כששאלו את רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, הרבי מצאנז-קלויזנבורג זצ"ל כיצד הצליח להתגבר על הייסורים הקשים שעבר בתופת הנאצי, ובייחוד כאשר נספתה אשתו יחד עם אחד עשר ילדיו, אמר: "איבדתי את כל משפחתי, איבדתי את הכל – אבל את הקב"ה לא איבדתי".
הרבי מקלויזנבורג, המכונה 'דברי יציב' על שם ספרו, נולד לאביו רבי צבי הירש הלברשטאם שהיה אב"ד רודניק שבפולין והיה נין ל'דברי חיים', מייסד חסידות צאנז. אמו הייתה נינתו של רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב בעל 'הבני יששכר'. בגיל בר במצווה התייתם מאביו ובאותה שנה הוסמך לרבנות. בגיל 21, לאחר שנשא לאשה את פסיה טטיילבוים בתו של אדמו"ר מסיגט, ניתמנה לרבה של קלויזנבורג, שם פעל רבות במלחמת תרבות למול רוח ההשכלה.
עם פלישתם של הגרמנים הנאצים לרומניה בה'תש"ד, נלקח הרבי מקלויזנבורג לעבודה במחנה בפרוינבאך בעוד אשתו וילדיו נותרו בגטו קוליזנבורג. מאוחר יותר הם גורשו לאושוויץ, שם נטבחו בידי הנאצים. בהמשך, נשלח אף הרבי עצמו לאושוויץ, או אז התגלה הנהגתו המופלא, אשר בתוך היגון, הרעב, הטבח והסבל, המשיך ללמוד, להתפלל ולקיים במאמץ רב את מצוות הבורא. אחד משרידי הגטו סיפר, כי הרבי עמד בעקשנות רבה שלא לאכול טריפות, להניח תפילין בכל יום (אשר אותם החביא בסיכון רב), לארגן תפילה בציבור להימנע מחילול שבת ואף לא לאפשר לקלגסים הנאצים לגלח את זקנו בתער. יחד עם זאת, לא הניח לאחר לעשות את מכסת העבודה שהוטלה עליו.
מעשיו הגבירו את חמתם של אנשי הקאפו, וכשרמסוהו ברגליהם, היה לוחש הרבי: "צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי", "תהא מתתי כפרתי" וכן "תחת אשר לא עבדת את ה' א-לוקיך בשמחה...". מעשיו אלו גרמו גם לאנשי הקאפו לשנות את יחסם אליו שכן ראו לפניהם איש קדוש. הרבי סיפר כי היה מתהלך עם נעלי עץ לרגליו, ופעם אחת נזדמנה לו נעל מרופדת ועליה חתיכת עור. הרבי הרים אותה והתברר לו כי זו חתיכת קלף מפרשיות תפילין ועליה כתוב: "הישמרו לכם פן יפתה ללבכם", והוסיף "פרצתי בבכי. היטב חרה לי מביזיון הקודש, וגם נחרדתי מן הרמז שרמזו בזה מן השמיים...". פעם אחת הועבר הרבי מחוץ לעיר יחד עם יהודים נוספים שעבדו עמו, שם ציוו עליהם הנאצים להתפשט ולהתקרב לתעלה, אולם טרם ירו בהם, ניתנה הוראה להעביר אותם למחנה הריכוז 'דכאו' שבגרמניה.
| לאחר השואה: קבר גופות יהודים ואמר קדיש
אמרת חז"ל "בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו" היתה ניכרת על הרבי מקלוזינבורג. סיפר אחד ממיודעיו "מן השמיים סובבו בהשגחה פרטית נפלאה שיהיה בידו למלא את כל תשוקות ליבו, עד שלא החסיר אפילו מנהג כשר כמו לאכול תפוח בליל ראש השנה או להדליק נרות חנוכה בשמן זית, ולאכול פירות בט"ו בשבט, שלא לדבר על כזית מצה בליל פסח, שאפייתו קשורה הייתה בשלל הרפתקאות וסיכונים".
בתחילת חודש אייר תש"ה הגיעו חיילי הצבא האמריקאי ושיחרר את כל האסירים, והרבי ביקש מהם אוכל כשר בלבד. במשך חצי שנה שהה במחנה האסירים בעיר פלדפינג (גרמניה),פעל לקבירת גופות היהודיםהמפוזרות באיזור ואמירת 'קדיש'טרם קבירת כל גופה, חיפוש יהודים מסתתרים, מתן סיוע לעשרות ילדים יתומים ועוד.
לאחר השואה, הקים הרבי מוסדות תורה וחינוך בשם 'שארית הפליטה' בעשרות מחנות עקורים, ובהמשך הקים מוסדות כאלו לניצולי שואה גם בארצות הברית ובישראל. הוא נשא לאישה את חיה נחמה, בתו של רבי שמואל דוד אונגר אב"ד נייטרא ונולדו להם שבעה ילדים. בהמשך, בשנת תש"ז היגר לארצות הברית שם החל לבנות מחדש את חסידות צאנז ובשנת תש"כ קיים את נידרו שנדר בשואה לעלות לארץ הקודש באם יצא חי מהתופת.
בנתניה הקים הרבי את קריית צאנז, בהם מוסדות חינוך, ישיבה גדולה ומפעל הש"ס. כמו כן, הקים הרבי את בית החולים לניאדו בעקבות נדר אחר שנדר בשואה, שבמידה ויינצל, ינסה תמיד להציל יהודים. בטקס פתיחת בית החולים אמר הרבי לסגל הרפואי, "בבואי להקים ולפתוח בית חולים חדש לאוכלוסיה הרחבה, שואף אני לא רק שיקפידו בו הקפדה מלאה על שמירת שבת וכשרות, ולא רק שיעסיקו בו רופאים מעולים ממדרגה ראשונה, אלא גם ובעיקר שכל העובדים פה יהיו בעלי לב יהודי חם! שיאהבו את החולה! שמטרתם הבלעדית תהיה ריפוי החולה ולא ריפי המחלה". בשנת תשל"ב חזר לארצות הברית והתגורר ביוניון סיטי.
בליל שבת קודש, ט' תמוז ה'תשנ"ד, נפטר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם בקרית צאנז בנתניה ומנוחתו כבוד בבית העלמין בנתניה.
איזה צדיק איזה גיבור 1 כ"ז ניסן תשע"ה 23:43 אור