להיות יהודים – מאמר שביעי בסדרה: בין ישראל לעמלק

[caption id="attachment_6535" align="alignleft" width="200" caption="הנביא שמואל הורג את אגג העמלקי (דורה)"]

"זה לעומת זה עשה האלקים". אם מחפשים את 'ההיפך' של עם ישראל, בפשטות זהו עמלק, "ראשית גוים עמלק" מול "קדש ישראל לה' ראשית תבואתו". מכל האומות, נצטווינו באופן מיוחד להלחם בעמלק, לזכור ולא לשכוח את מעשיו כדי למחות את שמו וזכרו. זהו גם 'עניין אישי' של הקב"ה אשר נשבע "להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית... נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו" (רש"י שמות יז, טז).

מיהו עמלק

כדרכם של הפכים, הם מלמדים האחד על השני. ולענייננו, כמו השאלה המפורסמת "מיהו יהודי" יש שאלה "מיהו עמלק". בנושא זה יש דיון הלכתי רחב ומעניין שאין כאן מקומו, ורק נביא נגיעות ממנו (ובמקום אחר הארכנו).

ראשית נאמר שמדברי חז"ל עולה בבירור שמלחמת עמלק היא סיפור שעדיין לא נגמר. הכרתת עמלק בשלמות היא חלק מהתיקון העתידי ומתפקידיו של מלך המשיח, לפי הסדר המפורסם של "מינוי מלך, מלחמת עמלק ובניין המקדש".

אולם מיהו אותו עמלק? ההסבר הפשוט הוא שהכוונה לכל מי שהוא מצאצאי עמלק, שיש לו יחוס לעמלק. כך למשל יש מקור בחז"ל על המן הרשע – מיודענו ממגילת אסתר – המונה את שלשלת היוחסין 'המכובדת' שלו עד לאגג מלך עמלק ועד לעמלק עצמו, בן בנו של עשו הרשע. ההדגשה היא שהיחוס של עמלק אינו תלוי במציאות של עם במובן הרגיל. יכול להיות שעמלק כבר אינו קיים כעם, ובכל זאת צאצאיו – שמבחינה אתנית ולאומית ניתן אולי לשייך אותם לעמים אחרים – נחשבים מבחינה הלכתית כעמלקים.

הדבר בולט בהשוואה לכנענים, שגם עליהם יש מצוה דומה "לא תחיה כל נשמה". הרמב"ם כתב ש"כבר אבד זכרם" של הכנענים ולמעשה מצות-המלחמה בהם כבר אינה נוהגת. כלומר, ברגע שפסק הקיום של הכנענים כעם וכאומה שוב אין משמעות ליחידים מצאצאי הכנענים הקדמונים. אך לא כן עמלק.

עמלק הוא 'יצור עקשן', ובזה הוא דומה לישראל, לא ככל העמים שמופיעים ולבסוף נעלמים. כמו היהודי הנודד כך עמלק יכול לחיות ללא תלות בגבולות, מפוזר ומפורד בין העמים, וכמו העם היהודי ששורד את כל הדורות כך מסרב עמלק לרדת ממפת ההיסטוריה, עד שאנו נוריד אותו.

להפוך לעמלק

יתירה מזו, יש מי שסובר שעמלק אינו רק עניין של יחוס, אלא שכל מי שמתנהג כעמלק נחשב עמלק מבחינת ההלכה וחלה עלינו חובת מלחמה בו.

לפי החידוש הזה, עמלק ממש דומה לישראל: כמו שגוי יכול להתגייר ולהצטרף לעם ישראל, כך ניתן 'להתעמלק' ולהצטרף לעמלק. וכמו שהגיור מוסבר בכך שעם ישראל הוא עם של מהות, ודרך המהות ניתן להצטרף אל העם הממשי (כמבואר במאמרים הקודמים) – כך עמלק הוא עם של מהות, אנטי-ישראל, ומי שמציב את עצמו במקום הזה הופך לעמלקי.

אם לא נאמץ את החידוש הזה, נאמר בצורה קרובה לזו, שמי שמתנהג כמו עמלק הרי זו הוכחה שהוא מזרע עמלק, או שהיסוד העמלקי בגֶנים שלו הפך לדומיננטי ומכריע. כך מובן מדוע כל שונאי ישראל שנהרגו בימי הפורים נחשבים בפשטות כעמלק.

שנאה וספק

מה פירוש להתנהג כעמלק? מתוך המאפיינים של עמלק מקובל להצביע על שני מרכיבים בולטים:

האחד, שנאה-תהומית לישראל, שנאה טהורה, סתם-כך, ללא כל סיבה אחרת. שנאה המתפרצת בעזות וחוצפה, עד כדי נכונות להתאבד כדי לפגוע בישראל, כמו שהמשילו חז"ל את עמלק לאדם שקפץ לאמבטי רותחת כדי לקרר אותה.

