"שיהיה לרצון לה' - בשביל זה אנחנו חיים"

תשע שנים לאחר שגורשו מנצרים ושמונה שנים לאחר שבנם עמי הי"ד נהרג בלבנון, עומד בפני יהושע ורחל משולמי אתגר מסוג שונה, אך מצריך גם הוא לא מעט אמונה. בני הזוג, אשר התיישבו לאחר הגירוש במבואות יריחו ונטעו מטע תמרים גדול לזכר בנם, החליטו לשמור שמיטה כהלכתה, ללא הקלות או היתרים כאלו ואחרים.

שבעה עשר ילדים, בלי עין הרע, נולדו לבני הזוג, וכיום מתפרסים הילדים ברחבי הארץ וחלקם עוסקים אף הם בחקלאות. בנצרים הפעיל יהושע שני לולים, ולאחר הגירוש והמעבר ליבול עם חלק ממשפחות נצרים, חיפש את הפרוייקט הבא.

מטע תמרים לזכר הבן שנהרג

תחילה התיישב יהושע לבדו במבואות יריחו ונטע את מטע הדקלים הראשון בערב שנת השמיטה הקודמת. בהמשך הצטרפו רחל והילדים הצעירים, וכיום הם מתגוררים בבית קבע בישוב הצעיר. "לאחר 12 שנים בנצרים עברנו ממערב למזרח, סמוך יריחו עיר התמרים, מקום שמתאים לגידול התמרים", אומר יהושע לקול היהודי.

"הגעתי לפה ומצאתי מקום קטן וחלש שצריך חיזוק. יש הרבה מטעי תמרים בבקעה אז לא הבאתי איזה רעיון חדש אלא משהו מסודר מבחינת הדרכה ושאר הדברים", אומר יהושע, אך מדגיש כי לא הכיר את תחום התמרים בכלל. "גם לא ידעתי כמה עבודת ידיים יש בו, ואם הייתי יודע לא בטוח שהייתי מכניס את עצמי לדבר...", הוא אומר בחיוך, "אבל צריך להסתדר גם עם זה".

לאחר השמיטה נטע יהושע חלקות נוספות, אך הדרך למטע המשגשג, הקרוי על שמו של עמשא (עמי) הי"ד, בנם שנהרג בקרב הסלוקי במלחמת לבנון, היתה רצופה קשיים. "לא היה חיבור מים מסודר אבל צריכת המים היא קטנה בהתחלה אז משכתי מים מהישוב והסתדרתי. כשיש אתערותא דלתתא יש אתערותא דלעילא, וכך למרות שחברת מקורות הבהירה שלא יהיו לי מים והתמרים יתייבשו, הסתדרנו".

גם למצוא עובדים זה לא פשוט כאשר מקפידים על עבודה עברית. "בבקעה בדרך כלל העובדים או ערבים או תאילנדים, אבל אצלנו ערבים זה לא בא בחשבון וגם להביא תאילנדים לא הסתדר לנו למרות שאנו זכאים לכך. אנחנו עובדים בעצמינו וגם בני המשפחה עוזרים, ועוד עובדים שמוכנים לסייע מגיעים. לא כל כך קל למצוא יהודים שמוכנים לעבוד בחום הזה בעבודת כפיים, אבל ב"ה יש הצלחה להתמודד עם הקושי הזה. המים והשמש פועלים את פעולתם המבורכת, וב"ה גם מבחינה עסקית זה עסק מוצלח".

"התמרים זה עץ פרי מיוחד ששונה משאר העצים", מסביר יהושע. "בעצים רגילים אין בעיה כל כך בשמיטה. לא כל עבודה מותרת אבל עם רוב הגידולים אפשר להסתדר על ידי אוצר בית דין, כאשר החקלאי שליח בית הדין מקבל את שכר עבודתו והפרות נמכרים על ידי בית הדין".

