עם אישורו של 'חוק ההסדרה' בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת ביקשנו לשמוע מדניאלה וויס, שותפה מובילה במפעל ההתיישבות ביהודה ובשומרון מאז הקמתו, על תחושותיה.
האם גם את שותפה לתחושות השמחה עם אישורו של חוק ההסדרה?
"אני שותפה, אך באיפוק", אומרת דניאלה, ומסבירה: "אני שמחה. זה אמנם קצת ציני לומר את הדברים, אבל זה גם מבוסס במקורות היהודיים - הגויים מרגישים מהן נקודות החוזק והחולשה של עם ישראל, ואני רואה שהעולם מאוד לא אוהב את חוק ההסדרה כי הוא מבין שזה מקדם את עם ישראל שלב אחד קדימה בנושא האחיזה שלנו ביו"ש, כך שאני מבינה שיש כאן התקדמות. אני גם רואה את התגובות בשמאל שמשתמש בסופרלטיבים בשביל לתאר את המאורע".
"מצד שני, מבחינת היעדים שעם ישראל והממשלה צריכים להציב, הפער הוא מאוד גדול כיוון שאנחנו לא מעוניינים לעסוק בקרבות בלימה. יהודה ושומרון שוחררו יחד עם חבלי מולדת נוספים לפני חמשים שנה ומה שאנחנו צריכים לעשות זה לממש את תוכנית ממשלת שמיר - אכלוס יהודה ושומרון בשני מליון יהודים. זה צריך להיות היעד כאשר הממשלה היא ממשלת ימין רחבה. אם זו ממשלת ימין רחבה אז אנחנו לא צריכים לשמוח שבלמנו הרס של ארבעת אלפים בתים, אנחנו גם לא יכולים לשמוח בבניה של חמשת אלפים בתים נוספים בגלל שאנחנו מדברים על הצורך לבנות בדחיפות רבבות בתים עבור דור ההמשך, הילדים שלנו והנכדים שלנו, עבור כל בית ישראל שחלקים גדולים ממנו צריכים לעלות להר, זה גם כמובן יעזור לכחלון..."
יש אנשים שרואים אפילו צעד של נסיגה, כביכול יש כאן הודאה שאנחנו גזלני קרקעות, שאנחנו צריכים לשלם על הקרקעות שהתיישבנו בהן. איך את רואה את הדברים?
"העלת כמה נקודות: בתוך קולות העליהום של השמאל והעולם אפשר לראות יותר את החיוב מאשר את השלילה. אתה נגעת כאן בנקודה מהותית ומשמעותית. בסך הכל על ידי זה שיש כזאת חגיגה סביב מניעת הרס והתעלמות מכך ש-95 אחוזים משטחי יו"ש נתונים למחלוקת ודיון, וחלילה לויתור, זה דבר חמור ביותר. בבסיס הכל הארץ הזאת היא שלנו, איפה זה נאמר?! אנחנו ממשיכים, חמישים שנה אחרי השיבה לשילה המקראית, לבית אל ולתקוע, לפעול בכל מיני קומבינציות וחוקי משנה. לא הגיע הזמן לומר שהארץ הזאת שלנו וניישב אותה במליוני יהודים?!".
"לגבי התשלום לערבים - אני מדברת לגבי גוש אמונים ותנועת נחלה שבה אני שותפה בהנהלה ובפעילות - אנחנו שותפים לקו שהנחה אותנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ובעקובתיו תלמידיו הרב לוינגר, הרב ולדמן הרב דרוקמן - שקרקע שיש עליה עיבוד של ערבי ועל פי החוק העותמאני שאומר שמי שמעבד 10 שנים ברצף הקרקע היא שלו - אנחנו לא מתעלמים מהדבר הזה - אין לנו שיג ושיח עם מוסטפא ומוחמד כמו שאמר הרב צבי יהודה, יש לנו דיון עם ישות שמנסה לתפוס בעלות על הארץ, עם הערבים שמנסים להתנהג כבעלי הארץ. אם אותו מוסטפא הוכיח שהוא עיבד קרקע ברצף במשך עשר שנים אנחנו יכולים לפצות אותו. הסיבה שהמדינה לא עושה את זה, זה בגלל שהיא לא החילה את החוק הישראלי בשטחי יהודה ושומרון. אם יש צורך לפצות - מפצים, כמו שסללו את כביש 6. אבל אם לא מחילים את החוק אז אנחנו כמו כובשים צבאיים שלא יכולים לנהוג כבעלי הבית".
"אתמול הסתבר שמגרון, ישוב של 40 משפחות התברר שנהרס ללא שום סיבה שהיא, ובית המשפט פסק שצריך לפצות את תושבי מגרון. לא צריך לפצות אותם, מדינת ישראל צריכה לבנות שוב את מגרון לתפארת מדינת ישראל, אבל זה מלמד אותנו עד כמה הערבים רמאים ועד כמה ארגוני השמאל הם הרמאים והשקרנים".
כדרכה, דניאלה מצביעה על הנוער כמובילי האמירה הברורה. כשהיא מסתכלת על המאבק על עמונה היא אומרת: "הנוער דיבר על ארץ ישראל ועל הקשר לארץ ישראל. אנחנו יודעים שעל אף כל המחסומים הם באו. לא חלקו שם ארטיקים. בשביל מה הם באו? בשביל לבטא את הדבקות בארץ ישראל. בתנועת נחלה אנחנו מבטאים את הדרך של גוש אמונים מתוך אמונה שמארץ ישראל צומח הכל, גם האהבה לארץ ישראל וגם סדר עולמי, והקול הזה הולך וגדל. אני יצאתי מהנושא של עמונה שבורת לב אבל מבחינת הנוער - הוא מאוד חוזר לאמירה הצלולה שארץ ישראל הוא המעיין שממנו אנחנו יונקים ללימוד תורה ולאהבת החסד ואהבת הזולת".
