ספר חדש על הרב אליהו זצ"ל - הסיפורים שלא סופרו

לקראת יום השנה לפטירתו של הגאון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, הוציא הרב אריאל לוי מחברון ספר ובו סיפורים על הרב. הרב אריאל, כיום תושב חברון, גדל בשכנות לרב אליהו והיה מקורב אליו מאוד. עיון קצר בספר מלמד על סיפורים יחודיים מאוד שמעטים יודעים עליהם וכפי הנראה רבים סירבו להעלותם על כתב או להתייחס אליהם.
 
[caption id="attachment_10981" align="alignleft" width="100%" caption="הרב מרדכי אליהו זצ"ל "]
מלבד הסיפורים המאלפים על הענווה, הגאונות בתורה בנגלה ובנסתר, המופתים הרבים ועוד סיפורים שכולנו שמענו על הרב אליהו זצ"ל, ישנו דגש רב בספר הנקרא בשם "פרשת גדולת מרדכי", על סיפורים המלמדים שהרב אליהו לא שתק על כבוד ישראל, כבודן וצניעותן של בנות ישראל, ולא פחד להשמיע את דבריו במה שנוגע למאבק על ארץ ישראל.
תפסנו את הרב אריאל לוי לשיחה על החיים בצילו של הרב, על כתיבת הספר וגם על מה שעדיין לא נכתב אפילו בספר הזה.
למה החלטת לכתוב את הספר? יצאו הרבה ספרים על הרב ונכתבו הרבה סיפורים מכל הסוגים.
"אני שמתי דגש על הרושם של החיים שהיו לי בצד הרב" פותח הרב אריאל. "כתבתי בהקדמה של הספר, על דבריו המופלאים של רש"י שאומר "קשה סילוקן של חכמים כפליים מחורבן בית המקדש".
במשך שנים הקב"ה נתן לי מתנה. זכיתי להיצמד לרב. כשגדלנו בקרית משה היינו צמודים לרב הרבה מאוד.היינו הולכים הרבה לשיעורים שלו ומנצלים כל  רגע שאפשר לשהות במחיצתו וזה היה אור גדול מאוד. עכשיו כשהאור הגדול הזה נסתלק מאיתנו חשוב לי לשמר מה שהאיר לנו בנפש. אני ניסיתי לשמר רשמים שהיו לי מהרב. דרך אגב החומר שיצא זה רק עשירית ממה שכתוב אצלי, בפוטנציאל יש הרבה יותר מזה."
"אני חושב שהרבה פעמים אנשים עלולים לטעות כששמים דגש על מופתים שצדיקים עשו" אומר הרב אריאל. "עיקר ההארה זה הדעת שצדיקים רצו להכניס בנו, בעיקר בדור הזה שאנחנו חיים עם הרבה השפעה של מדיה וטכנולוגיה ותקשורת. העולם החיצוני כל כך משפיע עלינו והתאוות מבלבלות אותנו מאוד, והצדיקים, הם מיישרים אותנו. הרב היה צדיק מהדורות הקודמים והיווה מאין גשר בין הצדיקים אותם זכה לשמש בדורות הקודמים, לבין הדור שלנו. הוא לא הסתגר רק בתורה המצומצמת  והגלותית. הרב ידע גם לפרוץ הלאה ולהתאים לדורינו".
"לצערינו הרבה פעמים התורה מצטיירת, גם אצל ענקי עולם שאנחנו עפר לרגליהם, כמשהו הקשור רק לתחום החיים האישי" אומר הרב אריאל.
"במשך השנים שזכינו להיות ליד הרב ראינו שהוא לא מתייחס רק לסוגיות בהלכות שבת והלכות ברכות, אלא גם בעניינים של ארץ ישראל וכבוד ישראל. לכן חשוב לי לחדד את הנקודות האלו. קצת מתוך הים הגדול של ביטויים ששמענו מהרב, קצת מהקצת העליתי על הכתב. אלו דברים שאם הם לא יכתבו הם בגדר של מת מצוה וח"ו עלולים להישכח ולכן צריך לשנן אותם."
