הרב משה סגל, מוכר בעיקר כתוקע המפורסם במאבק על הכותל המערבי בשנת תרצ"א. אולם תולדות חייו ופועלו, המסופרים בספר "דור ודור", שיצא לאחרונה במהדורה מורחבת בידי בני משפחתו, מלמדים על מי שהיה הראשון למרוד בשלטון הבריטי, ושלא חדל עד יו מותו מהמאבק למען חידוש מלכות ישראל השלמה, תוך הקפדה על שמירת העם, התורה והארץ.
הרב סגל נולד בשנת תרס"ד בעיר פולטובא שבאוקראינה, בה שכנה קהילה גדולה של חסידי חב"ד. לאחר שכנער צעיר סבל יחד עם יהודי האזור מפרעות הגויים, ואף השתתף בפעילות הארגון המחתרתי 'צעירי ציון', למד במחתרת בישיבת תומכי תמימים, ונמלט ממעצר, עלה הרב סגל בשנת תרפ"ה לארץ ישראל כשהוא בן 21.
שאיפתו לכינון מלכות ישראל בערה בו מגיל צעיר, אך רק כעבור 4 שנים, החל בפעילות מרי גלויה, דבר שהיה חידוש בקרב הישוב היהודי בארץ ישראל.
"חוסר תגובה מצדיק את הרדיפות"
בדורות הראשונים לאחר החורבן שאפו יהודים להגיע להר הקודש, אך כאשר נמנעה גישתם הגיעו לכתליו מכל הכיוונים. בהמשך צומצמה גישתם לחלק קטן משטח הכותל המערבי של הר הבית בלבד.
בשנת תרפ"ט החלו להחריף הניגודים בין הישוב היהודי לשלטון המנדט הבריטי, על רקע זכויות היהודים בכותל המערבי. וועדת הכותל שהקימו הבריטים הביאה לגזרות חדשות בדמות תקנת "דבר המלך במועצתו", שהתקין מלך אנגליה, תקנה שאגב תקפה בחלקה גם כיום במדינת ישראל.
הרב סגל כותב בספרו כי צעד זה, שהגיע מצד הבריטים על אף ציפיות הישוב היהודי לאחר הצהרת בלפור, הוציאו אותו משלוותו. כך עזב בהחלטה מהירה את עבודת השמירה הרגועה בה עבד בכרמי רחובות, והחליט כי הגיעה העת לעשות מעשה.
הרב סגל בן ה-25 נסע לתל אביב הישר אל מועדון גדוד מגיני השפה, שם מצא את חבריו בהרצאה. "בתום ההרצאה ביקשתי את רשות הדיבור ותיארתי את מצבנו הלאומי העגום תחת עול השלטון המקפח את זכויותינו הלאומיות והדתיות, ואנו הנוער מחשים!", כתב הרב סגל. "הזהרתי כי חוסר תגובה מצידינו מצדיק את הרדיפות עלינו, כי עם שאינו יודע ללחום על כבודו וזכויותיו איננו ראוי כלל לזכויות לאומיות".
הצעתו של הרב סגל היתה להקים את "גדוד מגיני הכותל", ולהציב משמרות קבועות של צעירים יהודים שיגנו על המתפללים בכותל, גם אם הדבר מחייב את הפרת תקנות ועדת הכותל ועימות מול השלטון הבריטי. מרבית קהל השומעים המופתע הגיב כי מדובר בחוסר אחריות ובהצעה מסוכנת, אשר אינה על דעת מוסדות הישוב וההנהלה הציונית.
לאחר שהמתנגדים עזבו את המקום, נותרה קבוצה קטנה ונחושה שהתאגדה סביב הרב סגל. הרב סגל כתב כרוז הקורא לנוער לבוא בתשעה באב להפגנה בכותל המערבי על מנת להמחיש את הקשר של היהודים למקום ונכונותם ללחום על בעלותם עליו. החברים יצאו לביתו של המשורר אורי צבי גרינברג אשר שייף את נוסח הכרוז, ומעודדים בברכתו יצאו להדפיסו ושלחו צוותי הדבקות לערי הארץ, ואף כתבו כתובות על מבנים בתל אביב.
"הנוער היהודי הלאומי יחליט בעצמו את אשר עליו לעשות"
ואכן, ביום תשעה באב תרפ"ט התייצבו בשעה 2 בצהריים אלפי צעירים יהודים מכל הזרמים והחוגים בבית הספר למל בירושלים. ביחס לכמות היהודים שהיו באותה עת בארץ ישראל, כ-160 אלף איש, מדובר היה בהפגנת ענק, בפרט לאור קשיי התחבורה והיותה של ההפגנה הפגנה בלתי חוקית שנועדה לעימות ראשון מול השלטונות.
