הסכמת תושבי עמונה להתפנות בהסכמה בהתאם למתווה שהתגבש בינם לבין הממשלה מעלה לרבים זכרונות על ימי המאבקים על המאחזים בימים עברו.
אחד הבולטים שבמאבקים היה המאבק על חוות מעון לפני 17 שנה. מה שייחד את מאבקם של תושבי חוות מעון הוא המנעות טוטלית ממשא ומתן מול ממשלת ברק שהובילה את מהלך החורבן של חוות מעון כחלק ממהלך לפינוי כ-15 מאחזים, והתנגדות פומבית ל"הסכם המאחזים" שגובש בין הממשלה לבין הנהגת יש"ע.
"היינו בחווה ארבע משפחות, היה דיר קטן וסככה עם אורוות סוסים, בית אחד בנוי ושלושה קרוואנים, היו לנו כרמים וזיתים שנטענו", נזכר יהושפט (פטי) תור, תושב חוות מעון וממובילי המאבק נגד הפינוי בשנת תש"ס, בשיחה עם הקול היהודי. "הרגשנו שאם אנחנו דנים בזה אנחנו נותנים יד לכל המהלך וזה לא היה בא בחשבון".
"התקבצו הרבה אנשים ובראש חודש כסלו הגיעו כוחות גדולים של צבא ומשטרה. אחרי יום שלם גררו את כולם החוצה ובמשך שבועיים עסקו בלפנות אנשים שברחו להרים. לקחו את הקרוואנים והרסו את המקום עד היסוד".
| לא מצטער בדיעבד
חוות מעון של אז נחרבה ועומדת בשממונה עד היום, במקומה הוקמה החווה בקרבת מקום. העובדה שהמאחז שהקים נחרב לא גורמת לפטי להרהר ולו לרגע על נכונות עמידתם האיתנה נגד משא ומתן עם הממשלה. "הרגשנו שאנחנו לא יכולים לתת לזה יד, שאנחנו לא מוכנים להשתתף ברעיון של לעקור את עצמנו מהמקום. זה מה שעמד אז לנגד עינינו. אני בכלל לא מצטער על זה".
יחד עם זאת, לכל אורך השיחה, פטי שב ומדגיש שהסכמים מעין אלו הם דבר שאי אפשר לשלול על הסף וכל מקרה צריך להיבחן לגופו ובהתאם לקונסטלציה שנוצרה. "נכון לתקופה ההיא ולהלך הדברים שהיו אז - זה היה נכון, אבל אני לא חושב שאוטומטית צריך לשלול כל הסכם. לפעמים יש הסכמים שהם טובים, הכל תלוי בנסיבות וצריך לבחון כל מקרה לגופו. יש מקרים שאם אתה עושה צעד אחד קטן אחורה אתה עושה למעשה הרבה צעדים אחורה. המציאות היא לא שחור ולבן".
"בזמנו היה מהלך שלם של להוריד הרבה מאחזים. ראש הממשלה אהוד ברק רצה להתחנף לשמאל ולערבים והחליט להוריד כמה מאחזים, אחד מהם היה חוות מעון. בצורה מאוד כוללנית הציעו שנתפנה מרצון ויעבירו אותנו למקום אחר אבל זה לא היה משהו מסודר. יכול להיות שאם היינו מסכימים לשבת ולדון בזה היו מציעים לנו משהו יותר מסודר אבל אנחנו לא הסכמנו לזה, בגלל שזה היה מהלך כללי ומהלך לא הגיוני, שהרי הערבים שגרו סביבנו בצורה לא חוקית לא פינו את כולם, התנגדנו לנהל משא ומתן. הקו שלנו היה שאנחנו לא עושים משא ומתן על נסיגה למרות שהתוצאות יכולות להיות של חורבן, אבל אני לא חושב שבכל מקום שעשו הסכם זה היה רע".
"ברמה העקרונית אני חושב שיש הבדל בין המצב היום לבין המצב אז, כי כיום לא מדובר על מהלך שרירותי שנועד לקדם מהלך פוליטי של השמאל, אני לא מכיר את הפרטים הקטנים סביב עמונה ולכן לא יודע לומר שזה בהכרח שונה. אני חושב שבזמנו זה היה מהלך נכון ויכול להיות שכיום, בקונסטלציה שונה, הייתי מחליט אחרת".
