"מי שגרם לזרם המסתננים להתגבר עד שיהפוך לבעיה קיומית עימה אנחנו מתמודדים היום, זו המדינה עצמה", אומר לקול היהודי דוד בלום, סמנכ"ל ברשת מלונות ישרוטל, ומספר כיצד פנו הרשויות לאיחוד המלונאים בבקשה שיעסיקו את המסתננים. "מספר חודשים לאחר מכן הטפטוף הפך לשיטפון".
בימים האחרונים, לאחר יותר מעשור בו שוטפים גלי המסתננים את ישראל בקצב הולך וגובר, נצפו שוטרים התרים אחר מסתננים מדרום סודן במטרה להשיב אותם הביתה. הצעד הראשוני עדיין רחוק מלהתמודד עם התופעה שהפכה למכת מדינה, ואולי זה הזמן להיזכר איך הכל התחיל.
"מי שגרם לזרם המסתננים להתגבר עד שיהפוך לבעיה קיומית עימה אנחנו מתמודדים היום, זו המדינה עצמה", אומר בראיון לקול היהודי דוד בלום, סמנכ"ל משאבי אנוש ברשת מלונות ישרוטל, וחבר התאחדות המלונות באילת. בלום, תושב אילת כיובל שנים, מכיר את הנושא מקרוב. "יש לי הוכחה מאוד פשוטה. המכסות לעובדים הזרים הסתיימו בדצמבר 2006, ארבעה חודשים אחר כך, הטפטוף הפך לשיטפון. מעשרות בחודש זה הפך לאט לאט למספרים שאנחנו מכירים היום".
\
צה"ל הניף דגל לבן
בשביל להבין למה מתכוון בלום, צריך לחזור מספר שנים אחורה.
פעמיים הכריזה מדינת ישראל על מבצע בשם 'מבצע עובדה' - לכיבוש דרום הנגב. מבצע עובדה הראשון, בשלהי מלחמת העצמאות נחל נצחון מסחרר, משום שלא נהרג בו אף לא חייל יהודי אחד. תמונת הנצחון המפורסמת בה מונף דגל הדיו באום רשרש - היא אילת, על ידי אברהם אדן ('ברן') הפכה לסמל המבצע, ולאחת מהתמונות היותר מפורסמות שנצרבו בקולקטיב הישראלי.
57 שנים לאחר מכן, בשנת התשס"ו 2006, הכריזה הכנסת על 'מבצע עובדה' נוסף, שנועד לצמצם את כמות העובדים הזרים בעיר אילת. באותם ימים, כ1500 עובדים זרים שהגיעו ארצה ברישיון, הועסקו במלונותיה של העיר אילת בעבודות חצרנות, חדרנות ומטבח. מיעוטם, היו פליטים שנמלטו מדארפור, בה השתוללה מלחמה קשה.
ועדת הכנסת לבעיית העובדים הזרים, הציעה תמריצים נדיבים לעובדים ישראלים שישתלבו בענף המלונאות. הקריצה הברורה למבצע ההרואי מימי קום המדינה לא הותירה מקום לספקות. הכנסת קבעה כי צריך לסגור את הברז. מכסות העובדים הזרים קוצצו כמעט במלואן.
חבר הכנסת רן כהן מסיעת מרץ, שכיהן כיו"ר הוועדה המיוחדת לבעיית העובדים הזרים, מיהר במה שנראה כיהירות ישראלית אופיינית, להכתיר את מבצע עובדה כהצלחה. "שירות התעסוקה ראוי לשבח על הצלחת מבצע ”עובדה"", אמר כהן בשלהי 2007, "לא יוחזרו עובדים זרים לאילת". כהן לא ידע, או לא רצה לדעת את המציאות לאשורה.
\
אולם מסתבר כי המבצע והעובדה הסתיימו בסימן שאלה גדול. באופן יחסי, מעט מאוד עובדים יהודים הצליחו להשתלב בהצלחה בעבודות האחזקה והניקיון. התמריצים הנדיבים בצורת מענק התמדה על סך 12,000 ₪, הנחה בשכר דירה ומענק ללימודים, לא גרמו לשינוי המיוחל. גם הערבים הישראלים לא עברו לאילת בהמוניהם, ובתי המלון סבלו ממצוקה חריפה של ידיים עובדות בענף הניקיון והשירות.