במה התבטא הקשר שלך אל הרב?
"אנחנו עברנו לגור בשכנות לרב כשהייתי ילד בן 9. הרב היה אז רב ראשי לישראל. כשהגענו" נזכר הרב אריאל, "בדיוק נוסד בית הכנסת של הרב ומכרו מקומות. אבא שלי קנה מקומות מול הרב וזכיתי להיצמד אליו".
"היינו מלווים את הרב לפני התפילה ואחרי התפילה. זה היה כמו טיול בארבעה חלקי שולחן ערוך ובגמרא. כולם שואלים את הרב שאלות והרב עונה. זה היה לימוד גדול".
הרב אריאל מתלבט האם לספר לי איזה פרט סודי. אני מסתקרן  ולבסוף הוא מסכים לספר. "עברו הרבה שנים אז אפשר לספר" , הוא אומר בחיוך "היתה לנו רשת מודיעין שפיתחנו. לאבא של חבר שלי היתה גישה ליומן של הרב. אז היינו יודעים לאן הרב נוסע והיינו מחכים לרב בכל מקום...
במשך שנים זכינו לסכם כל שיעור בכתב וכל שאלה היינו שואלים אותו וממש מתבטלים אליו והולכים אחריו ימים ולילות."
קשר מיוחד שהיה בין הרב אליהו זצ"ל לרב אריאל היה השירה. מגיל צעיר זכה הרב אריאל לשיר לפני הרב בכל הזדמנות. בשמחת תורה מדי שנה ושנה, אך גם בבית החולים הרב זצ"ל ביקש מהרב אריאל לשיר שוב ושוב ולשמח אותו.
"מעשה שהיה ובשבת שבע הברכות לרבי אברהם בן שושן חיכית לפני תפילת ותיקין ליציאת הרב מביתו. כשיצא הרב הביט בי ואמר "אתה מחברון ואחיך מנצרים. אהוד ברק (שהיה אז ראש ממשלה) זמם לתת את מערת המכפלה לשלטון הערבים. לפני שיצא לחו"ל ביקש הסכמה לתכניתו מאישיות תורנית מסוימת (הרב נקט בשמה) ואותה אישיות הסכימה. אנשי חברון חכמים, מה עשו? צלצלו לי ואמרו כך וכך המצב. אני מה אעשה? ידעתי שבאותו שבוע אהיה בכנס בנהריה שבו יהיו פלוני ואלמוני (הרב נקט בשמם). פלוני, אני, מכיר אותו, את השטויות שהוא חושב –לא אומר. אבל השני? ככה להסכים על מסירת מערת המכפלה לגויים? פניתי לפלוני ואמרתי לו: "אם ימשיך לומר כך, אעזוב את העיסוקים שלי ואלחם בו כל ימי חיי!" (מתוך הספר)
אתה מביא הרבה סיפורים שמהם רואים שהרב כאב את כבוד ישראל ולא עשה חשבונות לאף אחד כולל שרים ורבנים. למשל הרב אמר שצריך להגיד לרב אחד שנפגש עם ראשי החמאס כשהוא עטור בתפילין, שהתפלין שלו, עליהן נאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", פסולות כיון שלא הטיל מורא על האויב אלא נפגש איתו כאילו הוא ידיד.
"הרב היה מאוד מדוד ולא עשה סתם דברים מהלב" מסביר הרב אריאל "אבל בזמנים שהוא ראה לנכון לפי הראיה שלו אז הוא לא עשה חשבון. למשל בסוגיא של האסירים הלאומיים, הלימוד שהיה לי ממנו היה לימוד מאוד מופלא. הרב היה שומר על הזמן שלו ולא מבזבז דקה. פעם אחת הלכנו עם הרב ושאלו אותו שאלות בהלכה. פתאום הוא הפסיק לענות והחל לספר על זנגי (שמואל מידד מקים עמותת "חננו" א.ג) ועל השבח שלו וכמה שהוא מוסר את הנפש על האסירים".
