המוני בית ישראל נופשים בימים אלו בצימרים ובמלונות, בעיקר באזור הצפון. אולם מה קורה במקרה שבו בעל צימר שכח את אורחיו והללו מגיעים ומגלים כי הצימר תפוס? בתשובה שפורסמה בגליון תמוז של כתב העת אמונת עתיך של מכון התורה והארץ, דנים רבני מכון משפטי ארץ בשאלה שהופנתה אליהם ומסבירים את מצב הדברים על פי ההלכה.
בני משפחה סיפרו כי הזמינו צימר גדול בצפון אולם כשהגיעו אליו, יצא אליהם בעל הצימר ואמר שבטעות הוא השכיר את הצימר הגדול למשפחה אחרת והדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה לתת לנו את הצימר הקטן ,למלא אותו מזרונים ולחייב אותם במחיר של הצימר הקטן. למשפחה לא הסתדר הסידור שהוצע ולאחר שניסו להשיג מקום בבתי מלון באזור שכולם היו מלאים, נאלצו לחזור לביתם שבדרום במפח נפש. שאלתם היא האם במצב דברים כזה ניתן לחייב את בעל הצימר בתשלום פיצוי.
רוצה להישאר מעודכן? הכותרות החשובות מידי שבוע אצלך במייל!הירשם עכשיו!
בתשובה מוסבר תחילה כי שכירת צימר ללא חוזה על ידי שיחת טלפון נקראת 'עסקה מרחוק'. "במקרה זה מדובר בהבטחה בלבד של בעל הצימר להשכיר לכם חדר גדול, אך מכיוון שהחוק מכיר בעסקה מרחוק כחוזה מחייב, יש מקום להכיר בה גם בדין תורה, ולכן בעל הצימר הפר חוזה, אף לפי דין תורה".
"אולם דא עקא, מכיוון שלא נחתם חוזה מסודר ובו סעיף אשר קונס את מפרי החוזה, אין יכולת לקנוס אותו על כך", קובעים במשפטי ארץ ומסבירים כי לפי ההלכה לא מחייבים בגין עוגמת נפש אלא אם כן היא באה בעקבות חבלה פיזית, אז מחייבים את החובל הן בתשלום הנזק והן בתשלומי בושת. אולם אם בעל הצימר גרם לכם לעוגמת נפש ברשלנות (ולא מחמת אונס), אזי הוא חייב לפייס אתכם על עוגמת הנפש . אחת הדרכים לעשות זאת היא בעזרת פיצוי כספי, אולם הדבר נתון לשיקול דעתו.
אם זאת נכתב כי במקרה כזה ניתן לחייב את בעל הצימר בהוצאות שהוציאו בני המשפחה לקראת החופשה. לדוגמה: נסיעה הלוך ושוב מדין גרמי ,מכיוון שסמכו על דבריו והרחיקו עד הצימר, יום העבודה שהפסידו אם אכן הפסידו וכד'.
לחלק מהדעות אם טיילו בני המשפחה במשך היום בצפון ורק לעת ערב פנו לצימר, יש מקום לחיוב חלקי בלבד מכיוון שהיתה להם תועלת מסוימת מהנסיעה לצפון על אף שחלק ניכר מהתכנית לא התגשם.