בפרשת השבוע פרשת ויצא, יעקב הולך לחרן, ובדרכו "{יא} וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם".
באיזה מקום יעקב פגע? כבר דרשו חז"ל כי זהו "המקום" – הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'.
באותו מקום, יעקב חולם על "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה", וזוכה לליווי של מלאכי אלוקים ולהבטחות מפליגות "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:".
כאשר יעקב מקיץ משנתו, הוא אומר "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:"
ומוסיף "{יז} וַיִּירָא וַיֹּאמַר, מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה. אֵין זֶה, כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:".
כותב רש"י "ואנכי לא ידעתי - שאם ידעתי, לא ישנתי במקום קדוש כזה:".
קריאת רש"י נותנת הרגשה, שגם עלינו נאמר, שאילו היינו יודעים, לא יָשַׁנּוּ.
אף אנו זכינו להגיע אל "המקום" – המקום אשר יבחר ה'. כבר עשרות שנים שהוא ברשותנו. ומה עם ישראל עושה? ישן!
אילו היינו יודעים את גודל המקום, אילו היינו יודעים את גודל השעה, אילו היינו יודעים את גודל ההזדמנות שהקב"ה נותן לנו, אילו ידענו לא יָשַׁנּוּ.
הקב"ה קורא לעם ישראל: "הִתְעוֹרְרִי, הִתְעוֹרְרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ, קוּמִי אוֹרִי". "{א} קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח:" (ישעיהו ס). עם ישראל, תתעוררו! הפסיקו לישון! הגיעה עת הגאולה. הגיע האור משמים – אורם של ישראל – אורו של המקדש.
או בלשון הפסוק (ישעיהו נב) "{א} עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ, כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא:".
נתעורר, נכיר בגודל השעה, נפעל שלא יבוא עוד ערל וטמא בירושלים עיר הקודש, נתקדם אל הגאולה השלמה, "כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד".