"זה היה לימוד" אומר הרב אריאל "אתה באמצע יורה דעה וחושן משפט. מה אתה מתחיל לספר סיפורים על זנגי הצדיק שמשקיע את כולו למען אסירי ציון? אלא שאתה רואה אכפתיות למען כבוד ישראל, למען היהודים שמוסרים נפשם על הארץ הקדושה והאכפתיות הזאת היא  לימוד מה זה צדיקים ומה זה גדולי תורה".
"ראינו שהרב התבטא בענייני ארץ ישראל ביטויים חריפים שאין כדוגמתם, למרות שבדרך כלל היה שומר על הלשון שלו בתכלית השמירה. כשאתה נמצא לצידו של אדם גדול, המאור הגדול של התורה, ואתה יודע כמה הוא נזהר בכל לב ונפש ואתה יודע כמה הוא מכבד כל יהודי. ופתאום אתה שומע ביטויים חריפים כל כך בעניין של ארץ ישראל, אז אתה יודע שהדבר הזה הוא חינוך, ואת החינוך הזה חייבים ללמוד כמו שאנחנו לומדים סוגיות בבית יוסף או כל סוגיה של התורה".
הרב כידוע ישב בצעירותו בכלא. במשפט הרב נאם בצורה חריפה ביותר. מה נראה לך קרה במהלך השנים? איפה הקנאות של הרב?
"הרב באמת היה קנאי מאוד בצעירותו. מה שנראה לי" אומר הרב לוי, "זה שאחרי התקופה של הכלא הרב נקט בדרך אחרת, הוא ניסה לחבר את התורה לעם ישראל.  אני חושב לפי התובנות שלי שאת הקנאות הרב החביא בתוכו. הרי הרב קינא לכל דבר שבקדושה חזק מאוד אבל הוא רצה להשקיע כמה שיותר בעם ישראל, בדרך שתחבר את התורה אליהם. הוא ידע לשלב את זה בחכמה מופלאה. וזה גם נושא להרחיב עליו את הדיבור. כי לא שמעת אותו יוצא בקול רם ואומר תעשו כך וכך. הרב היה מחושב מאוד אבל הקנאות לא עזבה אותו".
 
 
"לטחון את העצמות"
"בליל שבת "חיי שרה" שנת תשס"ח בירושלים, לאחר התפילה התלווינו לרב ובאמצע הדרך סיפרו לו על ערבים שהציקו לבנות ישראל. הרב נעמד ואמר: "ערבי שרק חושב לגעת ביהודיה צריך לא רק לשבור לו את העצמות אלא לטחון אותן!" וכך הראה בתנועת דיו הקדושות כעין טחינה." (מתוך הספר)
"באופן כללי בעניין קדושת ישראל ממה שספגתי זה נגע לליבו של הרב מאוד. הרב היה אומר בשיעורים שלו הרבה פעמים ומזהיר שוב ושוב לא לקנות מגויים אלה לקנות רק מיהודים, כדי לקיים "וחי אחיך עמך", והיה מדגיש את זה מאוד".
"היו שתי פעמים בחיים שלי שהרב צעק עלי. אחת הפעמים היתה כשלמדנו הלכות חלב עכו"ם שם הגמרא אומרת שאסרו חלב גוים, שמא יערבב בו הגוי חלב גמלים. הרב ישראל שליסל ראש כולל "אור שלמה" בחברון אמר לי שהיום יש מחלבות ענקיות עם רפתות של אלפי פרות אז למה שיהיה אסור?
שאלתי את הרב והרב ממש צעק עלי. זה היה מפחיד. הרב אמר לי, "למה אסרו חלב גויים ובישולי גויים? בגלל איסור חתנות!. תראה את כל ההתבוללות שיש בצרפת זה בגלל שלא נזהרים בחלב גויים!".
"פעם הלכנו עם הרב בצפת והרב אמר בהלצה שאליקים רובנישטיין גם שומע את השיעורים בלווין. 'הוא שמע שאמרתי לא לקנות מערבים אז הוא כתב לי מכתב שאסור לי לדבר ככה'...
