111 לפטירת רבי ירחמיאל משה הופשטיין האדמו''ר מקוז'ניץ זצוק''ל
היום י''ג אלול לפני 111 שנה נפטר רבי ירחמיאל משה האדמו'ר מקוז'ניץ. הרבי מפיסצ'נה הי''ד היה חתנו ותלמידו שגדל על ברכיו. בהלוויתו היה רבי ירחמיאל משה בן 50 והרבי מפיסצ'נה עמד והספידו ''וימת משה בהר נבו'' ורמז על סוד נ- בו לרמז על הגיל בו הסתלק. מתוך אהבתו הגדולה לחמיו קרא הרבי מפיסצ'נה לישיבה הגדולה שהקים בוורשה' 'דעת משה' על שמו.
היו בו ברבי ירחמיאל משה מעלות רבות וגדולת אבל אהבתו לארץ ישראל היתה מיוחדת במינה. לא סתם זכה שבנו רבי ישראל אלעזר מקוז'ניץ היה ממקימי כפר חסידים ויחד איתו שלש מבנותיו עלו ארצה וחלקן אף היו ממש חלוצות. הרבנית חנה גולדה הי''ד, הרבנית חוה שפירא אשת רבי שלום שפירא, והרבנית מלכה שפירא אשת האדמו''ר מגראדזיסק . גם חתנו הרבי מפיצסנה בעלה של הרבנית רחל מרים כידוע כבר קנה אדמות בארץ ישראל על מנת לחונן עפרה אבל פטירתה הפתאומית של אשתו והשואה סגרו עליו את החלום. אהבת ארץ ישראל הזאת לא לחינם בערה אצל ילדיו ירושה להם מאביהם ואמם.
למרות שהוא עצמו לא זכה לעלות לארץ הקודש ונטמן באדמת קוז'ניץ נלקט כמה עובדות על אהבתו הגדולה של רבי ירחמיאל משה מקוז'ניץ לארץ הקודש ואולי נבעיר בלבנו קצת יותר אהבה לארץ היקרה שלנו:
כותבת בתו הרבנית חוה שפירא באחת מרשימותיה:
"הורנו פיטמונו באהבת ישראל, אהבת ארץ ישראל עפ''י התורה והמצוות. טרם ידענו לקרוא ''אבא – אמא'' ידענו להגיד ''ארץ ישראל שלנו''! טרם ידענו להבחין בין טוב לרע ידענו שארץ ישראל היא מולדתנו''.
בארכיון כפר חסידים אותו כפר נמצא כתוב בדף שהודפס במכונת כתיבה זכרונות מהרבי:
"...האדמו'ר זצ''ל היה נערץ בעולם החסידות מילדותו כי מח חריף שכל בהיר ונפש קדושה היו לו. כל ימיו עברו עליו בעבדות הקודש: תפלה, תלמוד תורה, שיחת צדיקים ועניני החסידות.
אמנם החלק הגדול ביותר בחייו תפסה התמכרותו הגדולה לארץ ישראל. בזה הגה יומם ולילה ירושלים עילאה וירושלים תתאה נשאו על ידו בד בבד. בה בשעה שנפטר היתה נשואה אל על, ומחשבותיו היו שקועות בצרופי קודש (וזה היה כמעט תמיד) היו ידיו עסוקות בפזרון כסף לארץ ישראל בסכום של אלפי רובלים לשנה.
לילה לילה קדם השינה היה משלשל לתוך קופסת א''י את כל כספו שנשאר לו מהוצאות היום ולמחר כשלא היתה פרוטה מצויה בידו לצרכי הבית היה לווה מקופת ארץ ישראל ורושם בפקנסו: "חוב לארץ ישראל" וראשון לפרעון חובותיו היה זה.
בתו האחרת הסופרת הרבנית מלכה שפירא מתארת גם כן:
כל חסיד שרצה להיכנס אליו היה צריך לשים מקודם צדקה בקופת רבי מאיר בעל הנס "מעות ארץ ישראל'', אם היה אחד שנכנס לקודש פנימה ולא שם קודם כסף בקופה זו, אזי נטל הרבי את כסף הפדיון שקיבל ממנו, ועוד הוסיף מכספו והניחם בתוך קופת רבי מאיר בעל הנס בכדי לשולחם לארץ ישראל ולפרנס בהם את עניי ארץ הקודש.
