אור ראשון
ילדה בת 12 מגיעה עם משפחתה החרדית אך ציונית לנמל חיפה . בוקר ניסן שטוף שמש. האור הבוהק, הצלול, אור שמעולם לא ראיתי חדר בי, מרומם אותי מדאגות המסע. איך נחיה? איך נשתלב? באנו חסרי שפה, חסרי רכוש, חסרי כל, אך מלאי שמחה. האור, האור הזה המיוחד מלווה אותי לאורך כל הדרך. למרבה הפלא- על אותו אור שמעתי מחברתי שותפתי לדרך נדיה מטר שגם היא עלתה לארץ, אור של בהירות לבחור בדרך הארצישראלית.
המסך העולה
1990- גל עליה אדיר, ניסי, מברית המועצות לשעבר, באים לחברון ואני מתגייסת ללמד עברית באולפן. האור הראשון שראיתי בארץ ישראל – רואה אותו בעיניים של העולים שלי, שעוברים את אותו תהליך קליטה עם קשיים וחששות אך בעטיפה חמה של קהילת קרית ארבע חברון. הם פה- נטועים חזק באדמת הקודש, מפיצים יחד את גודל הנס של קיבוץ גלויות, מבשרים את פעמי הגאולה.
תמיד שאלתי את עצמי מה זה עיר האבות והאימהות? איזה שם מוזר! היום זה ברור, כאשר נושא המשפחה הופך למרמס והטירוף מתפשט, בתוכנית ההוראה שאותה זכיתי לנהל 20 שנה, בראשות הרב משה בלייכר והרב חננאל אתרוג, בוקע אור האבות והאמהות – כאן השורשים ומכאן הכח של עם ישראל במשפחות עם אבות ואימהות, כך בונים ארץ, כך בונים עולם.
אור חדש על ציון תאיר
התנחלנו, התיישבנו, התרחבנו, הכינו שורשים אך המיעוט ההומניסטי אוניברסלי המבולבל עדין מנענע את המפעל האדיר של ההתיישבות- שמנו לב שככל שישראל מוותרת יותר, מדברת במושגים של שתי מדינות, הלחץ הבינלאומי גובר, החרם על ישראל מעמיק, בקמפוסים שנאה, בארץ טרור.
האור של ארץ ישראל הבזיק שוב אצל שתינו- נדיה ואני החלטנו- עולים מדרגה- לא עוד כובשים, לא עוד שתי מדינות, הארץ הזאת כולה שלנו – יש להחיל עליה ריבונות עם משילות. מקימים את תנועת הריבונות. השיח ב"ה מתחיל להשתנות בארץ והאור הזה, אור האמת, מוקרן לעולם.
האור הגדול- הבנים!
הדור הבא, לראות בימים אלה עשרות בני נוער בצמתים בכל הארץ מחלקים סטיקרים, פליירים, סרטים, עם חולצות של תנועת הריבונות, מדברים בנועם ובביטחון על זכותנו הבלעדית על הארץ הזאת, על העומק המוסרי- זה האור הממשיך, דרכו יכנס אליהו הנביא וישב עמנו בליל הסדר הזה עם בוא יום ה' הגדול והנורא.
*יהודית קצובר היא מותיקות קרית ארבע, ועומדת בראש תנועת נשים בירוק ותנועת הריבונות, יחד עם נדיה מטר
