"בבית שלי אני לא יכול לשבת"

יצחק אטינגר, תושב המאחז גאולת ציון בגוש שילה שהורחק בצו מנהלי מיהודה ושומרון, נעצר השבוע עד לתום ההליכים נגדו לאחר שנתפס בפעם השנייה מדבר עם חבר איתו נאסר עליו ליצור קשר בצו מנהלי. בכך הצטרף לכמה מחבריו שהפרו את הצווים המנהליים ונכלאו.

במסגרת פרוייקט בו מספרים נערי הגבעות על חייהם, כתב אטינגר מאמר בו תיאר את החיים בגאולת ציון ואת מה שמניע את הנערים להיאחז בגבעות גם במחיר של מעצרים. המעצר אותו מתאר אטינגר, נגמר בקביעה של בית המשפט על כך שצו התיחום בגינו נעצר לא היה חוקי.

יום ראשון בצהריים, הבית בגאולת ציון.

רק עכשיו סיימנו לסדר את הבית משבת. תמיד אחרי שבת יש המון בלאגן ולכלוך, בעיקר אחרי שבתות עם הרבה אנשים כמו השבת. כשמגיעים אנשים מבחוץ לשבתות הם לא זוכרים שיש פה אנשים שגרים בקביעות ולא כל כך שומרים על הסדר.

אבל אנחנו אף פעם לא אומרים למישהו שרוצה לבוא לשבת לא לבוא, כי אנחנו פה לא בשביל עצמנו, ואם יש עוד יהודי שרוצה להכיר ולהצטרף לחלום של ארץ ישראל השלמה בגאווה יהודית אז בטח שהוא מוזמן בשמחה :-) .

אז עכשיו אנחנו מכינים איזה סיר פסטה, כי ממוצאי שבת לא אכלנו כלום. סוף סוף מישהו הצליח להדליק את האש, אנחנו שמים את הסיר, והנה המים כבר מבעבעים. מכניסים את הפסטה, ומישהו זורק בדיחה: "זה הזמן לפשיטות בדיוק כשהאוכל מוכן". אנחנו רק מתיישבים לאכול ומיד מישהו צועק "פשיטה! הבלשים כבר רצים בגבעה". איזה באסה, אפילו לא הספקנו להתחיל לאכול. צוחקים, ומתחילים לרוץ.

הפעם הם איגפו מכל הכיוונים את הגבעה. למטה, בעמק, בלש משטרה קופץ עלי ועוצר אותי. לא אחרי שהפיל אותי על הרצפה ובעט לי בראש תוך כדי שהוא פולט כמה קללות. זה בסדר, בשבילם זה בסה"כ נוהל רגיל. הרי אני עבריין ומפר סדרתי של צו תיחום, האוסר עלי בתור יהודי להתיישב בארצנו.

ולמה אני אומר יהודי? כי שבוע שעבר כשהערבים עלו לגבעה החיילים אפילו לא חשבו להראות להם את הצו שעליו אני נעצר באופן קבוע. 

מעבירים אותי ליס"מ, ויסמני"ק אחד ששם עלי אזיקים ודוחף אותי לסאוונה שואל אותי: "לא נמאס לכם כל יום לברוח, לרוץ, לשמור בלילות, להיעצר ולחטוף מכות? הרי אנחנו יותר חזקים מכם... נגמור אתכם, ונשבור אתכם בסוף".

אני מחליט לא לענות לו, אני עוד זוכר אותו מהפינוי בשבוע שעבר, זורק ספרי קודש על הרצפה ובועט בבית העץ שלנו בהנאה. ואני גם זוכר אותו חודש לפני כן, כשפתח את הראש לילד שבא לבקר בגבעה.
 
אבל בלב אני אומר לעצמי: רגע זה באמת זה לא כיף להעצר שעות רבות, בלי לשתות, בלי לאכול, להחקר, להישלח למגרש הרוסים, לחכות בהמתנות של בית המשפט ולקבל הרחקה מהגבעה.

אבל מצד שני - בבית שלי אני לא יכול לשבת ולראות איך א"י מחוללת בידי גוים. איך כאשר יהודים שרוצים להתיישב בארצם, אותה קיבלנו מתנה מה' מוכים ונרדפים, והכבוד היהודי מושפל עד עפר...

ולכן אני כאן!

וכן, אני לא נרתע גם מלהיעצר. 

ואת היסמני"ק אני רוצה לשאול: "אתם - איך לכם לא נמאס לכם לרדוף כל יום אחרי ילדים? בשביל זה התגייסת למשטרה, ועוד ליחידה שנחשבת למובחרת? בשביל זה אתה כל היום מתאמן?".

אבל אני חושב שאני כבר יודע את התשובה - זו העבודה שלו ואני הרי עבריין...