מאמין שיכולים לתקן

על פתיחת השיח הציבורי בציבור הדתי לעניינים של צניעות כבר אפשר להצביע כעל מגמה. אם פעם, העיסוק בעניינים אלו היה דבר ששמור לפורומים מצומצמים ביותר, כיום, התקשורת הדתית ברובה, שותפה מלאה לדיונים כאלה ואחרים על גבולות המותר והאסור בענייני צניעות.

לא רק סגנון הדיבור והדיון השתנה, אלא גם, ואולי בעיקר, הנורמות החברתיות. גבולות שהיו פעם מאוד ברורים בציבור הדתי, הולכים אט אט ונפרצים. תופעות שהיו נחשבות פעם לטאבו, ניתנות כיום במרכזם של דיונים ציבוריים לגיטימיים.

דוגמא בולטת לכך היא הנושא של נטיות הפוכות. בעבר, זוגיות שאיננה מורכבת מאיש ואישה, הייתה דבר שכלל לא יעלה על הדעת בציבור הדתי. אך נראה, שכיום, הגדרות נפרצים גם בנושא הזה, ואפילו בתחום הקיצון הזה מורגשת רבות ההשפעה של השיח התקשורתי הכללי. ארגונים שונים קמו בשנים האחרונות במטרה להוות חממה עבור אנשים דתיים בעלי נטיות הפוכות, ארגונים שלעיתים זוכים אף לשבחים ושיתופי פעולה מצד רבנים בציבור הדתי לאומי. משכך, הצורך שחש נער דתי שהרגיש שהוא בעל נטייה שכזו לטפל בכך, התעמעם עם השנים. כשמוסיפים לכך את חוסר היעילות כביכול שמשייכים גורמים כאלה ואחרים לטיפולים הנפשיים בבעלי נטייה הפוכה, מקבלים תוצאה עגומה לגבי האפשרות של אנשי מקצוע לטפל בנערים כאלה.

בעקבות הסערה שהקימו מספר רופאים על דבריו של ד"ר סודי נמיר שאמר כי בחברה מתוקנת פותרים את בעיית בעלי נטיות הפוכות ולא פוטרים אותם באמירת 'זה בסדר, אתה שונה', אנו מפרסמים שיחה עם דרור זנדמן, פסיכולוג קליני מומחה, מתעסק רבות בטיפול בבעלי סטיות כאלה ואחרים, בדגש על נערים בעלי נטיות הפוכות.

בריאיון לקול היהודי מסביר זנדמן את הגורמים העיקריים לסיכויי ההצלחה של הטיפול. "אני מטפל רק באלה שמאד רוצים לשנות את זה. כאשר באים עם רצון מאד חזק אז גם יש הצלחות. צריך לדעת שלא לכולם יש רצון לשנות את זה. לפעמים טיפול אורך חצי שנה, לפעמים כמה שנים, אך בסופו של דבר, אצל מי שהגיע עם רצון אמתי לשנות, רואים הצלחות", אומר זנדמן.

"יש אנשים שיגיעו בגלל שההורים שלחו אותם. במקרה כזה הטיפול מסתכם בחצי פגישה או מקסימום פגישה אחת. אין שום סיכוי לַטיפול אם זה לא משהו שהבחור רוצה", מסביר זנדמן.

בנוסף, מסביר זנדמן שקיימת דה-לגיטימציה גורפת בתקשורת הכללית כלפי טיפולים בנערים בעלי נטיות הפוכות. "הנושא של האפשרות לטפל בנטייה הפוכה הוא נושא שאנשים לא מודעים לו כי התקשורת מאוד מחביאה אותו. אם כבר כן יש התייחסות לכך בתקשורת זה כאילו מדובר בחלאה שצריך להוקיע. כמובן שכשיש כזה זעם, זה יוצר תחושה שמדובר בטיפולים של מעין קסמים או ניסים ונפלאות ולא בטיפולים עם זיקה מדעית. זה חלק משקר כלל עולמי בעניין הזה כאילו זה דבר שלא ניתן לשינוי. גם התקשורת אצלנו משתפת אתו פעולה", אומר זנדמן.

בשנים האחרונות, כאמור, קמו כמה וכמה ארגונים שמוגדרים "דתיים-אורתודוקסים" במטרה להוות מעין "בית חם" לגברים ונשים, נערים ונערות, בעלי נטיות הפוכות. המחשבה שעומדת ביסוד העניין היא שבחברה הדתית ההתמודדות של אנשים כאלה היא קשה ומורכבת בשל אי ההכרה של החברה הדתית, באופן כללי, בקיום זוגיות שאינה מורכבת מאיש ואישה. מטרת הארגונים האלו היא לתת לאותם אנשים מקום שבו הם יכולים "להרגיש בנוח". שיטות הפעולה שונות ומגוונות: אירועים חברתיים, ימי עיון, טיולים והתכתבויות בפורומים באינטרנט.