"אבל בתמרים קיימות שתי בעיות עיקריות. יש את הנושא של הדילול שקיים בעוד עצים כגון אפרסקים. העץ מוציא באופן טבעי הרבה מאוד אשכולות ואם ישאירו את כולם התמרים יצאו קטנים כמו זיתים, ואף אחד לא יאכל אותם. לכן מדללים את מספר האשכולות, ובשמיטה יש בכך בעיה של הפסד פרות שביעית".

אך הבעיה המיוחדת לתמרים היא האיסור על מלאכת האבקה בשביעית. "אם ניטע כמה עצי זכר בתוך המטע תהיה תועלת מסוימת להאבקה על ידי הרוח, אבל זה לא ישתלם מבחינה מסחרית. לכן חייבים לאבק את הפרחים והאשכולות הנקביים בהאבקה זכרית בידיים. זה מופיע גם בגמרא ובמשנה כהרכבת דקלים", הוא מסביר. "אנשי יריחו היו מרכיבים דקלים בערב פסח כי זה מלאכה של דבר האבד שחייבת להיות בזמן כשהאשכול הנקבי יכול לקלוט את ההאבקה. אם מפסידים את הזמן הזה אין האבקה ואין פירות. הבעיה שבירושלמי כתוב שהרכבת הדקלים היא מלאכה ואסור לעשות את זה בשביעית. אמנם מדרבנן, אבל אסור. אז זה מחסום אדיר. זה חוסם את הדרך והאפשרות לגדל תמרים בשביעית".

"אגב, יש עוד בעיות בתמרים בשביעית כיון שרוב הסחורה בארץ מיועדת ליצוא ורק הסחורה הפחות טובה נשארת בארץ. אבל אסור להוציא פרות קדושת שביעית לחוץ לארץ, ולכן גם אם גידלת אתה לא יכול להוציא. בנוסף, גם אם היה אוצר בית דין בארץ אף אחד לא היה קונה את הסחורה כי יש הרבה מטעים בערבה ליד אילת אז למה למי שלא רוצה להתעסק עם פירות שביעית להסתבך. פשוט יקנה משם".

"אני לא חושב שזה קרה אי פעם"

"צריך לדעת שזה המחיר של גידול כזה. אחת לשבע שנים מושבת הגידול לגמרי", אומר יהושע, ומדבריו עולה כי יתכן והוא היהודי הראשון שמשבית את מטע התמרים שלו בשמיטה מאז חורבן בית המקדש.

"אני לא חושב שזה קרה אי פעם, שיהודי השבית את התמרים שלו בפועל ולא עשה האבקה, וזנח את השדה בשמיטה. מגדלי תמרים רגילים מוכרים בהיתר מכירה לגוי. לרוב האנשים אין בעיה לעשות חתימה קטנה והכל כרגיל. אבל אני לא רוצה למכור כיון שאני לא במצב של שעת הדחק שאני חייב לגדל תמרים לפרנסתי, ורק באופן כזה התירו את המכירה. לכן אני לא מוכר אלא משבית את השדה. יצטרכו להשקות באיזו מידה שיגידו המדריכים וגם כדי שלא יפריע לגידול בשנים הבאות אחרי השמיטה.

צריך להבין. יש אנשים עם מטעים גדולים שנותנים רווחים יפים ולהשבית פירושו להפסיד הכנסה של סכומים גדולים מאוד של מאות אלפי ש"ח. על זה נאמר "גיבורי כח עושי דברו", מי שמשבית את השדה בשמיטה. כך התורה ציוותה, שהקב"ה רוצה שהיבול לא יהיה שלנו בשמיטה".

"אני לא מכיר את זה עדיין כי השמיטה הקודמת היתה בדיוק לאחר שנטענו את המטע. נראה מה יקרה. דרך הטבע ברגע שלא מאבקים כמות הפרות היא מעטה מאוד ולא כדאי לטפל בזה, אז הציפורים יהנו מזה חופשי. אבל אולי יהיה נס מהשמים שיבוא ענן של האבקה ויהיו פירות, מי יודע", הוא צוחק ומסיים בברכה. "הקב"ה יזכנו לקיים שבתות של ימים ושבתות של שנים, ושיהיה לרצון לה'. הרי בשביל זה אנחנו חיים".