משרד המשפטים מציג: גברת אידיאולוגיה באדרת החוק

 
[caption id="attachment_11212" align="alignleft" width="210" caption="ווינשטיין וניצן (פלאש 90)"]
אלפי אנשים נגד הגעה לחקירה, עשרות חברי כנסת נגד הפרקליטות – כך מאבד החוק את יוקרתו הציבורית בחסות משרד המשפטים.
 
 

הפתגם הידוע, המיוחס לניקולו מקיאוולי, מדינאי ופילוסוף איטלקי מימי הביניים שחותמו טבוע עד היום בפוליטיקה של התקופה המודרנית, גורס כי "עבריין קטן עובר על החוק, עבריין בינוני עוקף את החוק, עבריין גדול קובע את החוק". נדמה כי אין טוב מפתגם זה על מנת לתאר את המהלך האידיאולוגי שנעטף באדרת משפטית כבידה, אשר הפך ציבור של שומרי חוק, לציבור פורעי חוק.

באופן מפתיע, מתיישבי יו"ש ואוהדיהם שזוהו מבחינה ציבורית כציבור נאמן ושומר חוק, הולכים ונתפסים בשנים האחרונות כמגזר פורע-חוק. רבים מתוך ציבור זה עצמו, מתקשים להשלים עם זיהוי זה, ומתעקשים כי מדובר בתדמית שלילית שהודבקה להם על ידי גורמים עוינים במרחב הציבורי-הישראלי. תנודות פנימיות בקרב הציבור, בעיקר בשנים האחרונות, מעידות על כך שלא מדובר אך ורק בתדמית, אלא בהתפתחות של מציאות פנימית.

המוכנות הנפשית של עוד ועוד אזרחים מקרב המגזר להפר מלכתחילה חוקים מסוימים, הנתפסים בעיניהם כלא לגיטימיים, הולכת ותופחת. וכך גם בקרב מנהיגי הציבור. רבנים שממוקמים שנים רבות כסמן המתון והליברלי של הציבור הדתי-לאומי, מוצאים עצמם 'נשכבים על הגדר' במחאה על מעצר הרבנים בפרשת "תורת המלך", משום שברור להם כי מעצר מחברי הספר ומסכימיהם, איננו עוד פעולה שגרתית של חקירה נורמלית, אלא חלק ממהלך של רדיפה.

ביקשנו לבדוק האם לתחושה שהחוק איננו אלא כסות לרדיפה, יש גם אחיזה במציאות? איך קרה שבתוך ציבור רחב, שנאמנותו לחוקי המדינה נחשבה בעבר לגבוהה ביותר – החל משירות בצה"ל וכלה בדיווח למס הכנסה, צמח פתאום עימות חזיתי דווקא עם אנשי החוק, ובעיקר אנשי משרד המשפטים?

אין זו אגדה

במשרד המשפטים של מדינת ישראל, פועל כחמש-עשרה שנים, צוות המורכב מנציג הפרקליטות, מאנשי מערכות הביטחון השונות – צה"ל והמינהל האזרחי, משטרת ישראל ושירות הבטחון הכללי, וממשפטנים של מערכות הבטחון. בשבע השנים האחרונות עומד בראשו המשנה לפרקליט המדינה, עורך הדין שי ניצן. הדמויות שעמדו לאורך השנים בראש צוות ההיגוי והניהול של הצוות הבינמשרדי "לטיפול בהסתה, המרדה, עבריינות על רקע אידיאולוגי ואכיפת החוק ביו"ש", מסתובבות בחוגי מר"ץ ומשמאל לה, מה שמלמד על מידת ההטייה הגלומה בהתנהלותם.

למקבץ הטענות הקשות הללו, אין הוכחה טובה יותר מאשר נתוני המערכת עצמה.

מחוז ש"י במשטרה הוקם כחלק מהמלצות דו"ח וועדת שמגר לאחר אירועי פורים התשנ"ד בחברון. למספר השוטרים לכל אזרח ישראלי במחוז ש"י, אין אח ורע בכל המחוזות האחרים של המשטרה. גם אחוז תיקי החשיפה, אלו התיקים הנפתחים ביוזמת המשטרה באין מתלונן, גדול בכ80% מהממוצע הארצי. אחוז כתבי האישום המוגשים לבית המשפט מתוך כלל תיקי החקירה על אירועי הפרת סדר של ישראלים ביו"ש, גבוה בעשרות אחוזים מהממוצע הארצי של כלל כתבי האישום. באופן מפתיע אחוז ההרשעות בתיקי העימותים ביו"ש נמוך בכ20% ממוצע ההרשעות הארצי, מה שמלמד על האצבע הקלה על ההדק של תביעות מחוז ש"י נגד מתיישבים.

בדיוני צוות האכיפה פקד ניצן על פרקליטות המבצעים של הפרקליטות הצבאית, שתפקידה לחקור תיקים מיוחדים, לשקול פתיחת חקירת מ"צ במקביל לחקירת המשטרה, ולפקח על התנהלות המפקדים במקרים של "חיילים עומדים מנגד" בעת שיהודים תוקפים ערבים, משום ש"עמדתי היא שעמידה מנגד היא רעה חולה", כתב ניצן בפרוטוקול שדלף חלקית לתקשורת. במקרה ההפוך, בו ערבים תוקפים יהודים, אין כל הנחיה כזו.