לילה לילה קדם השינה היה משלשל לתוך קופסת א''י את כל כספו שנשאר לו מהוצאות היום ולמחר כשלא היתה פרוטה מצויה בידו לצרכי הבית היה לווה מקופת ארץ ישראל ורושם בפקנסו: "חוב לארץ ישראל" וראשון לפרעון חובותיו היה זה.
הרבי נהג לקדש בשבתות על יין שהובא מארץ ישראל. בחג סוכות הקפיד לברך על אתרוג שגדל בארץ הקודש ובחנוכה הקפיד להדליק חנוכה משמן של ארץ הקודש.
בתו הרבנית מלכה שפירא מתארת סדר ט''ו בשבט בביתו:
"... האדמו''ר יושב על הכסא הרפוד בראש השולחן, פניו התפוסים מחשבה קורנות באור תמיד ומתחת לכובע הסוביל מציץ מצחו הצח הגבוה. הוא מדבר בשבח ארץ ישראל ודולה במבטו אוצרות בלי סוף מן הקופסה המרובעת המלאה פירות, המתנוססת בכריכתה הלבנה על השולחן השחור המבריק. קול זך, מלבב ומצלצל בנעימה של דבקות מבקיע את הדומיה החמה: "כל גרגר בארץ ישראל קדוש בקדושות הרבה. ולא כל שכן הפירות , שהיא מוציאה. טעמם וריחם הטוב טמונים בתוכם עד בוא עת קץ לגילויים. כל בעל נפש מרגישם אף עכשיו''. מכונסים מתוך רטט עומדים החסידים עושים אזנם כאפרכסת. פירות קטנים מתחילים נשפכים מן הקופסה על השולחן..."
חסיד אחד הגיע לקאז'ינץ לאחר שעבר עליו מחלה קשה, הרופאים ציוו עליו לאכול רק מאכלים קלים, ורצה לאכול מהשיירים של הרבי, והיה על השלחן דג מלוח טבול בשמן זית של ארץ ישראל, ופחד שלא יזיק לבריאותו, אבל הרבי ציוה עליו לאכול, ואמר לו: "שמן זית מארץ ישראל בודאי לא יזיק לך!" והוסיף עוד שמן זית, והיה לו לרפואה.
יהודי א''י היו אורחים קבועים בבית של הר' ר' ירחמיאל משה זצ''ל, חליפת מכתבים תדירית היתה בינו ובין א''י . ככה למשל נמצא מכתב בטבריה , תשובה ליהודי שהציע לפניו קנין חצר של רב ידוע בעיר, והוא השיב לו, שבאם תזדמן לו בעיר חלקת אדמה מידי ערבי הנהו מוכן לקנותה... החשיב את גאולת הארץ מיד נכרי על החצר הקדושה"
אמירה נפלאה שלו על קניין בתים בארץ ישראל נשארה בקובץ שהשאיר בפנקס כתב ידו בוא הוא מתאר שבדיוק בליל ה''וואך נאכט'' (הלילה לפני הברית) של אחיו (מאמו) רבי ישראל מקרלין ''הפרנקפורטר'' הגיע אליהם חוזה שהחסידים בטבריה הצליחו לקנות עבור הרבי מקרלין ולגאול את הבית העתיק שהיה שייך לרבי מנחם מנדל מויטבסק זצ''ל שנמצא סמוך לשפת הכנרת. שמחה גדולה שררה בבית ורבי ירחמיאל משה כתב כך בפנקסו:
"בליל הוואך נאכט של אחי הרה''ח שליט''א אור ליום ג' טו''ב כסליו שנת ברית טוב לפ''ק (תרכ''ט) אכל א''א אדמו''ר זצוק''ל (רבי אשר מסטולין) עם בני ארץ ישראל וגם עוד איזה אנשים, ואז הגיע לו מארץ ישראל קנין מהבית שקנה ביסודות של הרה''צ מוהר''ר מענדלי זצוק''ל הגדול מויטעפסק בעיר הקודש טבריא תוב''ב, ואמר שיש פסק מהב הצדיק משפיטובקא זצוק''ל, אשר מי שקנה חלק בארץ ישראל אפילו כשיבוא משיח לא יוכלו ליקח זאת מאתו!!!"
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
