האזינו: הכיס והלב מבינים זה את זה

אחרי שהקיף את מעגל השנה במסגרת פרויקט הפיוטים, בו הלחין מחדש פיוטים רבים ומוכרים, כמו; 'מעוז צור', 'סוכה ולולב', 'חד גדיא' ורבים אחרים, ממשיך יוחאי בן אב"י הלאה בעשייה המוסיקלית ומרחיב את קהל היעד בפרויקט חדש הפונה הפעם אל הדור הצעיר יותר.

'יֶרַח פֶּרַח וְחָלִיל' הוא פרויקט מוסיקלי לילדים סביב מעגל השנה, עליו עמל יוחאי בחודשים האחרונים. במסגרת הפרויקט הוא הלחין ושר את המילים המתוקות והקורצות שנכתבו על ידי המשורר צור ארליך ופורסמו לראשונה במגזין IVRIT. יחד עם העיבודים המיוחדים והעליזים הם מעניקים לילדים (וגם למבוגרים) מבט מחודש ושמח על חודשי ומועדי השנה. בפרויקט עתידים להיכלל כעשרה שירים, והוא עתיד לצאת באלבום לקראת השנה הבאה. עד כה, ראו אור השירים: 'שׁוֹפָר בֶּאֱלוּל' ו'מִי בַּסֻּכָּה מִתְאָרֵחַ'.

לכבוד חודש כסלו שהתחדש עלינו לטובה, משחרר יוחאי סנונית נוספת מתוך הפרויקט: 'כיס-לב'. השיר עוסק ביחס בין הכיס ללב, בין אהבת הכסף לאהבת הזולת, ומגלה שאחד הסודות של חודש כסלו הוא החיבור בין שני הכוחות. השיר יוצא עם קליפ מיוחד שמשלב איורים וצילום וידאו, ומוסיף לצלילים אווירה חגיגית ושמחה.

על הפרויקט כותב יוחאי: "שירי ילדים זה משהו שתמיד אהבתי. מעבר לעובדה ששירי ילדים צריכים להיות משהו מתוק שיצלצל טוב באוזן ויגרום לילדים עונג, אני מאמין שהם גם סוג של מעצבי אישיות ותרבות של הילדים. את האיזון הזה בין כיף לערכים מצאתי במילותיו של צור ארליך שהשירים שהוא שלח לי נגעו בי מהרגע הראשון, קרצו אלי במילותיו השנונות וחרוזיו הנפלאים, והתנגנו לי די מהר לכדי שירים מתוקים".

מילות השיר:

כִּיס-לֵב /

מילים: צור ארליך, לחן: יוחאי בן אב"י

בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו פּוֹרֵחַ נַרְקִיס.

בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַחֹדֶשׁ יֵשׁ לֵב וְגַם כִּיס.

בַּכִּיס שָׂם אָדָם מַטְבְּעוֹת שֶׁל זָהָב,

בַּלֵּב הוּא אוֹהֵב וְאָהַב וְיֹאהַב.

הַלֵּב וְהַכִּיס, הַכִּיס וְהַלֵּב – 

אַהֲבָה וְזָהָב, אַךְ זֶה גַּם מִתְחַלֵּף:

יֵשׁ מִי שֶׁלִּבּוֹ הַנָּדִיב לֵב זָהָב

וּמִי שֶׁבַּכֶּסֶף בַּכִּיס מְאוֹהָב.

הַכִּיס וְהַלֵּב מְבִינִים זֶה אֶת זֶה:

אִם פָּתוּחַ הַלֵּב הַשּׁוֹכֵן בֶּחָזֶה,

אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר, וְזֶה דֵּי בָּטוּחַ,

שֶׁגַּם, בִּשְׁעַת צֹרֶךְ, הַכִּיס פָּתוּחַ.

הַלֵּב הוּא רָחָב וְהַכִּיס הִנּוֹ צַר,

וְלָכֵן אִם אָדָם מְחַפֵּשׂ אוֹצָר

בַּכִּיס לִפְעָמִים הוּא אֵינֶנּוּ מוֹצֵא

אַךְ בַּלֵּב – בְּהֶחְלֵט, אִם הוּא רַק רוֹצֶה.

וְיֵשׁ כִּיס אַחֵר, בְּלִי אַרְנָק, שֶׁנִּמְצָא

מַמָּשׁ מוּל הַלֵּב, בִּשְׂמֹאל הַחֻלְצָה.

עַד לֹא מִזְּמַן כֻּלָּם שָׂמוּ בּוֹ עֵט:

מוֹרֶה וְתַלְמִיד, פּוֹעֵל וּפוֹאֵט.

אִם הַלֵּב הִתְרַגֵּשׁ וּפָעַם בְּכוֹחַ,

אִם הָלַם בּוֹ כְּאֵב אוֹ עָלָה בּוֹ נִיחוֹחַ,

הָיָה הָאָדָם אֶת הָעֵט שׁוֹלֵף

מִכִּיס לְבָבוֹ וְכוֹתֵב אֶת הַלֵּב.