קלמן ליבסקינד: "ערבים זורקים עליכם אבנים? כנסו בהם - רק אל תזמינו משטרה"

לפני שנה ערבים זרקו אבנים על רכבו של קלמן ליבסקינד. בבלוג שלו במעריב הוא כותב: "טעות אחת גדולה עשיתי בסיפור הזה. חייגתי 100. מקורבן, שמחבלים ערבים פוצצו לו את הרכב באבנים, הפכתי לחשוד באיומים בנשק. חברים אמרו לי: 'בוא נביא את כל המושב ונפרק אותם', ואני התנגדתי. אבל טעיתי".

אני יודע. ערבים שזורקים אבנים על יהודים זה לא סיפור. אם האבן לא מפצחת למישהו את הראש היא לא תקבל אינץ' בעיתון. ככה זה. סיסמה מטופשת שצעירי "תג מחיר" מרססים על קיר זה "טרור" שפותח מהדורות.

תושבי גוש עציון יכולים לספוג פגיעות כל יום ולהיפצע אחת לכמה ימים, ובתל אביב אף אחד לא יידע על זה. ואז, כשפעם בכמה זמן אבן מצליחה להרוג אב ובנו, ע"ע פלמר, פותחת המגישה את המהדורה בהצהרה לפיה הטרור חזר "אחרי תקופה ארוכה של שקט יחסי". אם אצלה שקט, כנראה אצל כולם שקט.

לפני שנה בדיוק סיפרתי לכם כאן על חוויה שעברתי כמה מאות מטרים מהבית שלי במושב גמזו, לב ליבו של הקו הירוק, כשחזרתי עם המשפחה מטיול של שושן פורים. שנייה לפני שהגענו לשער המושב תקפו אותנו צעירים ערבים באבנים. אבן אחת פגעה בשמשת הרכב של אשתי, ארבעים סנטימטר מראשו של הילד, ובנס לא ניפצה אותה. אבן אחרת פגעה ברכב שלי. אבנים נוספות פגעו לפנינו בכמה חברים.

כאזרח מאולף חייגתי באופן אינסטינקטיבי למשטרה. במקביל, החלו חברי המושב לנהור לתוך השטח כדי לנסות לאתר את המיידים. במרחק יריקה מהכביש מצאנו אותם יושבים בשאנטי סביב למדורה. כעשרים חבר'ה בגיל 18 לערך, צעירים מלוד, יחד עם כמה מדריכים מבוגרים יותר, עטויים גלביות, זקנים וכיפות גדולות. למשטרה הם סיפרו אחר כך שיצאו מהתפילה במסגד ויצאו לעשות על האש. כשהגיעה הניידת הצבענו על המפגע היחיד שאותו זיהינו בוודאות. שעה אחר כך הגענו, כל הנפגעים, לתחנת לוד כדי להגיש תלונה מסודרת. הערבים הגיעו גם הם, כדי לבדוק מה קורה עם החבר שלהם.

כעבור שלושה ימים קבלתי טלפון מאחד החוקרים. "התיק כבר הועבר לפרקליטות", בישר לי, "אנחנו חייבים אותך להשלמת חקירה קטנה". זה היה תרגיל חקירתי מבריק. ממש CSI. חצי שעה אחר כך, כשישבתי מולו, גיליתי שאני בכלל החשוד המרכזי בפרשה הזו.

מסתבר שאחד הערבים שהגיעו איתנו לתחנה בלילה ההוא, טען שמישהו מהיהודים שהגישו תלונה איים עליו בנשק. כששמעתי שהערבי סיפר על מישהו עם חולצה ורודה, נרגעתי. אני הייתי עם סווטשירט חום. אלא שאת המשטרה זה לא עניין. "בדקנו ומכל מי שאנחנו יודעים שהיה כאן, רק לך יש רישיון לאקדח", הסביר לי החוקר, "מה שאומר שאתה המאיים". בינגו. יש לנו פיצוח. לוגיקה חקירתית נפלאה. שעה שלמה היו איתנו השוטרים בשטח ואף ערבי לא זכר להגיד להם משהו על איומים. עכשיו כשהם ראו אותנו במשטרה הם נזכרו.

להגיד לכם שצחקתי? ממש לא. איומים בנשק? אני? מישהו נפל כאן על הראש? מהר מאד טרח חבר מהמשטרה להסביר לי שזו השיטה. כשאתה מגיש תלונה נגד החבר'ה האלה, הם מגישים באופן אוטומטי תלונה נגדית והנה אנחנו בתיקו. ראש בראש. לא תוקף וקורבן אלא חשוד מול חשוד.

שוטרת חמורת סבר צילמה אותי מכל זווית אפשרית ולקחה ממני טביעות אצבעות לצד עציר אזוק ברגליו, לפני ששוחררתי בערבות. מקורבן שמחבלים ערבים פוצצו לו את הרכב באבנים הפכתי לחשוד באיומים בנשק. שלום דומרני, ריקו שירזי ואני חולקים את אותו סעיף. הבחור שניסה להרוג לי את הילדים צוחק עלי כל הדרך למסגד.

