יהדות לבנון - קהילות יהודיות התקיימו לאורך הגלות בביירות - לשם הובאו יהודים שהוגלו ע"י הרומאים - בעלבכ צידון וטריפולי. לאורך השנים שימשו ערי החוף גם דרך יבשתית ליהודים שעלו לארץ מנמל איסטנבול. תחת המנדט הצרפתי פרחה יהדות לבנון: בביירות היה קיים רובע יהודי, ויהודים גרו גם בצידון ובהרי השוף: בעאליי, דיר אל קמר, ובבחמדון ובנו בתי כנסת. לאחר סגירת שערי הארץ ע"י הבריטים יהודי לבנון נרתמו לסיוע בהברחת עולים לארץ דרך גבול הצפון . עם קום מדינת ישראל היו בלבנון כ-10,000 יהודים
יצחק בן צבי – שהפך לימים לנשיא ה-2 של מדינת ישראל עסק בחקר יישובים חקלאיים שקדמו להתיישבות החדשה בארץ ישראל, בספרו "שאר ישוב" הוא מונה 25 יישובים בדרום הלבנון שבהם ישבו יהודים.
ישוב יהודי רציף - בכפר חצאביא למרגלות החרמון, התקיים יישוב יהודי רציף מימי בית שני על פי המסורת (בדומה לפקיעין). בשו"ת מהרי"ט נכתב כי יהודי חצאביא שמרו שמיטה. יהודים בחצאביא ובדיר אל קמר (שם גרו יהודים כ-450 שנים) שבהרי הלבנון, הורשו לשאת נשק - דבר חריג בארצות האסלאם. בשנת ה'תקצ"א יצאו יהודים מחצאביא ודיר אל קמר בפקודת המושל העות'מאני עבדאללה פאשא, לסייע בכיבוש מצודת סאנור שבצפון השומרון שם היה מרד מקומי. חלק מיהודי חצאביא עברו למושבה ראש פינה ביוזמת הברון רוטשילד.
הסכם סייקס-פיקו - הסכם בין בריטניה לצרפת (שנקרא על שם חותמיו) במלחמת העולם הראשונה, לפי ההסכם חולק השטח שנכבש מהעות'מאניים באופן מלאכותי, כאשר קו הגבול נמתח בקו ישר מראש הנקרה אל עמק החולה. 3 היישובים הצפוניים: מטולה, כפר גלעדי ותל חי נשארו בחלק הצרפתי.
אירועי "תל-חי" - במאורעות תר"פ תקפו פורעים ערבים את יישובי הגליל העליון. בשיא המאורעות אירע הקרב בתל-חי בין מגיני הנקודה למאות ערבים שהגיעו מרמת תבנין. בקרב נהרגו 6, שהמפורסם שבהם הוא יוסף טרומפלדור. התושבים חזרו לתל-חי כעבור מספר חודשים. בסוף אותה שנה סיכמו הבריטים והצרפתים על שינוי קו הגבול כך שאזור עמק החולה והישובים היהודים עבר לשטח הבריטי כך נולדה "אצבע הגליל".
צבא ההצלה של קאוקג'י - היה צבא שהורכב ממתנדבים ממדינות ערב בפיקודו של קאוקג'י הלבנוני, שלחם בגליל כדי למנוע את "תוכנית החלוקה" והקמת מדינת ישראל, קאוקג'י ביסס את מפקדתו לקראת סוף המלחמה בתרשיחא, לאחר קרבות ארוכים הוא הובס ב"מבצע חירם" וחזר ללבנון עם צבאו.
