דודו בן נתן ידע שנים רבות שהוא לא הולך להתגייס לצה"ל. 'זה לא קשור דווקא לגירוש', הוא מסביר, 'זה בעיקר קשור לזה שבעיני הצבא חיילים אינם חפים מפשע, וערבים שמחפים על פשע - כן נחשבים חפים מפשע. אם כך - עדיף לי לא להתגייס לצבא הזה, ובכך להוזיל את חיי'. לשמחתו - לשכת הגיוס שכחה ממנו לכמה שנים, והוא כבר חשב שהסיפור הזה מאחוריו. שוטר שעצר את רכבו וביקש תעודות לביקורת גילה במסוף שדודו מבוקש על עריקות. ההסברים לא עזרו, ודודו בילה שבוע בכלא 4. 'לא נורא', הוא אומר, 'אפשר ללמוד, אפשר להתפלל, ואפשר לפגוש עוד יהודים שהבינו מה שווה המערכת הזו'. אחר כך הוא נקרא לבקו"ם, להתגייס. ההפתעה הראשונה היתה שבאורח פלא - בכל מקום בו דודו היה הופצו באופן אנונימי לחלוטין (כמובן!) דפים הקוראים לחיילים להילחם כראוי, ולהיזהר מהפרקליטות הצבאית שרודפת אותם. בנוסף - דודו דאג להבהיר את עמדתו הפשוטה: 'אני לא רוצה להיות בצבא שלכם. אם תגייסו אותי בכח - אעשה כל מה שאפשר כדי להילחם באויבי ישראל, לפי מוסר המלחמה האמיתי - לפי תורת ישראל'. באיזשהו שלב דודו נשאל על ידי קצינים חמורי סבר: 'מה תעשה אם נגייס אותך?'. דודו לבש מבע חמור סבר של קצין עוד יותר בכיר, וענה: 'חסוי!'. 'למה חסוי?', הם שאלו. 'יש סיבות חסויות לחיסיון', הוא ענה, 'אבל סיבה אחת פשוטה: אם אגלה לכם - אתם פשוט תפריעו לי לעשות את זה'. הצבא הבין שחייל נמרץ ושמח כזה, שמסתובב ברחבי הבקו"ם עם מדים מרושלים ועליהם ציצית צמר גדולה, עלול לגרום לשאלות פנימיות קשות לחיילים שאיתם יבוא במגע. זה כבר התחיל: דודו ניהל שיחות ארוכות עם חיילים, והסביר להם מה מטרת הצבא, ולמה הצבא היום חשוד לעסוק במטרות אחרות לגמרי. היה אפילו עימות מילולי עם מפקד לשכת גיוס תל השומר, שלא הבין מה עושה שם החייל הנחמד הזה, וניסה להבין מי נגד מי. 'העימות', מדגיש דודו, 'היה חד כיווני: אני שמחתי, הוא כעס...'. בחלוף זמן מה קיבל דודו את תעודת הפטור. ומה עכשיו? 'עכשיו אני מגוייס לצבא האמיתי, ליהודים הקדושים שמגנים על ארץ ישראל. אני איתם'!
