עליונות מתעתעת

מדיניות ההכלה וההבלגה של ממשלת ישראל ומערכת הביטחון, משאירה את עם ישראל מדמם ופגיע יותר ויותר. העליונות הטכנולוגית המתקדמת של ישראל, מעוררת השתאות והתפעלות עולמית, אך טמון בה סכנה מתקתקת של חיזיון תעתועים ושיכרון כח.

אירוע רודף אירוע

בעוד אנו מנסים לעכל את אירוע הדמים בצומת עפרה עם תמונת גופתו הזעירה של התינוק הקדוש עמיעד ישראל הי"ד נטמנת באדמת הר הזיתים, נשאבים אנו לאירוע דמים נוסף בצומת גבעת אסף ולדיווחים כי מערכת הביטחון מנהלת מצוד אחר הרוצחים...

בין לבין מחסלים כוחות הביטחון את המחבל שרצח לפני 9 שבועות, שני יהודים באיזור התעשיה ברקן, ושומעים בחדשות שוב, על ניסיון רצח של יהודים בשער שכם, וכל זה קורה שצה"ל באמצע מבצע צבאי נרחב בגבול הצפון לחשיפת מנהרות תקיפה של החיזבאלה, כשלפני מספר שבועות עמדנו בפני מתקפת טילים ופצצות מרגמה מגבול רצועת עזה.

רצף האירועים המזעזע, בו מדינת ישראל נותרת חשופה ופגיעה כל כך, בכל הגבולות והמרחבים, מותיר תחושה של חוסר מנהיגות ואובדן דרך, עם מענה הישרדותי מזירה לזירה.

בין בית אל לעפרה - אירועי אוסלו המדממים חוזרים

תוך כדי כתיבת הדברים, לפתע מכה בי זיכרון התאריך העברי של היום, ה' טבת! היום לפני 18 שנים נרצחו בפיגוע ירי, באותו כביש בין צומת עפרה לצומת גבעת אסף, זוג הורים יקר וקדוש, הרב בנימין זאב וטלי'ה כהנא הי"ד והרוצחים גם אז נמלטו לרמאללה.

ארבעה חודשים לאחר מכן, נרצח באותו כביש אסף הרשקוביץ' הי"ד תושב עפרה, אשר גבעת אסף נקראת על שמו.

באותם הימים, נרצחו יהודים רבים בכבישים וחווינו פיגועי טרור קשים, מצאנו את עצמנו מהלכים בין בתי הקברות השונים ברחבי הארץ ומנחמים משפחות האבלים.

אז באותם השנים, שילם עם ישראל מחיר דמים איום ונורא, של מאות הרוגים ואלפי פצועים ברחבי הארץ, בכדי לצאת מקיבעון מחשבתי ועליונות מתנשאת ומדומה לאחר הסכמי אוסלו. רק לאחר שנה וחצי מדממות, לקח לצה"ל ולממשלת ישראל, לשנות דיסקט, לקבל החלטה מכרעת, ולצאת למבצע 'חומת מגן' שהחזיר את השליטה הביטחונית במרחב יהודה ושומרון לידינו.

מציאות מדומה בכל החזיתות

כיום, נדמה שאנו במציאות דומה אך שונה.

בזירות הצפון והדרום נוצרה מציאות משתקת, עם התעצמותם של ארגוני הטרור בתחום הטילים והירי תלול מסלול. מדינת ישראל פועלת תחת איום גובר והולך, כשהמאמצים מצדנו, מתמקדים בעיקר בתחומי הסיכול המודיעיני והגברת אמצעי המגן המבצעי והאזרחי כאחד.

ההישגים המבצעיים בתחומי כיפת ברזל וחשיפת המנהרות הינם מעוררי השתאות, אך הם מחזקים את ידי קובעי המדיניות להמשיך במדיניותם המתעתעת, הצובעת מחדש באדום, את מחיר כושר הספיגה המדמם של עם ישראל, ומרחיקה את הצורך בהכרעה להמשך הנעלם.

ביהודה ושומרון, כוחות הביטחון פועלים בכל המרחב במסירות נפש, ונהנים ממרחב מבצעי כמעט ללא מגבלות, נעשים מבצעים מתוחכמים, עם עליונות טכנולוגית מתקדמת בכל תחומי המודיעין והסיכול המבצעי, ויש תחושה שאנו שולטים במצב.

גם כאן יש מציאות מתעתעת. שליטתנו המבצעית שנסמכת יותר ויותר על טכנולוגיה מתקדמת ופחות נוכחות בשטח, בד בבד עם מדיניות המשך מרקם החיים הכלכלי לערבים, בהורדת מחסומים ופתיחת צירים, חיזוק המשילות של  אבו מאזן וחבר מרעיו הרוצחים יוצרים קיבעון מחשבתי מדומה.

הקיבעון המחשבתי שהיה קיים אז בשנות אוסלו, שעוצמתנו הצבאית ויכולותינו המבצעיות מספיקות, בכדי להוות מאזן אימה, במניעת התקוממות או גלי טרור נוראים, משפיעים גם כיום על קבלת ההחלטות וקביעת המדיניות ביהודה ושומרון.

 עם ישראל רוצה הכרעה

לפני מלחמת העולם השניה, אמר וינסטון צ'רצ'יל, את משפטו המפורסם על הסכם מינכן: "בריטניה יכלה לבחור בין חרפה לבין מלחמה. היא בחרה בחרפה, ותזכה במלחמה"

העם היושב בציון אינו חפץ במלחמה, אך המציאות היום בכל החזיתות הינה חרפה אחת גדולה.

הגענו למצב בו אנו נדרשים, לעשות חישוב מסלול מחדש.

מסלול של הכרעות, שיקבע כללי משחק חדשים בכל הזירות, ויחזיר את כבודו של עם ישראל שניטל ממנו.

בידינו הדבר. עובדה היא כי, המחאות החברתיות והכלכליות, הצליחו בעשר שנים האחרונות להשפיע על שינוי החלטות, ועל הקמת ארגוני מחאה ותנועות פוליטיות.

שינוי המציאות יגיע, אם נאמין שבכוחנו ליצור שינוי. השינוי יבוא לידי ביטוי הן בשדה המחאה הציבורי ברשתות וברחובות והן בשדה הפוליטי ומובטח לנו כל מן השמיים יסייעו בידינו.

"אנכי ארד עמך...ואנכי אעלך גם עלה"