מבצע חירם - היה המבצע הגדול ביותר בלחימה בצפון במלחמת העצמאות. הוא היה לקראת סיום הלחימה (סוף תשרי תש"ט) ובו כבש צה"ל חלקים מהגליל שהיו אמורים להיכלל במדינה הערבית לפי תוכנית החלוקה. במבצע כבש צה"ל באופן זמני חלקים מדרום לבנון. המבצע התחיל לאחר מתקפה של "צבא ההצלה" על משלט שייח עבד (הר שנאן), והטרדה בירי של כביש ראש פינה-מטולה. במבצע נכבש הגליל העליון, כשחלק גדול מתושביו הערבים ברחו ללבנון. לאחר המבצע הורה משה כרמל ששימש בתפקיד אלוף פיקוד צפון ליצור רצועה של 5 ק"מ מדרום לגבול נקייה מתושבים ערבים. בקרב כבשה חטיבת כרמלי 14 כפרים בדרום לבנון והגיעה עד לליטני, אך צה"ל נסוג מהם במסגרת הסכמי שביתת הנשק.
שבעת הכפרים - שבעה כפרים בגבול ישראל-לבנון שננטשו במלחמת השחרור, אך חיזבאללה טוען כי הם "לבנונים" ומשתמש בהם כעילה להמשך פעילות הטרור. הכפרים הנטושים הם: אבל אל קמח (באצבע הגליל סמוך למקום שבו היום כפר יובל בין מטולה לקרית שמונה), הונין (על רכס רמים) ליד מושב מרגליות, נבי יושע (כיום רמות נפתלי), מאלכיה (מקום משמרת הכהנים מלכיה, כיום קיבוץ מלכיה), קדס (סמוך לתל קדש ליד מלכיה), צאלחה (קיבוץ יראון) ותרביחה (ליד שומרה של היום).
לבנון לאחר קום המדינה - לבנון לא נטלה חלק במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים, והגבול עם לבנון נחשב לגבול בטוח. לאחר מלחמת ששת הימים, ובעיקר לאחר אירועי "ספטמבר השחור" שבהם גורש אש"ף מירדן, התבסס אש"ף בראשות יאסר ערפאת בלבנון, והפך למעשה את דרום לבנון למדינה משלו. ב-1975 פרצה מלחמת אזרחים בלבנון שבה נהרגו כ-150 אלף, סוריה ניצלה את המצב להיכנס עם צבאה לשטח לבנון, בזמן מלחמת האזרחים ניהלה ישראל ביוזמת שמעון פרס את מדיניות "הגדר הטובה" לתמיכה וסיוע בכוחות הנוצרים בלבנון.
מבצע ליטני - ב-1978, לאחר הפיגוע בכביש החוף, פתחה ישראל במבצע לכיבוש דרום לבנון עד הליטני (למעט העיר צור) שבעקבותיו נסוג אש"ף צפונה מעבר לליטניא ונחתם "הסכם" בין ישראל לערפאת שהחזיק מעמד זמן קצר. האזור נתפס ע"י המיליציה הנוצרית "צבא לבנון החופשית" שישראל עודדה וכוחות או"ם – יוניפ"ל שהוקם אז בעקבות החלטת האו"ם.
הצטרפו לעדכונים מהקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
מבצע שלום הגליל – לאחר נסיגת אש"ף החל ירי קטיושות של ארגוני אש"ף גם מעבר לליטני. לאחר סבבי לחימה שבהם לא הצליח צה"ל לעצור את ירי הרקטות באמצעות ירי ארטילרי ותקיפות מהאוויר (מוכר?), יצא לדרך מבצע "שלום הגליל". התוכנית המצומצמת של שלום הגליל היתה הרחבת רצועת הביטחון עד לנהר האוואלי, ולחימה באש"ף כדי למנוע ירי קטיושות. התוכנית הגדולה יותר הייתה שינוי השלטון בלבנון, וגירוש צבא סוריה. לאחר כשבועיים של לחימה מול כוחות אש"ף והצבא הסורי בלבנון, הטיל צה"ל מצור על ביירות.