קיימת שונות רבה בין הארגונים. מבחינת הסקאלה הדתית, כל ארגון ממצב את עצמו בנקודה שונה, מה שמשנה גם את היקף התמיכה והאהדה שהוא מקבל בציבור הדתי על רבניו. לדוגמא, ארגון שהביע לגיטימציה לעבור איסורי תורה, איבד את הקשר שהיה לו עם רב מסוים.

השונות בין הארגונים נוגעת גם כמובן לשאלה האם להכיר בטיפולים נפשיים שמציעים אנשי מקצוע, דוגמת דרור זנדמן, לבעלי נטיות הפוכות. חלקם נלחמים מלחמת חורמה בטיפולים כאלה וחלקם לא שוללים אותם. כאן אולי המקום לציין, שבאתר "הקרן החדשה לישראל", ארגון שמממן גופים רבים במדינת ישראל ומגדיר עצמו כ"גוף מוביל לקידום הדמוקרטיה, הצדק והשוויון לכל תושבי ותושבות ישראל... ללא הבדלי דת, גזע ומין", ניתן למצוא ברשימת הארגונים הנתמכים את חלק מאותם ארגונים לצד ארגוני שמאל קיצוני דוגמת "שוברים שתיקה" ו"עדאלה", מה שמלמד דבר או שניים על אופי הארגונים האלו ומטרתם.

בכל אופן, המשותף לכל אותם ארגונים הוא המטרה להעניק סביבה חמה לאנשים בעלי נטיות הפוכות בציבור הדתי. כלפי הנקודה הזאת שאלנו את זנדמן מה דעתו לגבי אותם ארגונים. "אומר לך את האמת. היחס שלי כלפיהם הוא אמביוולנטי. אני יודע שחלק מהארגונים לא שולל את האפשרות שאדם ילך לטיפול. מצד שני הם מגבשים את תחושת הזהות שלהם (חברי הארגון. א.ק.) כבעלי נטיות הפוכות, שזהו כביכול חלק מזהותו של האדם, ולכן יכול להיות בזה נזק עצום".

זנדמן מרחיב את הדיבור על תהליך גיבוש הזהות שעוברים נערים בעלי נטיות הפוכות והקשר של התהליך הזה עם הצלחת הטיפול. "מה שמשפיע על יכולת הטיפול זהו מעין תהליך של גיבוש זהות. נערים מרגישים שהנטייה ההפוכה היא חלק מזהותם וזוהי לדעתי טעות גדולה. בטיפולים שאני עושה מתרחש מאבק מצד נערים כאלה. הם מרגישים שהאפשרות לשנות את הנטייה ההפוכה כאילו שומטת את הקרקע מתחת לזהות שלהם, כאילו בכך נשללת מהם הזכות להכרה ולכבוד. זה שבני אדם יכולים לשנות את נטיותיהם זוהי עובדה, וזה אפשרי כמעט בכל המקרים שאדם מגיע לטיפול עם מוטיבציה", קובע זנדמן בנחרצות.

זנדמן קושר את תהליך גיבוש הזהות של אותם נערים עם תהליכים חברתיים של לגיטימציה כלפי זוגיות חד-מינית. "בכלל, כל נושא הטיפול בסטיות קשור בנורמות החברתיות. כך לגבי פדופיליה וכל סטייה אחרת. כך גם לגבי אישה שבגדה בבעלה, שגם זו סטייה. זאת הרי הסוטה שנזכרת בתורה. אבל לפי ערכי החברה המערבית זה הרי ודאי רחוק מסטייה ולכן ודאי שאשה לא תגיע לטיפול בעקבות דבר כזה. משמע שכל נושא הטיפול בסטיות הוא רק בהתאם לערכים החברתיים המקובלים".

זנדמן טוען בנוסף שבהחלט ניתן לראות שינוי מגמה בחברה הדתית ביחס להכלה של תופעת הזוגיות החד-מינית. את ההשלכות לכך, מסביר זנדמן, הוא רואה אצלו בקליניקה. "אני רואה הרבה דתיים שבאים לדבר איתי על זה אבל לאו דווקא בהחלטה לשנות. פעם היו מגיעים יותר בהחלטה ברורה לשנות וכיום באים כאילו בשביל לשמוע על כיוון ולא בהחלטה נחרצת. יש היום גישה בציבור הדתי שאדם יכול להיות דתי ולחיות בזוגיות חד מינית כמו שאדם יכול להיות דתי ולדבר לשון הרע", הוא מסיים בכאב.