.JPG "הרב משה צבי סגל (שלום שניאורסון)")
הרב סגל נאם בפני המפגינים וקרא למלחמה על זכויות היהודים בכותל המערבי. לפתע הגיעו נציג ההנהלה הציונית ועמו מפקד משטרת ירושלים הבריטי הרינגטון, וסגנו. הרב סגל התבקש לנהל משא ומתן עמם, אך סירב בצורה ברורה להצעת המשטרה לערוך את ההפגנה ללא שלטים וסיסמאות, וכן לדרישת נציג ההנהלה הציונית לבטל את ההפגנה, שאמר כי הוא רואה בה הפרת המשמעת הלאומית.
"הנוער היהודי הלאומי יחליט בעצמו את אשר עליו לעשות", אמר לחבורה ההמומה ועזב את המקום לעבר מקום מחבוא של דגל ישראל שהוטמן מראש בבית קפה סמוך.
המפגינים יצאו לדרך תוך עימותים עם השוטרים והדיפתם. מפקד משטרת ירושלים ניסה לחטוף מידי הרב סגל וחבריו את הדגל, אך זכה למהלומות על ידיו ועזב את המקום בבושת פנים. בעת שעברה הצעדה את שער שכם אל תוך העיר העתיקה, סגרו הערבים בבהלה את חנויותיהם. הצעדה הסתיימה בחזרה מאורגנת לכיכר ציון, שם הורם הרב סגל על הכתפיים ונאם בפני ההמונים.
הבריטים, שהיו המומים מההתנגדות לשלטונם, כלל לא חשבו לעצור את הרב סגל ומנהיגי ההפגנה. זרעי המרד בשלטון הזר החלו לנבוט, והנוער הבין שיש אלטרנטיבה לגישת מוסדות הישוב.
חלוץ חידושה של החשמונאיות
כעבור שנתיים, בשנת תרצ"א, התפרסם שמעו של הרב סגל כתוקע המפורסם בכותל המערבי במאבק נוסף מול הבריטים.
ישראל אלדד, מהוגי הדעות הגדולים של הלח"י, מתאר בהקדמה לספרו של הרב סגל, את ההשראה שקיבלו הוא וחבריו מהרב הצעיר עוד בגולה. "שמו של הרב סגל נודע בקרבנו, הבית"רים בגולה, ממעשה התקיעה "שלא כחוק" – כחוק הגויים כמובן – ליד הכותל המערבי", כתב אלדד. "מעשה התקיעה בשופר כמוהו כעדות להיות הרב סגל חלוץ חידושה של החשמונאיות, אידאית ומעשית".
הרב סגל, שעד גיל מופלג לא שקט על שמריו, הקים בהמשך את ברית החשמונאים, תנועת הנוער הדתית. את חניכיו הכווין תחילה להתגייס לאצ"ל, בה היה חבר בעצמו. את הפילוג ללח"י ניסה למנוע ללא הצלחה, אולם שנתיים לאחר מכן, כאשר הגיעו הידיעות על מעשי הזוועה באירופה, ועל אזלת היד של בריטניה, החליט לעבור עם חניכיו ללח"י ולחדול מהימנעות הפגיעה בשלטון הבריטי.
לקראת קום המדינה, בשל הרצון לאחדות ומתוך התנגדות לדיבורים שנשמעו בקרב אנשי לח"י על הישענות על אומות העולם, עבר עם חניכיו לפעילות במסגרת ההגנה.
עם קום המדינה פירק את ברית החשמונאים ולאחר מכן עבר להקמת מרכזי הפצת יהדות במסגרת חסידות חב"ד, והמשיך בפעילות למען העם, התורה והארץ.
הרב סגל, שהתגורר שנים רבות בעיר העתיקה בירושלים, דיבר רבות על הצורך בחידוש מלכות ישראל ופעל לכך בתחומים רבים. במהלך חייו הקים ופעל במסגרת למעלה מ- 20 תנועות. גם בשנותיו האחרונות, בהן השתתף במאבק כנגד הנסיגה מימית ואף התבצר בה, ופעל רבות למען זהותה היהודית של המדינה וכאב כל פגיעה והשפלת ישראל.
בליל יום הכיפורים תשמ"ו, עלתה נשמתו של הרב סגל לגנזי מרומים.
את הספר 'דור ודור' בו מתאר הרב סגל את סיפור חייו, ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות או בטלפון - 0547827702(אחיה) ובמייל [email protected]
האם רק נקרא הסטוריה או נעשה אותה? 1 ו' אייר תשע"ז 17:25 כאז כהיום