חודש אחרי האירוע ההוא הבנתי שמה שמתחיל בתלונה מטומטמת חסרת בסיס נגדך, יכול להידרדר בקלות למחוזות לגמרי לא נעימים. זה היה כשקבלתי הודעה מפרקליטות מחוז המרכז לפיה יש לי 30 יום לפנות אל הפרקליטות ולשכנע אותה "מדוע להימנע מהגשת כתב אישום נגדך".

טלפנתי לפרקליטה. "הנכונות שלכם לשמוע מה יש לי לומר להגנתי נורא נחמדה", אמרתי לה, "העניין הוא שאין לי מושג ירוק מה יש בתיק הזה. אני אפילו לא יודע מי האיש שהתלונן. בהתחשב בנתונים האלה כל מה שאני יכול לומר לכם זה שאני חף מפשע ושמדובר בטירוף מערכות. שלא איימתי על איש. שאני הקרבן כאן. שעלי, על אשתי ועל הילדים שלי זרקו אבנים. שהבנות שלי מפחדות מאז לישון בלילה לבד בחדר. שגם אם הייתי שולף נשק הייתי יכול להסביר בקלות למה עשיתי את זה, אבל זה פשוט לא קרה. אין שום ערבי שראה אצלי אקדח". "תגיש בקשה לעיין בחומרי החקירה ונשקול". הגשתי.

מאז אני מסתובב עם החרב המתהפכת הזו מעל הראש. חשוד באיומים בנשק שלא היה, לא נברא ולא משל היה. תעודת יושר לא אוכל לקבל גם אם אבקש יפה, שהרי יש לי תיק פלילי. ועוד איזה תיק. ולפרקליטות, כנראה, יש הרבה דברים קודמים לטפל בהם לפני שיגיע תורי.

השבוע הסבירו לי במשרד המשפטים שמכיוון שהראיות בתיק שלי ושל המחבל הצעיר "שלובות זו בזו ולא ניתן להפרידן...יש לבצע מספר השלמות חקירה ובקרוב תושלם המלאכה". חרטא. לא מאמין להם. איזה השלמות חקירה צריך לעשות אחרי שנה? חיקורי דין בשבדיה? בדיקות די.אנ.איי? מה זה הקשקוש הזה? ראיות שלובות?

אני יודע שאני לא החשוד היחיד במדינת ישראל שהתיק שלו שוכב בפרקליטות אבל דווקא בגלל זה מדובר בשערורייה. שערורייה כפולה. פעם אחת משום שלא יכול להיות שהמדינה תחזיק כך אנשים תלויים באוויר, על תיק שיש בו אולי ארבעה עמודים ושההחלטה בו היא עניין של חמש דקות. פעם שנייה משום מה שהיא משדרת לזורקי האבנים. שום דבר לא לחוץ. שום דבר לא דחוף. אם בעקבות פגיעת האבן הייתי מתהפך לתעלה, כל משטרת לוד הייתה על הרגליים והפרקליטות הייתה מגישה את כתב האישום ביומיים. אם ההשגחה העליונה שמרה עליי, אז הפרקליטות מודיעה לי שלתיק אין "דחיפות מיוחדת".

טעות אחת גדולה עשיתי בסיפור הזה. חייגתי 100. חברים שהיו סביבי לעגו לי. מה אתה מצלצל למשטרה, אמרו לי. בוא נביא את כל המושב ונפרק אותם. התנגדתי. טעיתי. את השיעור שמערכת אכיפת החוק העבירה לי בסיפור הזה אני מציע גם לכם ללמוד: יש דברים שכדאי לטפל בהם לבד. בלי משטרה ובלי פרקליטות, בלי בג"צ ובלי בצלם.

מה אספר לילדים שלי כשאצטרך לשכור עורך דין ולהגן על עצמי כדי לא להיות מורשע באיומים בנשק? כן, אותם ילדים שישבו איתי במכונית וראו בעיניהם את הערבי הצעיר רוגם אותנו מטווח אפס. מה אספר לבת הגדולה שלי שעושה השנה בגרות באזרחות? שיש כאן מדינת חוק? שכשתגדל ותיתקל בבעיה שתפנה למשטרה? קדחת.

אנחנו בג'ונגל, ילדים שלי. ובג'ונגל החזק שורד. מרביצים לכם? תרביצו בחזרה. ערבים זורקים עליכם אבנים? כנסו בהם. דבר אחד תיזהרו שלא לעשות. את המשטרה ואת הפרקליטות שלא תעזו לערב. לעולם. הם לא בצד של החוק ולא בצד של הצדק.

הדברים נכתבו בבלוג של קלמן ליפסקינד באתר NRG

• קלמן ליבסקינד נתקל באינתיפאדה הערבית ובאדישות המשטרה
• אשר פלמר ובנו יונתן הי"ד נרצחו בידי ערבים שזרקו לעברם אבנים
• ניסה להגן על חייו ומצא עצמו בחקירה משטרתית
• ערבים יידו אבנים בגוש עציון ובשומרון
• שני פצועים יהודים ביום של 'טרור אבנים' בכבישי יו"ש
• תגובה לטרור הערבי? ערביה נפצעה מידוי אבנים בשומרון
• ק. ארבע: עימותים לאחר שערבים השליכו אבנים על רכב יהודי