והשני, הארס של הכפירה בה'. כבר אמרו דורשי רשומות שעמלק בגימטריא ספק, עמלק "קרך בדרך" – קרר אותך מהחום של האמונה, כאילו הכל רק במקרה. ועוד האריכו לפי זה בספרים שכל אחד צריך גם לקיים מחיית עמלק-ספק בתוך נפשו שלו.

אפשר לתקן

צריך להדגיש שלמרות שעמלק הוא, כפי הנראה, עניין של גזע, הרי אנו שונאים את הגזע הזה בגלל היותו רע ובאשר הוא רע. לכן פסק הרמב"ם במפורש שלפני שיוצאים להלחם בעמלק מצוה לקרוא להם לשלום, ואם העמלקים השלימו וקבלו עליהם שבע מצוות בני נח – אנו מקבלים אותם והם נחשבים בני-נח מתוקנים (וגרי-תושב).

כלומר, גם לשיא הרוע וסמל הרוע יש אפשרות לתיקון, ואם מישהו מגזע עמלק מתגבר על הרוע ומקבל עליו את הכללים היסודיים של אדם טוב – איננו פוסלים אותו בגלל מוצאו (ואולי אז מתעורר אצלו היחוס הקדום לאברהם אבינו, סב-סבו של עמלק). כאן נשברת קצת ההשוואה המהופכת בין ישראל לעמלק, כי ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, אבל עמלק שעשה תשובה יוצא מעמלקיותו השלילית ואף יכול להתהפך לקדושה, "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק".

עמלק היום

ידועים הדברים שיש קשר ודמיון בין עמלק לגרמנים-הנאצים ימ"ש. בדומה לזה, יש כמה קשרים בין עמלק לערבים הנלחמים בנו בדורנו, כמו דברי חז"ל שעמלק התערב עם בני ישמעאל (וידועה גם קרבתם המיוחדת של הערבים לנאצים).

זהו אכן נושא למחקר שיבדוק את הזיקה בין הערבים לעמלק, אבל יתכן שאין לכך השלכה מעשית, כיון שהאויב הערבי נותן לנו מספיק סיבות להלחם בו גם אם אינו עמלק, ודמם הטרי של חמשת הטבוחים באיתמר הי"ד מהווה תזכורת נוראה לכך. בנוסף, מן המקורות נראה שאת מלחמת עמלק נקיים בשלמות רק כאשר נזכה לכינון מלכות ישראל וכאשר יניח לנו ה' מכל אויבינו מסביב.

לקראת שבת פרשת זכור, עלינו לזכור שצריך לשנוא את הרוע ולהיות מוכנים להלחם בו, כשמואל הנביא המשסף את אגג. יהדות שלמה היא זו שאוהבת את הטוב ושונאת את הרע, "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא". כשנשנא את הרע לגמרי, נזכה להעבירו מן העולם, ואז יהיה השם שלם והכסא שלם.

* קישור למאמר על זהות עמלק בהלכה

ולסיום: קריאה נרגשת

לפני מספר שנים נחקרתי במשטרה בעקבות מאמר בנושא עמלק, ונשאלתי האם הערבים הם עמלק. החקירה הוכיחה לי שלפחות יש קוראים למאמרים, ומאז השתדלתי להפיץ יותר את הדברים. לעצם העניין, כדאי אולי לשאול את השכנים ה'פלסטינאים', שאין גבול להמצאותיהם וטוענים למשל שהם צאצאי הכנענים – האם הם מרגישים גם קירבה לעמלק...

מכל מקום, מעל במה זו אני פונה בקריאה נרגשת לרשויות החוק במדינת ישראל, להפסיק להתעסק עם דגי-רקק כמוני ולהתחיל לפעול ברצינות למניעת ההסתה הפרועה הצפויה בבתי-הכנסת בימים הקרובים, עם קריאת פרשת זכור ומגילת אסתר בה-בשעה שרבים מן המתפללים מרגישים תחושת אקטואליות מסוימת. בתי-המשפט, היועצים המשפטיים, התנועה ליהדות מתקדמת, ועוד – צריכים לפעול להעמיד לדין לכל הפחות את בעלי-הקריאה המסיתים לגזענות ואלימות.

ואל הרבנים והמחנכים נקרא להוציא גילוי דעת ברור שמדובר רק בעמלקים הקדמונים, ללא כל קשר לערבים שוחרי-השלום שאנו זוכים לחיות עמם, אשר משתמשים בסכינים ארוכות רק לחיתוך ירקות. ובא לציון גואל.