"היכן הייתם כשהפסדנו את חיפה?"

האירועים האחרונים בערים המעורבות שעלו לכותרות הם השיא, אולם ישנם אין ספור אירועים המתרחשים ביום יום ואין מי שנותן על כך את הדעת. בחלק מהמקומות, תושבים עזבו למקומות "בטוחים" יותר ובעקבות כך, החליטו בגרעין התורני הדר בחיפה, לצאת בקמפיין הקורא לזוגות צעירים ולמשפחות מהמגזר הדתי, המעוניינים להנחיל ערכים וציונות, להגיע ולהציל את העיר חיפה, רגע לפני שתיפול לידיים אנטי ציוניות. 

אנשי הגרעין בחרו להתריע בפני המצב ההולך ומחמיר ומבקשים מזוגות צעירים להצטרף ולחזק את השכונה, לסייע לתושבים המוחלשים המתקשים בחיי היום יום ולהנחיל ציונות בשכונה.

כזכור, הקמפיין החל בעקבות פינוי הישוב אביתר ולאחר פניית אנשי הגרעין לתושבים המפונים לבוא ולחזק את המקום. בפניה אמרו אנשי הגרעין כי ציונות וערכים יש גם בערים המעורבות וכעת, כשפונו לאחר פשרה, יש לבוא ולסייע בחיזוק שכונת הדר בחיפה.

הרב שמואל ששון, ראש הגרעין התורני הדר חיפה:" זוהי קריאת השכמה. הערים המעורבות, עתידם לוט בערפל ומי שעיניו בראשו, צריך להגיע ולחזק את המקום. אנו לא רוצים לשאול, היכן הייתם כשהפסדנו את חיפה, אנו רוצים לשאול, היכן הייתם כשנצחנו בחיפה. ציונות וערכים זה לא רק בישובים אלא בכל רחבי מדינת ישראל"

למחרת, בליל כ"ח באייר, יום שחרור ירושלים, שוב הפגנה, שוב יצאה משליטה ופוזרה על ידי המשטרה. למחרת, הרחובות של קרית אליהו וקרית אליעזר היו מלאים פחי אשפה בוערים. כאשר ניסינו להבין מי עשה את זה, נאמר לנו שנערים ערבים רצו בין הפחים בשכונה ושרפו אותם. מחאה לא ממש ידידותית לשכונה.

במקביל לאירועים הללו, התפתחו האירועים האלימים בלוד, יפו ועכו, והתחושה הייתה שתיכף חיפה נכנסת לרשימת הערים המעורבות שיצאו מכלל שליטה. החלטנו להיערך מטעם תושבי השכונה לסיורים ברחובות עם דגלי ישראל, כדי להראות נוכחות, וכדי למנוע שריפת פחי אשפה. האמירה הייתה: העיר התחתית של חיפה - לא תהפוך ללוד. אז התחלקנו לקבוצות קטנות של שניים שלושה – לסייר ברחובות השכונה. בשלב הזה נתקלנו באלימות שלא צפינו את עוצמתה. המשטרה פזרה את ההפגנה, ועשרות נערים, לעיתים רעולי פנים, הסתובבו ברחובות עם דגלי פלשתין והתחילו להשחית ולשרוף ולנסות לחולל אימה כלפי כל יהודי שהעז להיות ברחוב. 

כאשר נעמדנו עם דגלי ישראל, עשרות פורעים החלו להשליך לעברנו אבנים ענקיות, בקבוקי תבערה ואף ירו לעברנו זיקוקים בכינון ישיר (רק בנס לא נהרג מאיתנו איש). מהבניינים צעקו עלינו תושבים ערבים לעוף מהשכונה, ושזו לא השכונה שלנו, ושאנחנו מחוללים פרובוקציות. אנחנו האשמים בזעם הבלתי נשלט של הפורעים אוהבי האדם. כאשר הגיעו שוטרים לאזור כדי להגן עלינו (דבר שלקח הרבה הרבה יותר מדי זמן...) הם טענו בפנינו שאנחנו פרובוקטורים וסתם מרגיזים את ההמון הזה בכך שאנחנו מניפים דגלי ישראל.

מבינים?! הנפת דגל ישראל ברחובות חיפה, רחובות שהתגאו בדו הקיום שבהן במשך עשרות שנים, הפכה להיות פרובוקציה. לערביי השכונה, לעומת זאת, מותר להניף דגל פלשתין ולאיים בקול בהשמדת המדינה וברצח היהודים שבה!

בסיכום תרגיל הנפת דגלי ישראל ברחוב, היה לנו פצוע אחד שנזקק לתפרים במרפקו. אבל הדאיגה אותנו הרבה יותר העובדה שהמשטרה "מכילה" את האירועים. אולי גם בלית ברירה, בשל חוסר יכולת לתפקד מול מספר קבוצות של עשרות פורעים המפוזרים בשכונה, והמדלגים ממקום למקום, עם חוקי פתיחה באש שאינם מאפשרים להם באמת להגן על עצמם, וללא מערך של יס"מניקים הממוגנים מפני סלעים ובקבוקי תבערה שאינם יכולים להיות בכל מקום בו-זמנית. אבל ידענו גם ידענו, שהכלת האירועים רק תביא להסלמה מחר, הסלמה שלא היינו מוכנים לקבלה, כי ידענו שאם ניתן למאות הפורעים שהסתובבו ברחובות לפעול בחופשיות בשכונה, בתינו וחיי משפחותינו יהיו בסכנה.

בשלב הזה, הבנו שמול עשרות פורעים שרצים אלינו עם אבנים שמסוגלות להרוג, ומול מה שהופיע כאוזלת יד נוראית של המשטרה, לא נותר לנו אלא לבקש את עזרתם של אחינו בני ישראל היושבים בציון. לפיכך הוצאנו הודעה הקוראת לציבור לבוא ולעזור לנו לשמור על רחובות חיפה בריבונות ונוכחות יהודית. והציבור נענה והגיע. 

הגיעו כחמש מאות בחורים. הציבור שהגיע "שטף" את הרחובות רק כדי לגלות שהפורעים הערבים לא חיכו להם. הפורעים זחלו חזרה לבתיהם שבשכונה עד אשר יעבור זעם ההמון".