותר. והפעם בשאלה: איך מצטרפים לעם-ישראל? [המאמר מהווה המשך למאמרים הקודמים, אך ניתן לקרוא אותו גם בפני עצמו]
מי שטועה להשוות בין עם-ישראל לכל העמים האחרים – יבדוק כיצד מתרחש תהליך של מעבר מעם לעם ויעתיק את המודל אלינו.
כאשר אדם מעם אחד רוצה להצטרף לעם אחר – אין כמעט משמעות לעצם הרצון, גם אם יחליט במלוא הרצינות, יצהיר ויחתום בפני עדים ועורך-דין. יפני לא יהפוך כך להיות אנגלי, ופולני לא יהפוך לפיליפיני [כמובן, איננו מדברים על אזרחות אלא על השתייכות לעם].
ואיך כן עוברים מעם לעם? זה פשוט עניין של מציאות. זה קורה בתהליך – ארוך יותר או פחות – של ערבוב וטמיעה. כך למשל, במהלך הדורות, גם צאצאיו של היפני שהתחתן עם אשה אנגליה יכולים להיחשב לאנגלים. וכדרכם של תערובות ותהליכים, יש סקאלה רחבה של תערובות ותרכובות, למחצה, לשליש ולרביע. ובעצם, מה זה כל כך משנה? הרי אין פסול מהותי בנישואי-תערובת שכאלה, ודווקא מעניין לראות את התוצאות של המיזוגים השונים.
ולגבי ההצטרפות לדת מסוימת – זה לא עניין של השתייכות לאומית, כמו שבולט במיוחד בדתות כמו הנצרות והאסלאם אשר שואפות להכניס תחת כנפיהן את כל בני האדם.
כך אצל כל העמים. אבל לא אצלנו! הרי כבר למדנו שעם-ישראל הוא "בריה בפני עצמה", עם כללים אחרים.
וכמובן, אין גם מקום להשוואה בין כל הדתות לבין תורת-ישראל, להבדיל בין הטמא ובין הטהור.קל או קשה
קשה מאוד להצטרף לעם-ישראל. אבל גם קל מאוד להצטרף לעם-ישראל.
קשה מאוד להצטרף אלינו. כמה שהגוי ינסה להתערב ולהיטמע בתוכנו, ישאר גוי. גם אם יגור בין יהודים שנים רבות, יאמץ מנהגים ותרבות, ידבר בשפתנו ויהיה נאמן למסגרות שהקמנו, וגם אם יתחתן עם יהודיה – שום-דבר לא יעזור, הוא לא חלק מעם-ישראל. ואם תהיה זו גויה שהתערבה בינינו – גם ילדיה יהיו גויים. אין פסול בנישואי-תערובת בין עמים שונים, אבל נישואי-תערובת בין יהודים וגויים זהו אסון, "סוף העולם".
היהודים הם גזע מיוחד שאינו מוכן ואינו יכול לקלוט מישהו מבחוץ. ערבב את השמן והמים חזק ככל שתוכל – השמן ישאר שמן והמים מים.
אבל קל מאוד להצטרף לעם-ישראל. כל אחד מבני-האדם בעולם יכול לעשות זאת – זה עניין של בחירה והחלטה, אם רק ירצה באמת, במעמד רשמי שיכול להיות מאוד קצר. יבוא הגוי לפני בית-הדין, יתבררו רצונו ורצינותו, ימול בשר ערלתו, יטבול במקווה – ויצטרף. יתגייר. "כל הגויים כולם, כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצוות של תורה... הרי הן כישראל לכל דבר" (רמב"ם הלכות איסורי ביאה). ודאי שההטמעות בפועל אינה מתרחשת במהירות שכזו, ויש גם גרים כאלו שעדיין יהיו אסורים להתחתן עם יהודים-מלידה (כמו עמוני ומואבי שאסורים לבוא בקהל), ובכל זאת – מייד כשיתגייר, בבת-אחת, הוא "כישראל לכל דבר". בכמה דברים יש לגר מעמד הלכתי מיוחד – כמו שיש הבדל בין כהנים ולויים וישראלים – אבל ברמה היסודית הוא חלק מאיתנו, "תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם".
אין כאן עניין של תהליך, ואין מקום לחלקיות, "לשליש ולרביע לא שמענו". או הכל או לא כלום, ובבת אחת.
אם כן, יש מפתח מיוחד שמאפשר להצטרף לעם-ישראל, מפתח-קסם שאם משתמשים בו השער נפתח 'חלק'. אך המפתח הזה אינו עובר דרך המאפיינים הפיזיים והחיצוניים שלנו, אלא דרך המהות [ואולי פירוש הדבר שעם-ישראל אינו בדיוק גזע, ואכמ"ל].
למי שאינו מכיר את המהות והייחוד של עם-ישראל – קשה להבין זאת. אבל הדברים ברורים כשמש: אי אפשר להצטרף לעם-ישראל אלא דרך המהות והתוכן של ישראל. זהו שער-הכניסה היחיד.