'סברה ושתילה' – באוגוסט 1982, אחרי כחודש וחצי של מצור על ביירות, הסכים אש"ף על יציאת המחבלים מביירות. רוב המחבלים עזבו את העיר אך כאלפיים מחבלים נותרו, לאחר רצח הנשיא הטרי בשיר ג'ומאיל שחתר להסכם עם ישראל, נערך צה"ל לכניסה למערב ביירות לטיהור המחבלים שנשארו שם. במקביל נכנסו פלנגות נוצריות למחנות סברה ושתילה וטבחו כנקמה בתומכי אש"ף. 'טבח סברה ושתילה' יצר לחץ בינלאומי ופנימי לסיום המלחמה, וצה"ל יצא מביירות. בעקבות המלחמה נסוג אש"ף מלבנון ועבר לטוניס.
נסיגה מהרי השוף - ב-1983 נסוגה ישראל מהרי השוף שמדרום לביירות וכחות צה"ל נערכו בקו חדש: נהר האוואלי במערב לבנון, וקו חצאביא במזרח. מיד לאחר נסיגת צה"ל החלו מהומות דמים בין הדרוזים לנוצרים (שנתמכו קודם ע"י ישראל) בהרי השוף, בסופן השתלטו הדרוזים על כל הרי השוף.
רצועת הביטחון – בינואר 1985 אישרה הממשלה את הצעת שר הביטחון רבין על הערכות מחדש ב"רצועת הביטחון", בה שהו צה"ל וצד"ל בדרום לבנון עד הנסיגה בשנת 2000. הרצועה כללה כ-10% משטח לבנון, 67 כפרים וכ-150 אלף תושבים. רצועת הביטחון לא התבססה על גבול טבעי אלא על בסיס האזורים שנשלטו ע"י צבא לבנון החופשית (לימים צד"ל), וכללה את מובלעת ג'זין לדרישת מפקד צד"ל. ישראל ויתרה למעשה על השאיפה להשפיע על השלטון בלבנון עצמה, ורצתה לשמר רצועת ביטחון ליישובי הגליל. בשנים הראשונות הייתה הרצועה שקטה יחסית, אך עם התעצמות חיזבאללה צה"ל ספג אבדות קשות והלך והתמגן בתוך הרצועה. לבסוף צה"ל יצא באופן חד צדדי מהרצועה, במהלך שהפך לקריסה של קו המוצבים של צד"ל ונסיגה חפוזה תוך השארת ציוד רב לחיזבאללה.
סוריה בלבנון – במהלך מלחמת האזרחים בלבנון (מ-1975), נכנסו הסורים ללבנון כ'כוח שמירת שלום', ערב מבצע ליטני עברו הסורים לתמוך באש"ף. הסורים שלטו למעשה בלבנון במשך 15 שנים – רוב הזמן בתקופה המקבילה לשליטת ישראל ברצועת הביטחון בדרום לבנון, עד לשנת 2005 אז התרחשה "מהפכת הארזים" לאחר שנרצח ראש ממשלת לבנון רפיק אלחרירי, רצח שהאו"ם ייחס כעבור מספר שנים לחיזבאללה, וכל הכוחות הסורים עזבו את לבנון.
אמל - "גדודי ההתנגדות הלבנונית". מיליציה שיעית בלבנון שייצגה בדרך כלל את האינטרסים של סוריה. במלחמת האזרחים נאבקה אמל נגד אש"ף. בתחילת מלחמת שלום הגליל אנשי 'אמל' לא נלחמו בישראל, אך עם התקדמות הלחימה החלו גם לפעול נגד ישראל, והחל מ84'-85' החל הארגון בפיגועי תופת נגד חיילי צה"ל. בין השנים 1988-1989 נלחמו אנשי אמ"ל בחיזבאללה על רקע מאבקים פנימיים והפסידו, מאז מלחמת לבנון השנייה משתפת אמל פעולה עם חיזבאללה ויו"ר תנועת אמל - נביה ברי - נבחר כיו"ר הפרלמנט.
