מי באמת רוצה בית מקדש? • דעה

במשך אלפי שנים כסף עם ישראל ליום בו יוכל לעלות בהר ה' בקדושה ובטהרה. והנה, 65 שנים מאז הקמת המדינה, ריבונות יהודית לכאורה, עדיין "אין אנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך". האם זהו מקרה? האם ממשלת ישראל רצתה אי פעם להחזיק בהר הבית באופן מלא?

ילדים ערבים משחקים בחצרות קודשנו, ואילו יהודי, אפילו לומר "שמע ישראל" אינו רשאי. "הר הבית בידינו"? ממש לא. כדי להבין מדוע וכיצד הגענו למצב המחפיר הזה, עלינו להסתכל אחורה ולנסות להבין האם המציאות בה הוואקף הוא השולט בהר נכפתה עלינו, או אפילו התגלגלה באופן מקרי, או שמא,  כל פעולה שננקטה מצד הצבא – ע"פ הוראות הממשלה – והביאה למצב הזה, נעשתה מתוך מגמה מכוונת ועקבית שמדינת ישראל לא תכיל את ריבונותה על שטח זה.

נתחיל בשנת תש"ח. ההגנה נערכה ליציאת הבריטים מהארץ בכמה מישורים. גם במישור הפוליטי וכמובן גם במישור הביטחוני. נעשו הכנות להכרזה על הקמתה של מדינת ישראל בתל אביב, ותוכננו מערכי הגנה בכל הארץ כנגד התקוממות הערבים הצפויה. והנה, באופן מפתיע מתגלה, שבתוכנית ההגנה של ירושלים לא נכללה העיר העתיקה, ומחמת כך נאלצו אנשי העיר העתיקה לבנות לעצמם תוכנית הגנה משלהם. האם דוד בן גוריון חשב שירושלים היא בירת ישראל המיועדת? כנראה שלא. מסתבר שהעיר עם היהודים חובשי השטריימלים והקפוטות לא כל כך משכו את ליבו של הזקן משדה בוקר.

נמשיך הלאה. מלחמת ששת הימים, כיבוש העיר העתיקה. "הר הבית בידינו" כבר אמרנו? הנגמ"שים עוברים דרך הר הבית וממשיכים הלאה. רגע, מדוע? למה לא להשאר אם זה כל כך מרגש שהר הבית בידינו?

נעצור ונחשוב מה היה קורה אילו אחר ההכרזה הנרגשת של מוטה גור "הר הבית בידינו" היו הנגמ"שים נשארים בהר, ומפתחות השערים היו מוחזקים בידי הצבא ולא ניתנים לידי הערבים; האם היתה מתחילה מלחמת עולם? האם גופות האויבים היו קמות לתחיה מעוצמת הזעזוע? מסופקני. מסתבר יותר שיום זה בלוח המוסלמי היה נהפך לאבל לאומי לדת המוסלמית וגם הם היו זוכים לתחושות שליוו את העם היהודי אלפי שנים – כיסופים והשתוקקות לעלות להר המקודש (יש לציין שאצל המוסלמים, ממוקם הר הבית בדרגת קדושתו במקום השלישי, לעומת אמונתנו שזהו המקום הקדוש ביותר בעולם).

אם כן, מדוע לא עשו כך? הרי סביר להניח כי גם הדרג הצבאי והפוליטי הבין כך (בעיקר נוכח ההצלחה המסחררת של המלחמה) ובכל זאת נהג באופן הזה, עשה את הר הבית קפנדריא לכותל המערבי, ומסר את מפתחות ההר לידי הוואקף. האם לא ידעו מקבלי ההחלטות דאז את משמעותו הגדולה של הר הבית? האם חשבו שאין לעם ישראל מה לעשות איתו? קשה להאמין. מסתבר יותר שהם פשוט פחדו. פחדו ממה? אפשר לחשוב שפחדו מעצמם, אבל מסתבר יותר לומר שהם פחדו מהתערערות המאזן הדמוגרפי-פנימי שעלול להתרחש כתוצאה מכך. מה זאת אומרת?

ננסה אם כן לדמיין מה היה קורה באופן היפוטתי במצב שהר הבית לא היה נמסר לידי הערבים. אולי חכמי ישראל היו נאלצים לדון בשאלות ההלכתיות הכרוכות בנוגע להר הבית, יהודים דתיים/חרדים רבים היו עולים לארץ ישראל, סוגיות המקדש והטהרה בישראל היו צפות ומתבררות, ומכאן ועד לבנין בית המקדש הדרך כבר לא כל כך ארוכה..

חוששני שהמנהיגים הפוליטיים דאז חשבו כך, וחששו מכך. את זה הם לא רצו. אף אחד מאנשי הממשלה ובכירי הצבא לא רצה ש"המדינה היהודית" – פולקלור יהודי כמובן, ולא יותר – תיהפך למדינה דתית. לא לחינם טרחו לגזור לילדי העולים התימנים את פאותיהם, ולא לחינם השכיחו מהם את אותיות הקודש אותם הגוּ ביראה, לא לחינם העלתה המדינה אלפי גויים תוך כדי הצמדת התווית "יהודי", וגם טרם שכחנו אנו את חיבתו של בן גוריון לפרה אחת חולבת ממאה מתפללי שטיבלאך[1] במאה שערים.

כן, גם היום כשנשב ונבכה למרגלות ההר הקדוש על חורבן בית מקדשנו ונכסוף לבנינו, תמשיך מדינת ישראל לשמור על שקט ושלוה בין כל אזרחיה, תעצור כל יהודי שליבו כבר לא הכיל את צריבת הבושה ושפלותם של ישראל, וה"שועלים", מחבלים, ימשיכו לחולל בכרמי הר הקודש, נחלת הר קדשנו.