שבע שנים עברו ביעף מאז פטירתו של ידידנו אהובנו איל נוקד ז"ל, תלמיד הישיבה הקדושה בקבר יוסף בשכם, ובהמשך ממחדשי הישוב היהודי בחברון, שהאיר בדור הצעיר את העוצמה שבאהבת ארץ ישראל ביחד עם עבודת ה' שבלב, תפילה וניגונים מלאי געגועים לקרבת ה'. שמחת המצוות, ויראת שמיים טהורה.
שוב המיית הלב חוזרת בעוצמה, והגעגועים מתעצמים לקראת יום השנה.
בימים טרופים אלו, נראה לי חשוב לחזור על היסודות שאמורים להיות בראש מעייננו, שאיל זכה לחיות אותם, גם בזמן ייסוריו הקשים.
יכול אדם מן השורה לחיות את חיי השגרה עם הטירדות המשכיחות את מטרתנו בעולם, יכול לאכול ולישון ואפילו ללמוד תורה ולהתפלל, אבל לא להיקרא "חי". רק הדבקים בה' נקראים חיים.
נפלא ממני ונשגב מבינתי אותו מעמד נורא הוד שהיה באחרית ימיו של איל, 13 ימים לפני פטירתו, גופו נעשה צנום יותר מיום ליום, כל תזוזה שלו הייתה כרוכה בכאבים עזים, עד שניטל ממנו כוח הדיבור ביום כ"ו באייר, וכשבאתי ללמוד איתו רמז לי בידו החלושה להתקרב אליו, וביקש ממני בלחישה בשארית כוחותיו מליבו הטהור, לחזור אחריו פעם אחר פעם על המילים: "איזה טוב ה'", על הפסוק בתהילים: "ואני קרבת אלוקים לי טוב", ועל דברי הרמח"ל: "כי רק הדבקות בה' זהו הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושווא נתעה"!
איל המשיך ולחש: "כל החיים שווה לחיות בשביל להגיע לבהירות הדעת של ההכרה שיש בורא לעולם ואנחנו רק נבראים".
איל ביקש אז משלמה לוינגר לקרוא מהספר "בלבבי משכן אבנה", והתעכב לנתח כל משפט. אני הקטן אמרתי לו: "איל, נראה לי שאין סיכוי לחיות ככה (באמונה) בזמנים קשים וכואבים". ואיל ענה לי בלחישה: "אתה יכול להגיע להכרה שיש בורא ואתה נברא! אתה יכול להכניע את קליפת פרעה שבתוכך ולהמליך את ה' עליך!"
אמרתי לו: אמנם אני יכול בפה לומר את זה, אבל יש "וידעת היום", ויש "והשבות אל לבבך", ואני לא השבתי אל לבבי...
איל התעקש פעם אחר פעם, ולחש לי: "אני לא אעזוב אותך עד שתתגבר על היצר הרע שלך ותאמר לי: אני יכול לחיות בהכרה מלאה בבהירות הדעת שיש בורא לעולם".
יש הרבה מה לספר על איל. דמותו הייחודית חסרה לנו היום עד מאד.
חסרון השילוב של חיבור אמיתי פנימי למפעל של יישוב הארץ עם עבודת ה' של הנפש הפרטית כמו שהיה אצל איל, חסר עד מאד.
הלוואי נזכה לרשת מהאכפתיות והלב הטהור של איל, מנתינת ליבו לחבר, בבחינת "עמו אנכי בצרה", מלימוד התנ"ך שלו בניגון ובנעימות, מאהבתו האינסופית את משפחתו וילדיו, ויתקיימו בנו דברי הפייטן הקדוש בעל ספר חרדים: "ירוץ עבדך כמו איל, משתחווה אל מול הדרך, יערב לו ידידותיך מנופת צוף וכל טעם"
חבל על דאבדין ולא משתכחין 1 י"ד סיון תשע"ח 16:43 עצוב מאוד