חיזבאללה - ארגון הטרור הוקם כמיליציה ע"י איראן ע"מ להפוך את לבנון למדינה מוסלמית-שיעית. הארגון הוקם ע"י סייד פדאלללה בעיר בעלבכ, וב-1991 מונה עבאס מוסאווי למזכ"ל הארגון, מוסאווי חוסל ע"י ישראל שנה לאחר מכן. בעקבות החיסול מונה חסן נסראללה למנהיג הארגון. החל מ-1990 (לאחר שהסתיימה מלחמת האזרחים) הקים חיזבאללה צבא סדיר. לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון, פרס חיזבאללה בסיוע איראני אלפי רקטות שיצרו מאזן אימה מול ישראל. לחיזבאללה גם נציגות בפרלמנט והוא מנהל בתוך לבנון מדינה בתוך מדינה.
מבצע דין וחשבון – 'סבב לחימה' ב-1993 בהובלת ראש הממשלה רבין והרמטכ"ל ברק. המבצע נולד בעקבות הדינמיקה שבה חיזבאללה פגע בחיילי צה"ל ברצועת הביטחון וירה קטיושות לעבר יישובי הצפון כדי להרתיע את צה"ל מפעילות נגד הארגון. צה"ל הודיע לתושבי הכפרים שמהם חיזבאללה פעל להתפנות, ותקף את כפרי חיזבאללה. 300 אלף תושבים שיעים תומכי חיזבאללה נמלטו. המבצע הסתיים בהפסקת אש שבה התחייבו סוריה ולבנון למנוע ירי רקטות על ישראל, וישראל התחייבה שלא לפגוע באזרחים לבנונים ולא לפעול מעבר לרצועת הביטחון. ההרתעה החזיקה זמן קצר, וחודש אחרי המבצע חזר חיזבאללה לתקוף את צה"ל וצד"ל. חיזבאללה יצא למעשה מחוזק, כש"ההבנות" סייעו לו לירות רקטות מפאתי הכפרים כשישראל לא יכולה להגיב.
מבצע ענבי זעם – מבצע שצה"ל יצא אליו ב-1996. לאחר תקופה ארוכה שבה התייחסו למערכה בדרום לבנון כ"ביטחון שוטף", עם מערך מודיעין דל, וחוסר תכנון אסטרטגי בלחימה מול חיזבאללה שהלך והתעצם. "מבצע ענבי זעם" יצא לדרך אחרי עשרות פיגועים ומטחי קטיושות, אך במקום להכריע את חיזבאללה נועד להגיע – שוב – ל"הבנות" מול סוריה. צה"ל תקף מהאוויר ופעל בעומק לבנון עם יחידות מיוחדות, אך הרמטכ"ל ליפקין-שחק התנגד לפעולה קרקעית, וקבע כי לא ניתן להגיע להכרעה. בעקבות "תקרית כפר קאנא", שבה ביים חיזבאללה פגיעה בילדים רבים, לחץ האו"ם להפסיק את המבצע שהסתיים ב"הסכם הבנות" חדש.
הבריחה מלבנון – לאחר שנים של פיגועי טרור קשים נגד חיילי צה"ל בדרום לבנון ו"סבבי לחימה" כושלים, שבהם נמשך ירי קטיושות על יישובי הצפון, וסדרה של אסונות (אסון השייטת, השרפה בואדי סלוקי, ואסון המסוקים), החל לחץ של ארגוני שמאל ובראשם ארגון "4 אימהות" לסגת מלבנון. כחלק מהקמפיין טענו בארגון, שחיזבאללה פועל רק על מנת לשחרר את דרום לבנון וכי לאחר הנסיגה יפסיק לתקוף את ישראל. צה"ל החל לצמצם את הכוחות שלו בדרום לבנון כבר לפני הנסיגה, וברק הבטיח לפני שנבחר לראשות הממשלה שיוציא את כוחות צה"ל מלבנון. הידיעה על הנסיגה הביאה להתפוררות צד"ל. לאחר שהמשא ומתן לשלום עם סוריה נתקע, הכריז ברק על נסיגה חד צדדית מלבנון. הנסיגה הפכה מהר מאד לבריחה, כשצה"ל מפקיר מאחוריו את אנשי צד"ל, טנקים, נגמש"ים, תחמושת, דלק וציוד. על השטח בדרום לבנון השתלט חיזבאללה באופן מיידי.
