בשערייך ירושלים

לסמן יעדים ולקחת אחריות

החיבור לענייני המקדש, נולד אצל אופן ושותפיו לדרך מתוך רצון "להגדיר את המציאות של החיים שלנו פה תחת יעדים כלליים וציבוריים. צריך לסמן את סוף המסלול כדי לדעת איך ללכת לאורכו", הוא מטעים.

על אף שבאותה עת פעלו כבר ארגונים כמו 'מכון המקדש' ו'התנועה לכינון המקדש', מסביר נריה כי הדבר "לא היה באופן יציב בשטח מבחינה ציבורית. ובכלל, כשאני מציג תערוכה, זה עיסוק שמתמקד בעבר. כשאני מלמד על בית מקדש משמים, אני מצפה שה' ייקח את האחריות, אבל כששמים את האצבע על השאיפה והאחריות שלנו לחזון המקדש כאן ועכשיו, זה מחייה את הכל ונותן מימד של אחריות אישית".

אופן מציין כי עשרות רבנים נכנסו למעגל העולים להר הבית, לאחר יציאתו של הספר 'אל הר המור', שעסק בבירור הלכתי של העלייה. "מחבריו, הרב יצחק שפירא והרב יוסי פלאי מישיבת עוד יוסף חי, יחד עם הרב דוד דודקביץ' – רב הישוב יצהר, הגיעו באופן אישי למאות רבנים עם הספר", הוא מספר.

בתחילת שנת התש"ס, במקביל להתגברות החפירות שביצע הוואקף בהר הבית, הקים אופן יחד עם הרב הלל בן שלמה את 'משמר המקדש'. מאות מתנדבים נטלו חלק במיזם, ומדי יום, עמדו שני שומרים בשערי ההר, וחילקו חומרי הסברה המציינים את חשיבות העלייה להר בטהרה, ואף קיימו את מצוות שילוח הטמאים. "משמר המקדש שכנע מדי יום, בממוצע, חמישה יהודים שבאו לעלות להר כתיירים, שלא לעלות או לעלות רק באופנים המותרים", מספר אופן. "חילקנו גם חומרי הסברה באנגלית, שקוראים לתיירים לחלוץ נעלים בכניסה, לא לעלות לחלק הגבוה שבהר, ולהתפלל לאלוקי ישראל רק במעטפת שמותרת לעליה. אחרי שקבוצה שלמה של תיירים מחו"ל חלצה את נעליה בכניסה, הוואקף השתולל מזעם. המשטרה לא יכלה לנהוג בהם כאילו הם יהודים...", הוא מחייך.

להיפגש אישית עם השערים הנעולים

אחרי כשנה בה פעל משמר המקדש, הוחלט לשנות כיוון. "הבנו שהפריצה לתודעה הציבורית תהיה משמעותית יותר באירוע חודשי שבו משתתפים אלפי אנשים"

בערב ראש חודש כסלו התשס"א התקיים 'סיבוב השערים' הרשמי הראשון, שהחיה מנהג ירושלמי בן מאות שנים לסובב את שערי הר הבית מדי חודש בחודשו. "אחרי עבודה טלפונית מאומצת, הגיעו קרוב למאתיים אנשים שרקדו בשערי הר הבית, זו היה רעידת אדמה. האווירה היתה כל כך מרוממת, שאפילו אהוד אולמרט, ראש העיר דאז, הגיע לאחד הסיבובים הראשונים", הוא נזכר בחיוך.

את מערכת היחסים המצוינת עם המשטרה מסביר אופן, כי "היכולת ליצור תקדים לאירוע כזה במקום כל כך רגיש, היתה מפני שאופי האירוע לא היה מחאתי, אלא אירוע של שמחה ותפילה בו האנרגיות מופנות פנימה".

על פי נתוני עמותת 'אל הר המור', מאז השתתפו בסיבובי השערים מעל 100 אלף איש שונים. בממוצע בכל אירוע, המתקיים בהפרדה מלאה, מקיפים כ1500 איש בתפילה ובשירה את שערי ההר, שליש מתוכם חדשים. שיא מספר המשתתפים נרשם בסיבוב שערים של ערב ראש חודש מנחם-אב תש"ע, אז פקדו את הסיבוב כ15,000 איש. ישנה גם צמיחה ברורה באחוז המשתתפים החרדים, בעיקר תלמידי ישיבות. בעמותה מציינים בסיפוק כי מדובר בארוע הקבוע הגדול ביותר בישראל.

"ברגע שאנשים נפגשו באופן אישי בשערים הסגורים של הר הבית, תוך שנה צצו עשרות יוזמות בענייני המקדש: ספרי עיון בהלכה, משחקי ילדים, דגמים להרכבה, וכמובן גם צמיחה במספר העולים להר בטהרה", מציין אופן את מה שהיום נראה כמעט מובן מאליו.

"המטרה היא שכל משתתף בסיבוב השערים יצליח להתנתק מהמציאות שסובבת אותו, יטעם מחוויית ה'ביחד' העתידית, מעין העלייה לרגל, וכשהוא חוזר הביתה יפנים אותה ויפעיל את השכל והלב איך אנחנו גם מגיעים לתכלית הזו", הוא מציב חזון. " כדי שבית המקדש יהיה בית תפילה לכל העמים, עם ישראל צריך להיות בעל הבית באופן מלא על חייו. לא רק לקבל אוטונומיה דתית. לכן צריך לתקן את המלכות, החל מלמטה ועד למעלה.

בתום השיחה יוצא נריה לעבודתו כרצף, ממנה הוא מתפרנס. "עבודה עברית זה חלק מלקיחת האחריות", הוא מחייך. "הלוואי שאזכה לרצף את בית המקדש".

הכתבה פורסמה לראשונה בעלון "גל עיני"