לפני כעשרה חודשים פסקה שופטת בית משפט השלום, עירית כהן, כי המדינה תפצה את לוחמי כיתת הכוננות שנעצרו במעצר שווא. המדינה ערערה על ההחלטה. אנשי כיתת הכוננות הגישו עתירה שכנגד – מועד הדיון בשתי העתירות נקבע להיום.
הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים, השופטים זילברטל, יעקובי ובן אור, אמרו לבא כוחם של לוחמי כיתת הכוננות, עורך הדין רוזנבלט, כי בשל השביתה הם ממליצים על מחיקת שני הערעורים, או לחילופין דחיית הדיון בשני הערעורים עד תום שביתת הפרקליטות. לאחר התייעצות עם מרשיו, משך עורך הדין רוזנבלט את הערעור הנגדי שהגיש לערעור המדינה על פסיקת בית משפט השלום, ובכך נותרה החלטת בית משפט השלום על כנה, לפיה יפוצו לוחמי כיתת הכוננות ביצהר בחמישים אלף שקלים.
פרובוקציה משטרתית בשיתוף פרובוקטור ערבי
לפני כעשרה חודשים הסתיימה פרשת "שתיקת הכבשים" בפסיקת שופטת בית משפט השלום בירושלים, עירית כהן, לפיה יפוצו לוחמי כיתת הכוננות ביצהר בחמישים אלף שקלים. הפרשה התמשכה על פני שש שנים והחלה בפרובוקציה מתוכננת של יחידת הבילוש במשטרת אריאל, בפיקודו של פקד יעקב גולן.
בשנים האחרונות, פעל ביו"ש "צוות אכיפה מיוחד" נגד המתיישבים, שהוקם על ידי היועץ המשפטי לממשלה לפני כחמש עשרה שנה. לאחר דיונים בכנסת הוחלט לסגור את הצוות אך בפועל תפקודו נמשך תוך שימוש בשמות אחרים לפעילותו, גם כיום. בהתאם למדיניות הצוות המיוחד, נהגו שוטרי הבילוש באריאל לקיים סיורים תכופים ביצהר, על מנת "למשוך אש", ולבצע מעצרים אלימים לאחר מכן. יום אחד הצטרפו לרכבי הבילוש מספר כלי רכב השייכים ליחידת יס"מ ש"י, ועצרו לא רחוק מהמאחז "חוות השקד" בו עמד דיר עיזים קטן, בבעלותו של צעיר תושב היישוב, יוחנן מלאכי.
"מהניידת ירד ערבי פנה לעבר המאחז וכשהגיע לדיר קרא לעבר העיזים משהו לא ברור", סיפרו אז התושבים ("הוא זיהה אותן וקרא להן בשמן", אמר לפרוטוקול בית המשפט מאוחר יותר החוקר דשא). מאוחר יותר, פתח הערבי את שער הדיר, והחל לצעוד עם העיזים לעבר הכפר הערבי הסמוך.
הערבי, נאדר עלן, ידוע כמגיש תלונות סדרתי, שבמשך השנים האחרונות הגיש למעלה מארבע מאות תלונות כנגד תושבים מיצהר. הטרדותיו בעבר הביאו לידי כך שמח"ט שומרון לשעבר, אל"מ יהודה שקד, הורה לכל כוחות הצבא באזור לעצור אותו בכל פעם שיתקרב ליצהר.
בנוסף, פעלה המשטרה בניגוד לחוק הקובע כי אין בסמכותה לפעול כרשות שופטת, וליטול רכוש מחזקתו של אדם ולהעבירו לחזקתו של אחר, אלא לכל היותר להחרימו עד מתן החלטת שופט.
לשון הרע והכפשות
מספר תושבים שעברו במקום ראו ערבי גונב את העדר והקפיצו את כיתת כוננות, שהחלו דולקים בעקבות השודד. הם לא ידעו שבאותה העת אורבים להם השוטרים ומצלמותיהם בידיהם על הגבעות שמסביב. השודד שכבר הבין שהגניבה נכשלה, ברח לכפר והותיר את העדר מאחור.