"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" ורק דרך קבלת-מצוות-התורה אפשר להצטרף לאומתנו.
עם-ישראל הוא עם רק מכח הברית עם ה'. מי שנולד כיהודי, נולד עם הברית הזו ואינו יכול להפטר ממנה. ומי שבא מבחוץ – יכול להצטרף דרך קבלת-הברית, ורק דרכה. זהו עצם הגיור – הצטרפות לעם-ישראל דרך המהות המיוחדת של ישראל שהם בני-ברית עִם ה'.
לבוא בברית הזו היינו לקבל עול תורה ומצוות – זה לא רק תנאי בגיור, זהו עצם הגיור. "בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית, במילה וטבילה וקרבן [כפי שהיה ביציאת-מצרים ובהר-סיני]... וכן לדורות, כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה – צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן... ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה..." (רמב"ם שם).
אמנם צריך להבהיר: אין הכוונה שגיור הוא רק קבלת "הדת היהודית" בלי הצטרפות לעם-ישראל. כי אין דבר כזה. אין יהדות בלי העם היהודי. אין תורה בלי ישראל, וכשם ש"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" כך ניתן לומר "אין תורתנו תורה אלא באומתה" (וחז"ל אף אומרים שבשורשי הדברים ישראל קודמים לתורה, ו"מחשבתן של ישראל" קודמת לכל דבר). רק עם-ישראל הוא הנושא את התורה – כמו שניכר במיוחד בתורה-שבעל-פה ('תורתיה' שבכתב ושבעל-פה), ולכן רק דרך הצטרפות לעם-ישראל ניתן להיות שייך בתורה ובמצוות, כשם שרק דרך התחייבות לתורה ניתן להיכנס לעם-ישראל. ישראל ותורה אחד הם, והגר נכנס בו-זמנית לעם-ישראל ולתורת-ישראל, "עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי".
בדורנו מתנהל מאבק קשה וחשוב מאין-כמוהו מול נסיונות לזייף את המושג של הגיור. צריך להבהיר שוב ושוב: גיור הוא מושג הלכתי ואין לו שום משמעות שלא כהלכה. הגיור הוא הצטרפות לעם-ישראל, אך ההצטרפות הזו אפשרית רק דרך השער האחד והיחיד של הברית והתורה. כל דבר אחר – אינו גיור. ולמעשה, כל דבר אחר – מעיד על זיוף של עצם המושג עם-ישראל.
גוי שידבר עברית שוטפת במבטא ישראלי, יכיר את הארץ ומשעוליה, ישרת בצה"ל במסירות ויהיה נאמן למדינה, גם אם יש לו סבא יהודי וגם אם הוא נשוי ליהודיה – אינו יהודי. גם אם יאמר אלף פעמים שהוא מרגיש חלק מעם-ישראל, הוא עדיין לגמרי בחוץ והכל דמיונות-שוא. יש רק דרך אחת – להתגייר כהלכה, להפוך ל"בן-ברית" ובכך להצטרף לאיחוד של עם-ישראל ותורת ישראל.
המחשבה שיש דרך אחרת להצטרף לעם-ישראל – מבלי להצטרף למהות האמיתית של ישראל – נובעת מהתדמית השקרית שהתפתחה בדורות האחרונים לעם-ישראל, תדמית המנסה להפריד את העם ממהותו כעם הנושא את התורה (ובע"ה עוד נרחיב בנקודה זו). לכן, במקום המושג ישראל שלמרבה הצער הלך והזדייף ממשמעותו המקורית – כדאי להעדיף את השימוש במושג יהודי שברוך ה' נותר (יחסית) בטהרתו. ובהקשר של הגיור, ניתן להציע ברוח חודש אדר, להחזיר ללקסיקון את המושג להתיהד, "ורבים מעמי הארץ מתיהדים". אז הבה ונאמר: כדי להצטרף לעם-ישראל עליך להתיהד, להפוך להיות יהודי.
ונסיים בדברי הרבי מליובאוויטש (במכתב לדוד בן גוריון):
"בעניינים כאלה אין כל תוקף להצהרה בדיבור על הרצון להרשם בתור יהודי, ואין בכח הצהרה זו לשנות את המציאות. על פי התורה והמסורת של דורי דורות... יהודי – או, בסגנון שונה אך בתוכן שווה – שייך לעם בני ישראל, הוא זה ורק זה שנולד מאם יהודיה או גר שנתגייר באופן גרות מדוייק, אשר פרטי סדר גרות זה מבוארים בספרי פסקי דינים של עמנו בית ישראל מדור לדור ועד להשולחן ערוך".
* "הקלות הבלתי נסבלת" של הגיור זוקקת עוד הסבר – ראה בספר על-ישראל-גאוותו עמ' רטו. בהזדמנות זו אני מודה לר' ישראל אריאל על הערותיו, וכן למרדכי גולוסובקר על ההשראה.