החוק שהפך לשוט

גם בחוקי התנועה לא בוחלים כאמצעי ענישה או איום נגד יהודים יו"ש. "משטרת ישראל כבר ביצעה בעבר מבצעים רחבים בגזרה שכללו בדיקה קפדנית של כלי רכב, רישיונות נהיגה, וחיפוש אחר אמצעים המשמשים להפרות סדר בתדירות גבוהה", צוטט במעריב גורם בכיר במשטרה.

חוקי הבנייה, שנועדו להסדיר את חייה של החברה האזרחית, הפכו גם הם כלי שרת בידי המערכת. ניצן הורה על הקמת פיילוט לאכיפת בניה בלתי חוקית, במסגרתו יוגשו מדי חודש 15 תלונות, וכן על שכירת תובעים חיצוניים על חשבון תקציב הבטחון, על מנת לקדם חקירה פלילית והגשת כתבי אישום. ואכן, ממסמך של המינהל האזרחי שנחשף בקול היהודי לפני כשנתיים, עולה כי חוקי הבניה נאכפים נגד יהודי יו"ש בלבד. גם עובדה זו הינה פרי עבודת צוות האכיפה. נתוני הצמיחה הטבעית ביו"ש דורשים את הרחבת השטחים המוסדרים לבניה. אולם, משאישורים אלו לא ניתנים כבר שנים ארוכות, הופכים למעשה יהודי יו"ש לעבריינים בעל כורחם.

העובדה שעל יהודה ושומרון חל הדין הצבאי, גם היא משמשת כלי עזר ברדיפת המתיישבים באיצטלא חוקית. כך ייעשה שימוש בהוצאת צו שטח צבאי סגור לזמן בלתי מוגבל כדי למנוע ישיבת יהודים בנקודות יישוב ובמאחזים, כאשר הרקע להוצאת צו זה אמור להיות בטחוני בלבד ותחת מגבלת זמן. מי שיפר צו זה, שהוצא באופן שאיננו תואם את מטרותיו המקוריות של הצו, ימצא עצמו עומד לדין, אך בד בבד לא יוכל לערער על אי חוקיותו של הצו בפני בית המשפט האזרחי אליו יובא.

כך למעשה, באין מסגרת חוקית מתאימה למטרה שתוכננה מראש, אפשר להמציא מסגרת חוקית חדשה, ולאכוף אותה על יהודי יו"ש.

"ההרגשות הן על בסיס מסויים"

בדיון סוער שהתקיים בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת באדר התשע"א, תקף יו"ר הוועדה, חבר הכנסת דוד רותם מסיעת ישראל ביתנו את עוה"ד רז נזרי, עוזרו של שי ניצן, שהוזמן לדיון. "חלק מהאשמה הזאת אני יכול לכוון למישהו אחר. אין לי בעיה שממ"ז ש"י או אלוף הפיקוד יקימו אצלם צוותים. יכול להיות שהם ישמעו אתכם, אבל זה לא יכול להיות שאתם תכוונו את האכיפה. הרי אני מכיר את הנפשות הפועלות. אני מכיר את הרגישויות. אני מכיר את ההתנהלות".

"ההרגשות האלה הם על בסיס מסוים ויש מישהו שהניח את המצע, שם את הזרעים וגם דואג להשקות אותם", אמר רותם. עד כמה צמחו ההרגשות הללו ניתן היה ללמוד מהמכתב חסר התקדים שהוציאו עשרים וחמשה חברי כנסת, בהם גם ח"כ רותם, הקורא לשר המשפטים לפטר את שי ניצן.

צעד אנטי-דמוקרטי של מיעוט

"האפליה הזו", אומר יהושע הס מתנועת דרך חיים, "יחד עם הסטת חוקים כמו חוקי תנועה ובניה ממגמתם המקורית והפיכתם לאמצעי ענישה פוליטיים, שומטים את הבסיס המוסרי והדמוקרטי שעליו יושב החוק. כך למשל ח"כ יריב לוין, בהתייחס לניסיון של בג"ץ לפסול חוקים, אומר כי "כל העיסוק בזה (בבג"ץ) הוא צעד אנטי-דמוקרטי של מיעוט שנכשל במבחן הציבורי האמיתי - מבחן הבחירות".

"כאשר אפילו מי שאמון על החקיקה חש שמערכת המשפט פוגעת בדמוקרטיה ולא מגינה עליה", אומר הס, "כיצד ניתן לצפות מהציבור שישמור על החוק"?

כך נוצר המצב האבסורדי בו ככל שמשרד המשפטים, הפרקליטות והמשטרה מרבים להשתמש בטיעון על חשיבות שמירת החוק – יורד ערכו של הטיעון, לא רק בעיני מי שמורד בסמכות המדינה אלא גם בעיני האזרח הנורמטיבי, ואפילו בעיני חברי הכנסת.

אם תרצו, זהו סיפורה של אנרכיה.