הכמיהה לחירות מוטבעת בבסיס הווייתנו. תנו לאדם את כל מנעמי החיים אבל תשללו ממנו את החירות והחופש – והוא יוותר על הכול ויבקש להיות בן-חורין.
ואולם הגבלת החירות יכולה להיעשות לא רק על-ידי גורמים חיצוניים. לעיתים חומות הכלא קיימות בתוכנו. טרדות היום-יום, הרגלים לא-טובים, מידות רעות, חרדות מיותרות, מבוכות ותהיות – גם הם כולאים אותנו ומונעים מאיתנו לממש את מי שהננו ולתת דרור לנשמה שבקרבנו.
החסידות מדברת הרבה על 'יציאת מצרים' במובן הרוחני-נפשי. לצאת מה'מְצָרִים', מהמגבלות, מהדברים הכובלים אותנו. ברוח זו מפרשים גדולי החסידות את הוראת חז"ל "בכל דור ודור (ובכל יום ויום) חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים" – זה אתגר תמידי של יציאה ממגבלות, משימה יום-יומית.
כאשר חסידים שרו את הניגון "ממצרים גאלתנו, מבית עבדים פדיתנו" (המילים מתפילת שחרית) – הם חשבו על הצורך להיגאל מ'מצרים' הפרטי ולהיפדות מ'בית העבדים' האישי.
הניגון הזה היה חביב מאוד על רבי הילל מפַּאריץ', מגדולי חסידי חב"ד בדורות הראשונים. בשנת תר"ע (1910) הובא הניגון לאדמו"ר החמישי, רבי שלום-דובער שניאורסון, על-ידי חסידי חב"ד מהעיר ניקולייב שבאוקראינה, ומאז היו שרים אותו בהזדמנויות רבות.
הרבי מליובאוויטש שהיום - י"א בניסן הוא יום הולדתו! ביקש לשיר את הניגון פעמים רבות במהלך ההתוועדויות הגדולות שהיו נערכות בבית מדרשו, ולעיתים הוסיף שבשעת השירה יחשוב כל אחד ואחד לצאת מה'מצרים' שלו והקב"ה יעזור לו להצליח בכך.
הזמר יעקב שוואקי מבצע את הניגון במסגרת 'צמאה' - מיזם מוזיקלי המחדש ניגונים חסידיים עתיקים והופך אותם לחלק מהפסקול הישראלי של כולנו.
