לשוב אל ה', ולשכם

עם ישראל היום מעט מבולבל ואינו יודע לומר בפה מלא, לעצמו, מתוך השלמה: אנו עם נבחר, אתה בחרתנו. מצב זה הוא מסוכן, ובא לידי ביטוי בכל יום, בכל שעה, והולך וגובר. המצב בעיר שכם משקף סכנה זו בצורה בולטת. אם לא נתעורר בזמן, האויב ימשיך אל שאר אזורי הארץ.

רקע

ציונו של יוסף הצדיק בשכם נטוש כבר עשר וחצי שנים. חיילי צה"ל עזבו את המקום בחודש תשרי ה'תשס"א, לאחר שמאות ערבים תקפו את מוצב צה"ל במקום, יידו אבנים ובקבוקי תבערה כשבראשם חיילי המשטרה הפלסטינית החמושים בקלצ'ניקובים. בכל השנים הללו אנו רק זוכרים ומתגעגעים, כוספים ומחכים. קדושתו של יוסף הצדיק אמנם פועלת ב'כל הרואה' אך תחושת גלות קשה היא לעמוד מנגד בלא להיכנס אל שכם, עיר הברית, העיר העברית הראשונה, מקום קבלת הערבות של ישראל איש לרעהו. למעשה עם ישראל מכר את יוסף שוב, ואנו מתמהמהים היום לפדותו.

הסכנה

המביט נכוחה יודע כי ערביי שכם אינם שונים מהותית מאחיהם ביפו או בנצרת וההצלחה, כידוע, מעורררת את התיאבון. המצב בעיר שכם רק מקדים בכמה שנים את שיכול להתרחש בשאר אזורי הארץ: הבלבול הגדול בו שרויה המערכת מקרין לשטח, ההתנהגות המהוססת והמפוחדת של הצבא מעודדת טרור ערבי ויוצרת אנרכיה גוברת בשטח.

המערכת מבולבלת

הצבא מצדו היה מוכן בשמחה לשכוח את שכם לחלוטין, פניות דרישות ובקשות רבות להיכנס לשכם ולפקוד את ציונו של יוסף הצדיק לא נענו על ידי מערכת הביטחון. רק לאחר שהחלו כניסות ליליות ללא אישור, הצבא החל מאפשר מידי כחודש-חודשיים כניסה לילית של 3-7 אוטובוסים. לכניסות הליליות המאורגנות באים יהודים מכל חלקי העם ומרחבי הארץ, חסידים ומתיישבים, נוער ומבוגרים מהשכונות ומהמרכז, דרום וצפון. לאחר המתנות ארוכות ומייגעות נכנסים לשכם, ומתפללים אצל יוסף הצדיק כמחצית השעה. מפתיע להיווכח בכל פעם מחדש כמה רבים מ'עמך ישראל' חשים שייכים ליוסף הצדיק ולמקום.

הצבא מפלה יהודים

מתחם קבר יוסף והישיבה שעל ידו שייכים כמובן לעם ישראל כמו כל שעלי אדמת ארץ אשר עיני ד' בה תדיר, ואפילו על פי החוק מתחם זה מוגדר כשטח ישראלי לכל דבר. בכל זאת מדינת ישראל בחולשתה מתכחשת לכך ומפקירה את המקום ואינה מאפשרת כניסת יהודים חופשית. ההנחיות לחיילים במחסומי מבואות שכם – לאפשר לערבים כניסה חופשית, ערבים בעלי ת.ז כחולה מורשים להיכנס לקניות וכדומה, ליהודים - הכניסה אסורה! מלבד בכניסות המאורגנות המתואמות עם הצבא, ודרכו – עם מחבלי הרשות. המונים מבקשים להצטרף לכניסות המאושרות ומעטים הזוכים.

מאבק החסידים

ישנם חסידים שאינם מתאפקים וממשיכים כל העת להיכנס לקבר יוסף בלילות, ללא תיאום ואישור. תופעה זו קיימת, מוכרת וידועה זה תשע שנים. המעוניין להכיר או להתפלמס עם חסידי ברסלב אודות הענין וההיתר בכניסות אלו מוזמן לפנות אליהם ישירות, שכן הכניסות הן בהחלט חלק מתפיסת עולמם השלמה והייחודית של תפילות, עבודת ה' ועבודת המידות במסירות נפש למען עם ישראל כולו וארץ ישראל. כך הצליחו חסידי ברסלב בזמן 'האינטיפאדה השנייה' במאבקם העיקש (והמסוכן) לפתיחת שערי קבר רחל, במקביל להפגנת נשות חברון בצומת גילה חודשים ארוכים.

תנועה (לא) חופשית במחסומים

בלילות רבים חיילי צה"ל והתצפיות בגזרת השומרון מקבלים הנחיית 'כוננות ברסלב'. שכן לאחרונה, במסגרת מחוות לערבים הסיר הצבא -בצעד מטופש מרושע וחסר אחריות- את כל המחסומים סביב העיר שכם ומאז החיילים אינם יכול כבר למנוע את כניסת החסידים לציון יוסף הצדיק. כפיתרון לבעיה ביקשו קציני הצבא מחיילי הרשות הפלסטינית לשמור על מתחם קבר יוסף מידי לילה כדי למנוע כניסת מתפללים אליו, כך חולק צבא הגנה לישראל את האחריות הבטחונית על ארץ ישראל עם האויב עצמו!

מציאות עקומה זו של הפקרת קבר יוסף והזנחת המחויבות אליו אינה מקרית, דומה כאמור למקרים רבים נוספים ונובעת משורש הקלקול בחוסר המודעות של עם ישראל לעצמו. הפקרה זו גורמת לחסידים לנקוט יוזמה עצמאית, ומעודדת את המחבלים לפעול כנגד מתפללים יהודים.

כִּבני מלך, בגבורה!

היום, אחרי הרצח הנתעב של בניו הי"ד על ידי חייל ערבי מצבא הרשות, לאחר יותר מעשר שנים בהן ישראל מושפלת לאחר שהובסה על ידי עשרות פורעים ברברים, רבים הם הסבורים (מכל קצווי הקשת הפוליטית) כי הגיעה העת לנהוג בצורה בריאה, למחוק את החרפה ולשוב (בתשובה) לשכם לקבר יוסף. האם משימת אבטחת קבר יוסף, וכניסה לפאתי שכם איננה אפשרית עבור צה"ל? רוב יהודי גדול תומך בהתנהגות מלאת גבורה מול האויב הערבי בכל החזיתות – בשכם, בפקיעין, בצפת, בנגב ובגליל. עלינו להתעורר היום בזריזות ובשמחה, כי במזרח התיכון אסור לחלום. בפשיטות לשוב אל ד' ולנהוג בלי בושה כבניו הנבחרים של המלך.