התושבים שאליהם הצטרפו בינתיים מספר חברי כיתת כוננות החלו לחזור עם העדר לעבר הישוב כשלפתע עטו עליהם עשרות שוטרים ועצרו חמישה חברים מכיתת הכוננות. תושבי יצהר שהתחילו להבין את אשר נעשה חסמו את שער היישוב ולא נתנו למשטרה לצאת מהיישוב. אליעזר אלהרר מפקד הימ"ר אשר נכח בשער באותה שעה השמיץ את העצורים בתקשורת במילים בוטות: "כח שלנו הצליח לעצור חמישה מהפורעים. אותם אנשים הם פורעי חוק והתנהגו באלימות כלפי אותו רועה... יוגש כתב אישום תוך תקופת מעצרם". גם דובר מחוז ש"י הוציא תגובה דומה:"מדובר בפורעי חוק וחוליגנים.."
את העצורים חקר פקד גיל דשא ממשטרת אריאל. פעם אחר פעם הצהיר דשא בבית המשפט כי בידיו קלטות המתעדות את העצורים תוקפים את הרועה התמים ושודדים את עדרו.. בתי המשפט השונים (התיק הגיע עד העליון) האריכו את מעצרם על בסיס דבריו של דשא ורק לאחר כעשרה ימים שוחררו העצורים לביתם.
תביעת לשון הרע ומעצר שווא
בסופו של המעצר הממושך, לא הוגש כתב אישום. בעלי העדר הגישו הוכחות שהעדר נקנה במיטב כספם, והעצורים שוחררו. תיק החקירה נסגר ובעקבות גל המחאה שנוצר בקרב תושבי השומרון הוחלט בצמרת הפיקוד להעביר את גולן מתפקידו ובכך לנסות ולהרגיע את המתיישבים.
אולם בכך הנפגעים מהפרשה לא הסתפקו. לבית משפט השלום בירושלים הוגשה תביעת נזיקין כנגד פושעי הפרשה: גולן ש'בישל', דשא ששיקר, אלהר שהשמיץ ומדינת ישראל שגיבתה.
במהלך התביעה הובהר מעבר לכל ספק כי העצורים לא תקפו את הערבי שהשתתף בפרובוקציה, ולא השתתפו במחאה הסוערת בשער היישוב נגד ניידות כח היס"מ, בשל העובדה הפשוטה שהיו כבר אזוקים ועצורים בתוך אותן הניידות. בית משפט השלום קבע כי הפקדים גולן ודשא שיקרו פעם אחר פעם בבית המשפט, אך "משום שדבריהם בבית המשפט לא היוו את העילה היחידה להמשך מעצרם של התובעים, לא יחויבו בעילת מעצר שווא". לעומתם, פסקה השופטת כהן כי מפקד היחידה המרכזית ביהודה ושומרון, אליעזר אלהר דיבר לשון הרע על לוחמי כיתת הכוננות ולפיכך יפוצו בחמישים אלף שקלים.
המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי בשמם של הנתבעים, וטענה כי "אלהר דיבר בתום לב, וכך גם פעלו גולן ודשא – על פי התרשמותם מהנתונים בזמן המעצר".
לוחמי כיתת הכוננות הגישו עתירה נגדית, בה נטען כי טענת תום הלב איננה נכונה, שכן על פי הסרטים ניתן לראות שכבר בזמן המעצר ידעו גולן ודשא כי אין העצורים לא פעלו באלימות ולא עברו על החוק.
היום, כאמור, מחק בית המשפט המחוזי את שתי העתירות, ובכך נותרה החלטת בית משפט השלום על כנה.
"בתדמית של תושבי יצהר כששים להתעמת עם כוחות הביטחון, קיים חלק נכבד לפרובוקציות המשטרתיות שיודעים עד היום תושבי יצהר - כמו מהלכי ענישה קולקטיבית של דוחות תנועה לכל הנכנס והיוצא מהיישוב, כניסה פרובוקטיבית באמצע הלילה לבתי משפחות על מנת לחלק הזמנות לחקירה. מה שהיה לפני שש שנים היה נקודת שיא, שלאחריה המשטרה חטפה מכה לא פשוטה שקצת מיתנה את הרדיפות החוזרות ונשנות עלינו", אומרים היום ביצהר. "הכסף ילך להמשך ההתפתחות בגבעות, וזה מה שחשוב".