כשהלכנו איתו, ראיתי איזה כאב עצום יש לו על התופעה הנוראה הזאת שפוגעים בבנות ישראל".
"הרב היה גם נגד שירות לאומי לבנות" מספר הרב אריאל. "הרב אמר שהבנות הן בלי השגחה ועלולים לפגוע בהן. פעם אחותי שלחה אותי לשאול את הרב על שירות לאומי. הרב הצביע על דירה של בנות שירות בשכונה ושאל "מי משגיח עליהם? יכולה להיות פרצה בענייני צניעות, ובמיוחד בבתי החולים שם הגויים מפתים אותן ויש סיפורים נוראיים".
הרב היה מעוניין שתספרו את הסיפורים האלו? אחרי הכל מדובר בסיפורים לא פשוטים.
הרב אריאל מבין את השאלה היטב. "כל סיפור שכתבתי" הוא אומר  "היה לאחר התייעצות עם רבנים מגדולי תלמידי הרב שהיו דבוקים לרב מאוד מאוד". "יש סיפורים הרבה הרבה יותר חריפים ממה שאנחנו יכולים לשער. חלקם אפילו לא העזתי להעלות על הכתב".
"הלואי שהייתי יכול לפרסם את הכל " אומר הרב אריאל. "אני עוד מתלבט ויכול להיות שבחלקים הבאים נפרסם, אבל זה יכול לעורר סערה גדולה מאוד. בנוסף יש גם ביטויים חריפים מאוד של הרב כלפי תלמידי חכמים  גדולים ואני מפחד להתעסק איתם. היו כמה סיפורים שממש הזהירו אותי שאני חייב להוציא מהדפוס".
הרב אריאל מספר לי סיפור שיצא ברגע האחרון. הוא מזהיר אותי לא לפרסם את הסיפור.
"זה סיפור שישבו עלי ולחצו אותי לא לפרסם את זה וברגע האחרון הוצאתי את זה מהדפוס" אומר הרב אריאל.
כשהוא מסיים אני מבין מדוע לחצו עליו.
מדובר בסיפור שיכול לעורר סערה רבתי במדינה, ואינני מגזים. וזה כאמור סיפור שכמעט הודפס. ישנם סיפורים שאפילו הרב אריאל בעצמו לא העז לכתוב.
"הרב מעולם לא התפשר. פעם יצאנו עם הרב מבית הכנסת ועמדה שם אישה ומיררה בבכי. מישהוא הביא ממנה פתק וניגש לרב. פתאום שמעתי את הרב אומר בתקיפות: "שתבכה לפני שעושה עבירות. לא שתעשה עבירות ותבוא לבכות". (מתוך הספר)
זה סיפור שנגע בי מאוד, אני אומר לרב אריאל. בדרך כלל בסיפורי צדיקים הכל טוב ונחמד ויפה. ופה יש סיפור שהרב תקיף מאוד למרות שזאת אישה מסכנה כביכול.
"באמת זה סיפור שמראה את חוסר הפשרנות של הרב" אומר הרב אריאל. "לאורך השנים שהיינו על יד הרב ראינו דקדוק בהלכה על כל צעד ושעל. הרב היה מחמיר מאוד. לדוגמא כשהרב היה מדבר על בישולי גויים או חלב עכו"ם. גם בהלכות פסח היו לרב חומרות עצומות. זו הגדלות שמצד אחד אתה רואה כאלו חומרות ומצד שני כזו שמחת חיים וכזו אהבת הבריות וכזו אהבת ישראל.
הרבה פעמים אמרו לי "הרב אליהו מחמיר" אבל אני לא הבנתי מה אומרים לי כי ראיתי בן אדם שמח. כל חומרה היתה משמחת אותו. התורה היתה חיה בתוכו, ממש "ותורתך בתוך מעי".
