השכונות היהודיות בשטחי ירושלים ששוחררו לאחר מלחמת ששת הימים הפסיקו לגדול, כך מתברר מהשוואת מספרי אוכלוסין ומנתונים על הבנייה בשכונות אלה לאורך השנים האחרונות שפורסמה על ידי כתב ישראל היום נדב שרגאי.
מהבדיקה יולה כי הרוב המוחלט של 12 שכונות הענק של ירושלים שנבנו אחרי 1967 מעבר לקו הירוק - שבכל אחת מהן חיים כמה עשרות אלפי תושבים - הפסיקו לגדול.
מספר התושבים בהן זהה או כמעט זהה למספר התושבים שהתגוררו בהן בשנה שעברה, ולעיתים אף לפני שנים אחדות. מדובר בשכונות כפסגת זאב, גילה או תלפיות מזרח.
ב־12 השכונות האמורות חיים כיום 216 אלף יהודים, המהווים 38% מתושבי מזרח העיר, בעוד מספר הערבים שחיים בה מגיע לכ־340 אלף תושבים (62%).
בשטחי מזרח העיר, הגדולים פי שניים משטחי מערב ירושלים לפני מלחמת ששת הימים, חיים כיום 61% מכלל תושבי ירושלים.
הסיבה לקיפאון בגידולן של השכונות היהודיות מצפון, מדרום וממזרח לגבולות השיפוט של העיר לפני 1967, היא ההאטה המשמעותית - לעיתים עד כדי הקפאה - של הבנייה על ידי הממשלות בראשות נתניהו, לאורך שמונה שנות שלטונו של הנשיא ברק אובאמה בארה"ב.
על פי הממצאים, לפחות בינתיים, גם בתקופת כהונתו של הנשיא טראמפ השינוי הוא זעיר, והבנייה שם עדיין מוגבלת מאוד וגדלה רק במעט.
בהודעה שהוציא אתמול מכון ירושלים למחקרי מדיניות לרגל פרסום השנתון הסטטיסטי של ירושלים, נמסר כי העיר חצתה לראשונה את רף 900 אלף התושבים, 38% מהם ערבים ו־62% יהודים, וכי מאזן ההגירה השלילי הקבוע של העיר הוא הנמוך זה עשור: פיחות של 6,000 תושבים בלבד.