נאום קורי העכביש – יום לאחר בריחת צה"ל מלבנון, הגיע מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה לבינת ג'בל ונשא את נאום "קורי העכביש" המפורסם, כשהוא משווה את חוסנה של מדינת ישראל לקורי עכביש. הבריחה מלבנון נתנה רוח גבית לכל ארגוני הטרור באזור, והייתה גם התמריץ המרכזי לאינתיפאדה ה-2. למרות ההבטחות של ברק שאם לאחר הנסיגה תפתח אש לעבר ישראל "לבנון תבער", הדבר לא נעשה. לאחר הנסיגה מלבנון, נהגה מדינת ישראל במדיניות הכלה גם לאחר חטיפת 3 חיילי צה"ל, 3 חודשים אחרי הנסיגה, ופעולות הטיה של מקורות הירדן ע"י חיזבאללה, ניסיונות חטיפה וירי טילי נ"ט לעבר צה"ל מעבר לגדר. חיזבאללה הלך והתעצם אך מדינת ישראל נהגה בגישת "הרקטות יחלידו" ועצמה עיניים.
מלחמת לבנון השנייה -. פיגוע החטיפה של גופות אלדד רגב ואודי גולדווסר הביא למלחמת לבנון ה-2, שנמשכה כ-5 שבועות בקיץ תשס"ו. בלחימה נתקלו כוחות צה"ל ב"שמורות טבע" תת קרקעיות שייצר חיזבאללה לאורך הגבול, והעורף הותקף במאות רקטות. אחרי הלחימה קיבל האו"ם את החלטה 1701 על פירוז דרום לבנון ופירוק חיזבאללה אך היא הופרה מהר מאד ע"י חיזבאללה.
החלטה 1701 – מלחמת לבנון ה-2 נוהלה באופן כושל ע"י צבא ששנה קודם לכן היה עסוק כולו במשימת גירוש יהודי גוש קטיף. המלחמה הסתיימה ללא הכרעה ברורה, וללא השבת החטופים (שוחררו בעסקה כעבור שנתיים). את סיום הלחימה הובילו אולמרט ושרת החוץ ציפי לבני עם החלטה 1701 של האו"ם, שקראה להסגת חיזבאללה מעבר לליטני ואיסור על הכנסת נשק ללבנון. חיזבאללה מעולם לא קיבל את ההחלטה והפר אותה מתחת לשולחן מהרגע הראשון.
התעצמות חיזבאללה – למרות החלטה 1701, חיזבאללה הלך והתעצם בדרום לבנון. כשנה וחצי לאחר מלחמת לבנון ה-2 בעקבות סדרת פיצוצים של מחסני חיזבאללה בדרום לבנון הודה האו"ם שחיזבאללה מפר את ההחלטה. למרות חיסולים של בכירי חיזבאללה כעמאד מורנייה ב-2008 וסמיר קונטאר וג'אהד מורנייה ב-2015, ולמרות ה'מב"ם' – מערכה בין מלחמות שהוביל צה"ל בניסיון לפגוע בהתחמשות של חיזבאללה – חיזבאללה הלך והתעצם והפך לצבא עם ארסנל טילים בלתי נתפס ותשתית מנהרות רחבת היקף. בנוסף חיזבאללה הלך וביסס את כוחו הפוליטי והאזרחי עד שהפך הלכה למעשה לשלטון ולצבא בלבנון.