במקביל, התמודדה ישראל עם תופעת ההסתננות שהחלה עוד בעשור הקודם, אך התרחבה במידה ניכרת בשנת התשס"ה. בתחילה, כלא צה"ל את המסתננים, חלק נכבד מתוכם מוסלמים ואף אזרחי מדינת אויב, במתקני מעצר בדרום הארץ במשך כשנתיים, בהתאם לחוק המיושן למניעת הסתננות שחוקק בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל.
בשונה מקודמו - במבצע עובדה השני, צה"ל הניף דווקא דגל לבן.
לאחר שנתיים בהם התמלאו מתקני הכליאה, פנה גורם פוליטי בכיר שבלום סירב לנקוב בשמו, אל התאחדות המלונות באילת, בבקשה לשמש עבור המסתננים כחלופת מעצר, מאחר ולצה"ל לא נותרו מקומות כליאה עבורם. אלוף פיקוד הדרום דאז, יואב גלנט, חתם ביד קלה על צו המתיר את שחרור המסתננים לחלופת מעצר בעבודה במלונות ששיוועו דווקא אז לידיים עובדות.
\
"אני עצמי חתמתי על מאות ואולי על אלפי חלופות מעצר", אומר בלום. "זה התחיל מוסדר ועם אישורים. המסתננים שהגיעו ושוחררו אחרי שנתיים, הודיעו לחבריהם במצרים שיש עבודה והיתר היסטוריה. כבר זמן ממושך שצה"ל מוביל אותם באוטובוסים לאילת, באר שבע וגם לתל אביב".
"ארגוני הסיוע – מטעים את הציבור"
בלום לא בא בטענות לצה"ל, שלדבריו פועל בהומאניות כפי שראוי לנהוג. "נכון להיום, זה לא התפקיד של צה"ל. אני גם לא רוצה לבטל את הערכים ההומאניים שמניפים ארגוני הסיוע, אך אני לא קונה את הטענות שכולם פליטים מסכנים. מי שאומר כך פשוט מטעה. אני זה שמעסיק אותם. הראשונים היו פליטים מדארפור, אך המסה של היום היא מהגרי עבודה. אפילו אם כולם היו פליטים, אין מקום לקליטה בלתי מוגבלת".
בלום מזכיר כי ארגוני הסיוע למסתננים טוענים כי כל מהגר משלם אלפי דולרים על מנת להגיע לארץ המובטחת. "אם לאדם יש אלפי דולרים כדי להגיע לפה, הוא עושה את זה כי הוא מצפה להחזיר את ההשקעה הזו ועוד להרוויח. זו הגירת עבודה קלאסית".
הצבעת על הממשלה כאחראית לתופעה, ועל צה"ל כמי שביצע את המדיניות הזו. האם אתם כמלונאים שמעסיקים את אותם מסתננים לא נושאים גם בנטל האחריות ?
"אם היינו מקבלים חזרה את התקנים שהיו לנו בעבר לעובדים זרים, שנשארים פה באופן מבוקר ולא באים להשתקע פה, לא היה נוצר כזה ביקוש, והמלונות לא היו נאלצים להעסיק מהגרי עבודה באופן בלתי חוקי", הודף בלום את הטענות.
\
דבריך על העובדים המורשים, עומדים בסתירה לנתוני רשות ההגירה המלמדים על 15000 עובדים זרים שנשארו בארץ עם תום הרישיון, ועוד כ90000 שהגיעו כתיירים ונשארו.
"לישראל אין מדיניות הגירה מוסדרת עם מערכת אכיפה תואמת, וממילא זה יוצר בעיות גם בנתונים שציינת. אין סיבה שלא ננהג כמו שוויץ וצרפת למשל שכולאות את מי שמסתנן לשטחן. צריך לעצור את הברז, ולסגור את הגבול במהירות. מי שמסתנן לארץ צריך להכלא, בתנאים אנושיים על פי כל האמנות הבינלאומיות, אך יש לבטל את הסיבות שבגללן באים לפה".
בלום סבור שבסופו של דבר, תיאלץ ישראל להשאיר חלק מהמסתננים. "יש לעשות כל מאמץ להוציא את מי שאפשר, כמו למדינות דרום סודאן ואריתריאה. במדינות הכי נאורות לא אוהבים לקבל את הזרים באופן של טמיעה. זה טבע האדם, ויש גם דחף גזעני לפעמים. מאידך, יש לזכור שבעולם יש כיום כ157 מיליון מהגרים בעיקר מהעולם השלישי. כל מדינה מערבית ומפותחת מתמודדת עם הסוגיה, וגם אנחנו. נרצה או לא נרצה".
