נריה אופן: "האם בונים בתים או בונים תודעת מאבק?"

בראיון לקול היהודי מתייחס נריה אופן לגישות השונות בהתיישבות בעניין המאבקים וההסכמים. לדבריו, גישה אחת דוגלת בבניית בתים והשנייה בתודעת מאבק מתוך חתירה למנהיגות. את ההסכמים עצמם מנתח אופן לפי מה שהוא מכנה "מפת האינטרסים".

נריה אופן, חבר תנועת "דרך חיים" שמאבקים רבים מאחוריו, מתייחס בראיון לקול היהודי להסכם שהושג בגבעת האולפנא.

אופן, מתייחס לנקודת המחלוקת שבין הגישות השונות בהתיישבות. ההבדל לדבריו הוא האם בונים בתים או שבונים מאבק - מנהיגות.

"בעצם התברר שיש כאן שתי גישות, גישה אחת שדוגלת בהשגת הישגים מקומיים בשטח לכל מיני מקומות, שהמומחה הגדול ביותר לשיטה הזו הוא זמביש. גישה שניה אומרת שהעיקר הוא לחתור להכרעה ולכן מה שבונים זה לא רק בתים, בונים תודעת מאבק כדי לחתור למנהיגות, גישה שמיוצגת בעיקר ע"י הרב יצחק גינזבורג", אומר אופן.

"ההליכה באמצע כדוגמת הגישה שמייצג הרב מלמד, מנסה להרויח משני הקצוות אבל יש לה אפשרות גם להפסיד משתי הקצוות", אומר אופן.

"מה שקרה עכשיו זה רווח במובן של תוספת בנייה בבית אל אבל הפסד בתודעת האנשים. ברגע שאנשים מסדרים את הבעיות שלהם מול הממסד לבד תוך הסתכלות על כל מאבק כעל סוגיה מקומית, אין התאגדות של ציבור שנאבק, מה שמצמצם את כמות האנשים שחשים שייכות למאבק".

אופן מציין כי הגעה להסכם מצד אנשי בית אל עלולה להכריע גם מקומות אחרים. "אם בארזים נפלה שלהבת, אם מי שהרים את דגל המאבק של "לאחוז את השור בקרניו", מעדיף את הרווח המקומי על פני האינטרס והמאבק הכללי אז התחושה של האנשים היא שבאמת ראוי לכל אחד לנהוג כך", אומר אופן. "אם בית אל הגדולה והרב זלמן, ירדה מהמאבק, מי אני הקטן גבעת אסף או עמונה שיוכל לקרוא לציבור אל הדגל?".

מפת האינטרסים של ההסכם

את ההסכם עצמו מנתח אופן לפי מה שהוא מכנה מפת האינטרסים. "אפשר להסתכל ולראות איפה האינטרסים, על מה המאבקים? על כמות יחידות הדיור ועל המיקום שלהן".

"לממשלה חשובים שני דברים, האחד הוא לקיים את פסיקת בג"ץ כדי לשמר את המבנה השלטוני הקיים. הדבר השני הוא שלא להגיע למריבה, אפילו  עם יצטרכו לשלם מחיר גבוה בבנייה נוספת. מריבה גדולה שומטת את הכח שמקבלת הממשלה מהציבור על רקע המצב הבטחוני מדיני ולכן, ככל שאתה רואה שהם משלמים יותר כך זה כנראה חשוב יותר".

"אם היו בונים באריאל זה היה פחות מהותי מאשר בבית אל", אומר אופן, "אבל אם היו בונים בהר ברכה 300 יחידות דיור זה היה הרבה יותר משמעותי. אם היו נותנים תמורת מגרון יחידות דיור לא באדם אלא בגב ההר? זה היה משהו משמעותי".

לדבריו של אופן, הויכוח שעכשיו בעיצומו הוא על המרחבים הפתוחים - מי תופס את השטח.

"בהסכם הזה מדברים על 300 יחידות בבית אל אבל זה בסה"כ 8 דונם בצמוד לישוב, שיבנו עליהם מגדלים גבוהים".

"כששומטים את השטיח מתחת המאבקים, פותחים פתח להרס של המאחזים שהם עתודות הקרקע של הישובים", אומר אופן. "מדובר בשטחים ששוים בעתיד לא מאות יחידות דיור ולא אלפי יחידות דיור, אלא עשרות אלפי יחידות דיור", אומר אופן שעובד בעשרים השנים האחרונות כרצף - פועל בנין בישובים.

אופן טוען כי "כי אם מתיישרים לפי האג'נדה המשפטית, תתכן הריסה של כל מה שחורג מדו"ח טליה ששון, שפירושו להפסיד עתודות קרקע של עשרות אלפי יחידות דיור. באופן עקרוני ישובים קיימים יוכלו בעתיד לבנות בנייה רוויה לגובה, אולם עתודות הקרקע שעליהן המאחזים כבר ימסרו לערבים".

"שלום עכשיו היום היא כת שמייצגת בקושי את מרצ. למה? כי הדיבור של החזרת המתנחלים לקו הירוק ופירוק כל ההתנחלויות זה משהו הזוי וכולם כבר מאחוריו.

אבל מה בנוגע לערבים או למדינה פלסטינית? יש אחדות דעים שמה שכבר נטוע חזק בשטח לא ישתנה. בימין הקיצוני ובשמאל הקיצוני עוד חושבים שאפשר לשנות את השטח אבל במרכז חושבים שרק מה שלא עובדה מוצקה הוא נזיל ואפשרי לשינוי", אומר אופן.

"לכן מפות האינטרסים שזמביש מרויח בהם הן לא במקומות הללו אלא בגושים. אמנם בהסכם האולפנה, בית אל הרויחו יותר כי זה יחידות דיור בבית אל שזה מקום יחסית משמעותי, אבל במקרה הזה שלא מדובר בעתודות קרקע אלא בשמונה דונם, זה זניח ביחס לצריבה של דעת הקהל לכניעה במאבקים  - ויצירת הרגשה של כי חזק הוא ממנו", אומר אופן.