כבוד הזולת
הספר מוקדש לעילוי נשמת בן יוסף לבנת (בניו) הי"ד ור' איל נוקד זצ"ל, ששניהם היו מקושרים בכל מאודם לצדיקים.
בספר מביא הרב אריאל סיפור על בן יוסף לבנת הי"ד ממנו ניתן ללמוד על גדלות הנפש של הרב ועל המחשבה שלו על כל אחד ואחד.
"פעם הגיע בן יוסף הי"ד לתפילת שחרית ב"היכל יעקב" ובנו הקטן איתו ועמד בתפילה סמוך לרב זצ"ל. בתפילת שמונה עשרה הילד הרעיש מעט ובן יוסף הרים אותו על ידיו. לאחר התפילה מסר הרב את שיעורו הקצר בבן איש חי. בדיוק בו ביום לימד הלכה שאסור להרים בידיו שום דבר בתפילת שמונה עשרה כדי להיות מרוכז כולו בתפילה. בן יוסף שמע והתבייש ואז פנה אליו הרב ואמר לו: "אבל אתה, מה שהרמת את הילד בתפילה, עשית זאת כדי שלא יפריע לאחרים להתרכז בתפילה וטוב עשית". (מתוך הספר)
קבלה בהכנעה - בשמחה
"עוד דבר פלא ראינו אצל הרב" ממשיך הרב אריאל "שהוא קיבל את הדרך בה ה' מנהל את העולם, בהכנעה גמורה בלי לשאול שאלות על ה' יתברך. בן אדם יכול להגיד, 'כל החיים שלי למדתי תורה, מסרתי את הנפש על עם ישראל. למה מגיע לי כזה סבל?'
אי אפשר לדמיין  את הסבל שהרב עבר בשנים האחרונות.
זה היה דבר פלא גם בזמן המחלה, הרב היה משקיע בשמחה ובשירים. גם בתשעה חודשים שהרב היה בבית בכסא גלגלים, היו שעות על גבי שעות של ריקודים. מוצאי שבת אחד" הוא מספר "הגענו לבית של הרב והרב מסמן לי ביד לרקוד ולרקוד. רקדתי ורקדתי והתעייפתי אבל הרב לא נתן לי מנוחה. שלושת רבעי שעה ריקודים ואחרי זה הרב סימן לי עוד לרקוד ועוד לשיר ועוד לרקוד.
זה היה פלא ממש כי הרב ידע בדיוק מה המצב שלו ושעוד מעט הוא עובר לעולם האמת אבל הוא רצה להכניס חיות ושמחה וללמד שכל עבודת ה' זה רק בשמחה".
כל מגמת פניו היתה לתת הרגשה טובה לזולת ולשמח את האחרים. לכל אורך הדרך ראינו אצלו את היחס לשבורי לב. פעם זכיתי ללוות את הרב לברית. בדרך הרב אומר לי שהשבוע הוא היה בביקור בית חולים לחולי נפש. הרב אמר לי "תשעים אחוז מהם, אם היו נותנים לי אותם הייתי מרפא אותם לגמרי".
"גם בעניינים האלו של א"י, היו לי פעמים שמאוד הצטערתי, כמעט עד לשגעון. אתה רואה איך המשטרה רודפת יהודים שרוצים את שלימות הארץ. וזה כ"כ כואב, הפינויים וגוש קטיף וכל מה שקורה.
הרב עשה תפילות בכותל ובמערת המכפלה ולפעמים הייתי כל כך עצוב ומדוכדך. אבל איך שהיתה מסתיימת התפילה הרב מיד היה מורה לשיר ולשמוח. גם ברגעים של צער הרב היה מעביר מסר של "אתה עשית את שלך עכשיו אתה בידיים של ה' ותהיה עם זה בשמחה. אל תהיה מדוכא כי ה' לא מתנהל לפי התכתיבים שלך".
"לכן צריך לחדד את הדעת שהצדיק הזה השאיר בעולם ולעבוד את ה' בשמחה" מסיים הרב אריאל.
 
להזמנות של הספר "פרשת גדולת מרדכי" – 029962772