"אהבת התורה ויראת שמים מיוחדת"

במלאת שלושים לפטירתו של הרב יצחק אריה קורן זצ"ל, מוותיקי ישיבת מרכז הרב וממקימי תלמוד התורה 'מורשה', תתקיים מחר (שני) בערב אזכרה בבית אל.

הרב קורן התגורר בשנים האחרונות בבית אל סמוך לילדיו, זאת בשל מצבו הרפואי שהתדרדר. "אבא היה ידוע באהבת התורה ויראת השמים המיוחדת שלו", מספר בנו, אודי קורן. "אבא היה מקפיד על מצווה קלה כבחמורה, וערך לימוד התורה שלו היה מורגש ומודגש. הוא הקפיד להראות את זה לתלמידים ולמשפחה. אבא לא ויתר על שום דבר שבקדושה. הוא למד בישיבת מרכז הרב הוא אהב את הישיבה אהבת נפש. יותר מאוחר, מתוך אהבתו לתורה עזר להקים את תלמוד תורה מורשה. הוא אהב את הילדים שלומדים תורה והיה חשוב לו ללמד תורה ולהעבירה הלאה" מתאר קורן ומסכם את הנקודה, "לימוד התורה היה הדבר החשוב בחייו".

בצוואתו, כתב הרב קורן זצ"ל לבניו כי לבד מהשעות בהם אוכלים וישנים, בכל שאר היום יתעסקו בלימוד תורה.

התמדתו בלימוד התורה

"סדר היום שלו, עד הימים בהם היה חולה, היה מורכב אך ורק מלימוד. הארוחות לא היו משמעותיות בכלל, לא היה אכפת לו מה הוא אוכל. היינו שואלים 'אבא, להכין לך איזו ארוחה?' הוא היה אומר שהוא רק רוצה לחזור ללמוד, 'רק משהו קטן' הוא היה עונה. אבא היה מתמיד גדול, למד אצל רבי זלמן נחמיה גולדברג כשלושים שנה. יותר מאוחר הוא גם הוציא ספרים על שיעורים של הרב זלמן נחמיה. בהתחלה הוא הוציא שני כרכים של 'לב המשפט', אחר כך 'אור המועדים', ספר על תורת החינוך וממש לפני שהוא נפטר הוא עבד על 'אור המועדים' במהדורה מורחבת. גם בשנים האחרונות, הוא לא פספס, למעט עיתים רחוקות מאוד, את השיעור השבועי של הרב זלמן נחמיה בימי חמישי. למרות כיסא הגלגלים ומכונת ההנשמה, הקפיד ללכת לשיעור בעזרת חתנו שמוליק גיברלטר שתמך בו במסירות".

"היו לו קלסרים של החידושים והשיעורים שהוא כתב בעצמו. בשנים אחרונות, כשהיה קשה לו לכתוב, היה מקריא בקול לנכדים או לנכדות והם היו מקלידים את החידושים. בשנה האחרונה אבא הוציא שיעורים על פרשת שבוע, ופלא, הוא השלים את השיעורים בדיוק שנה ונפטר. הוא התחיל בפרשת קדושים אחרי מות וסיים שנה אחר כך בדיוק".

התמדתו בתפילה

"במשך שנים הוא היה מתפלל תפילת ותיקין. אבא היה מקפיד להגיע בין הראשונים אם לא הראשון לבית הכנסת וגם במצב של כיסא גלגלים הוא לא ויתר. אנשים פשוט לא האמינו שבמצב הקשה בשנים האחרונות, כשהוא היה מונשם, הוא מגיע לבית הכנסת בין הראשונים. דיבורים בתפילה והתעסקות עם טלפונים היו מפריעים לו והיה גם מעיר לאנשים ואומר להם על עניין התפילה והתמדה בה".

גמילות חסדים

"אבא זצ"ל היה גבאי צדקה בפורים במשך המון שנים. כולם ידעו ובעיקר בישיבת מרכז הרב שמתנות לאביונים נעשים דרך הרב אריה קורן. בליל פורים הוא היה יושב עד מאוחר בלילה, מסדר את המעטפות ומיד בבוקר אחרי תפילת ותיקין היה הולך עם הילדים ותלמידים מהישיבה לרבנית קאפח עליה השלום לחלק את המעטפות למשפחות נזקקות. אבא היה רודף צדקה וחסד".

"באופן כללי, אבא היה זהיר מאוד בדיני ממונות. כל הלוואה הוא היה מקפיד לכתוב פתק 'הריני לווה מפלוני...' או 'הריני מלווה לפלוני...'".

בצוואה כתב הרב קורן את שמותם של אלו שעזרו לו בשנים האחרונות. "הוא הזכיר כל מי שהוא רק נשען עליו בדרך לבית הכנסת. הכרת הטוב שלו הייתה תכונה מודגשת. הוא לא החסיר אף אחד".

אודי לא מתאפק מלהזכיר את החשיבות שאביו הקדיש לענייני ארץ ישראל וביחוד בשנה האחרונה עם תפיסת הישיבה ביצהר על ידי צה"ל. "אני הייתי עם אבא בקשר רציף בשנה האחרונה סביב הגזלה של הישיבה ביצהר. לא פעם ולא פעמיים ראיתי בעיניים שלי איך הוא ממש רתח על כך שרבנים לא עושים דבר, לא מדברים ולא משמיעים זעקה על הישיבה. הוא היה צועק שאם זה היה קורא בישיבה חרדית כל הציבור החרדי היה משתולל וזה לא היה עובד לסדר היום. הוא ניסה מספר פעמים לעורר רבנים על העניין הזה. מה שהיה חשוב לו היה פשוט הלימוד של הבחורים שנגדע בגלל שהגיעה הממשלה והחיילים ולקחו את בית המדרש. הדבר ממש הציק לו, ומה שאנחנו התפלאנו שראינו שאחרי שאבא נפטר, בתוך ה'שלושים' שלו הישיבה חזרה. אמרנו 'מה שאבא לא הצליח לעשות מלמטה הוא עשה מלמעלה'".